קשקש
ערך זה עוסק בציפוי קשיח הגדל על עורם של בעלי חיים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו 
קשקש הוא ציפוי קשיח הגדל על עורם של בעלי חיים ומספק להם הגנה. קשקשים משתנים עם שינויים במבנה ובתפקיד. אצל פרפרים ועשים מסדרת הפרפראים הם משמשים לצביעת משטח הכנף.
הקשקשים נחשבים בדרך כלל כחלק ממערכת הכסות. קיימים מספר סוגים של קשקשים לפי צורת בעל החיים וסיווגו בהם קשקשי דגים, קשקשי זוחלים וקשקשים של פרוקי רגליים.
לזוחלים רבים יש קשקשים. ברוב המינים מדובר בקשקשים קרניים, אך במספר סוגים, כגון התנינאים, הקשקשים הם אוסטאודרמים העשויים מעצם ומצופים בקרטין.
לקשקשי הדגים חיבור בצד אחד לגוף הדג ובצד השני הם חופשיים ומונחים על קשקש אחר או על גוף הדג.
מוכרים מספר סוגים של קשקשי דגים[1]:
- קשקשת קיקלואידית - קשקשים שהצד החופשי שלהם הוא ישר כמו אצל האלתית, השמק והמלוח
- קשקשת קטנואידית - קשקשים שהשפה החופשית שלהם מחוספסת כמסרק, לדוגמה במולעט ובמקרל
- קשקשים רומבואידות או גנואידות - קשקשים קשות המצופות בשכבת חומר דומה לאמייל
בהלכה
ערך מורחב – שטירל#השטירל בהלכה
כתוב בתורה (דברים יד, ט): "את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו" . במשנה (נדה פרק ו) מובא כלל: "כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר. ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת". כך שהקשקש הוא הסימן היחיד שעל פיו נקבעת כשרות הדג. מדברי רמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא יא ט)[2] משמע שזה אמור דווקא על הקשקשים הנקלפים מן הדג, אבל הקבועים והדבוקים בעור הדג אינם סימן לכשרות.[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 פרופ' ישראל רבינוביץ, חקירה במהות דג האשטוריאן, בתוך: המאור, שנה ה גליון ג, כסלו תשי"ד. עמ' 3–10, באתר היברובוקס
- ^ רמב"ן על ויקרא יא ט
