COINTELPRO

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

COINTELPRO (ראשי תיבות של Counter Intelligence Program; באנגלית: התוכנית לסיכול ריגול) הייתה סדרה של תוכניות חשאיות של ה־FBI, שכוונה להתחקות, לפקח ולסכל ארגונים פוליטיים אשר מתנגדים למשטר בתוככי ארצות הברית. תוכנית ה־COINTELPRO הרשמית התנהלה בשנים 1956–1971, ועקבה אחר מספר ארגונים כמו תנועת הפנתרים השחורים, הוועידה למנהיגות נוצרית דרומית (ארגונו של מרטין לותר קינג), הקו קלוקס קלאן, סטודנטים למען חברה דמוקרטית, כמעט כל הקבוצות שהפגינו נגד מלחמת וייטנאם וגם מפגינים בודדים שלא השתייכו לארגונים מסוימים. התוכנית נחשפה על־ידי ועדת האזרחים לחקירת ה־FBI, אשר פרצה למשרד שדה של ה־FBI במדיה, פנסילבניה, לקחה מספר תיקים, וחשפה את התוכנית על ידי העברת החומרים לעיתונים ולסוכנויות הידיעות.

טכניקות

לארגון ה־FBI היו כמה טקטיקות מרכזית אשר השתמשו בהם במבצעי COINTELPRO.[1]

כוח בלתי חוקי: ארגון ה־FBI היה יוצר קשר עם תחנות המשטרה המקומיות מכמה סיבות: כדי לאיים על מתנגדים, לבצע פריצות לא חוקיות לבתים של מתנגדים ולבצע ונדליזם, תקיפות והתנקשויות. המטרה הייתה להפחיד מתנגדים, וכך לשבש את תנועותיהם.

ערעור של דעת הסובבים: ה־FBI ניסו לפגוע בארגונים על ידי קריאת תיגר על המוניטין שלהם בקהילה. הארגון תכנן תוכניות כדי למנוע ממנהיגים להפיץ את רעיונותיהם בפומבי או דרך התקשורת. יתר על כן, הארגון יצר ושלט בתקשורת שלילית שנועדה לערער את ארגוני הכוח השחור. יכולתו של ה־FBI ליצור חוסר אמון בתוך ארגונים מהפכניים וביניהם, נגעה בתדמיתם הציבורית והחלישה את הסיכויים לאחדות ותמיכה ציבורית.

לוחמה פסיכולוגית: ה־FBI והמשטרה השתמשו במספר רב של שיטות כדי לערער תנועות מתקדמות. הם שתלו סיפורי תקשורת כוזבים ופרסמו עלונים מזויפים בשם קבוצות ממוקדות: הם זייפו התכתבויות, שלחו מכתבים אנונימיים וביצעו שיחות טלפון אנונימיות. הם הפיצו מידע מוטעה אודות פגישות ואירועים, הקימו קבוצות תנועה שקריות המנוהלות על ידי סוכני ממשלה, הורים, מעסיקים, בעלי בתים, פקידי בתי ספר ואנשים מניפולטיביים או חזקים, כדי להזיק לפעילים. הם השתמשו במידע כוזב כדי ליצור חשד לגבי פעילים ממוקדים, לפעמים עם השלכות קטלניות.

נפגעים

הנפגעים הגדולים ביותר מתוכניות ה־FBI היו חלק מקבוצות "הלאומנים השחורים". כדי לבצע פעולות נגד הקבוצות השונות, הונחו סוכנים להכפיש את קבוצות ה"לאומנים השחורים". הסוכנים הכפישו את הקבוצות בקרב קהילות רבות. תזכיר מ־4 במרץ 1968 מאת ג'י אדגר הובר, ראש ה־FBI לשעבר למשרדי ה־FBI הגדיר כיעד מרכזי של COINTELPRO את תוכנית "קבוצת השנאה הלאומנית". מטרת הקבוצה הייתה "למנוע את הקואליציה של קבוצות לאומיות שחורות לוחמניות; למנוע את עלייתו של משיח שיכול לאחד את קבוצת השחורים הלוחמנית לאומנית; כדי למנוע אלימות מצד קבוצות לאומיות שחורות; ומניעת צמיחה ארוכת טווח של ארגונים לאומניים שחורים, במיוחד בקרב בני נוער".[2]

דו"ח מיוחד משנת 1970 שיועד לנשיא ניקסון חשף את הרעיונות מאחורי הפעולות שביצעה הממשלה נגד קבוצת "הפנתרים השחורים". בדו"ח נכתב כי קבוצת הפנתרים השחורים היא הקבוצה המסוכנת והפעילה ביותר בקרב קבוצות הלאומנים השחורים. נכתב כי מספר חברי הקבוצה עמד על על כ־800, אך כי 25 אחוזים מהקהילה השחורה בארצות הברית רוחשת כבוד ואהדה לפנתרים השחורים. בגלל הנתונים הללו, הופעלו מבצעים רבים נגד קבוצת הפנתרים השחורים, כדי להבטיח שהפוטנציאל הגבוה של הקבוצה לא יתממש בקרב האוכלוסייה השחורה של ארצות הברית.

החשיפה

תוכנית COINTELPRO הייתה חשאית עד שנת 1971. בשנה זו, ועדת האזרחים לחקירת ה־FBI פרצה למשרד שדה של ה־FBI בפנסילבניה.[3] הוועדה לקחה כמה תיקים אשר חשפו את התוכנית. החומר שהוועדה מצאה הועבר לסוכנויות הידיעות. האקטיביסטים מוועדת האזרחים השתמשו בקרב אגרוף בין מוחמד עלי לג'ו פרייזר כמעין כיסוי למעשיהם. תחילה, סירבו ארגוני חדשות רבים לפרסם את המידע באופן מיידי, למעט עיתון ה"וושינגטון פוסט". העיתון אישר את מהימנות המסמכים, ופרסם אותם בעמוד הראשון (בניגוד לבקשת היועץ המשפטי לממשלה), מה שגרם לארגונים אחרים ללכת בעקבותיהם. במלך אותה שנה, הכריז ראש ה־FBI ג'יי אדגר הובר כי תוכנית COINTELPRO הסתיימה, וכי כל פעולות הביון יטופלו ממקרה למקרה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא COINTELPRO בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Brian Glick, War at Home: Covert action against U.S. activists and what we can do about, England: South End Press, 1989
  2. ^ Noam Chomsky, Message from Noam Chomsky, Lingua 116, 2006-10, עמ' 1469 doi: 10.1016/j.lingua.2006.06.001
  3. ^ A Short History of FBI COINTELPRO, web.archive.org, ‏2007-09-28
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0