ג'י. אף. קיי - תיק פתוח
 | |
| כרזת הסרט | |
| הופק בידי |
ארנון מילצ'ן, אוליבר סטון |
|---|---|
| תסריט |
ג'ים מארס (ספר), אוליבר סטון (תסריט) |
| שחקנים ראשיים |
קווין קוסטנר, קווין בייקון, טומי לי ג'ונס, לורי מטקאלף, גארי אולדמן, סיסי ספייסק |
| הקרנת בכורה | 20 בדצמבר 1991 |
| משך הקרנה | 189 דקות |
| תקציב | 40 מיליון דולר |
| הכנסות | $205,405,498 |
ג'יי. אף. קיי - תיק פתוח (באנגלית: JFK) הוא מותחן קונספירציה משנת 1991, המתיימר לספר את הסיפור האמיתי שמאחורי רציחתו של נשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי. את הסרט ביים אוליבר סטון.
הסרט
הסרט עוקב אחר החקירה שניהל התובע המחוזי בניו אורלינס, ג'ים גאריסון (המגולם על ידי קווין קוסטנר) וממזג בפלאשבק את תאוריות הקשר בנוגע לרצח, עם סרטים תיעודיים אשר צולמו בעת הרצח, ובמיוחד סרטו של הצלם החובב אברהם זפרודר.
בסרט JFK, כבמציאות, הגיש גאריסון כתב אישום כנגד איש עסקים מניו אורלינס בשם קליי שאו, באשמת שותפות בקשר לרצח הנשיא קנדי. במרץ 1969, חבר מושבעים זיכה את שאו מההאשמות כנגדו לאחר כ-45 דקות של דיונים. אנשי חבר המושבעים הצהירו לאחר מכן שהם האמינו כי הנשיא קנדי נרצח כתוצאה מקשר שנקשר כנגדו, אך לא היו מספיק ראיות לקשור דווקא את שאו לקשר זה.
על פי הסרט הנשיא קנדי נרצח בידי קבוצה שהתנגדה למדיניותו, ובמיוחד לסירובו לפלוש לקובה, כפי שהציע ה-CIA במטרה להפיל את משטרו הקומוניסטי של פידל קסטרו, ותוכניותיו להסיג את החיילים האמריקנים מוייטנאם (תוכנית שאכן החלה עם השבת 1,000 חיילים לארצות הברית זמן קצר לפני הרצח). סטון מורה באצבע מאשימה אף לכיוון חברים ב-CIA, המאפיה, הממסד הצבאי-תעשייתי, השירות החשאי, ה-FBI, וסגן הנשיא לינדון ג'ונסון, כשותפים לרצח ולמזימת הטיוח שלאחריו.
סטון הצהיר כי סרטו הוא "עלילה בדיונית שנועדה לסתור את העלילה הבדיונית של דו"ח ועדת וורן". (ועדת וורן קבעה כי לי הארווי אוסוואלד הוא שהתנקש בנשיא וכי עשה זאת לבדו).הסרט עובד על ידי סטון וזקרי סקלאר מספרו של גאריסון "בעקבות המתנקשים" ומספרו של ג'ים מארס "אש צולבת: הקשר לרצח קנדי". סטון ביים את הסרט, ובמהלך הצילומים הוחזרה זירת הרצח, דילי פלאזה, בעיר דאלאס בטקסס לצורה המדויקת בה הייתה ב-22 בנובמבר 1963, היום שבו נרצח הנשיא.
JFK זכה בפרס האוסקר על הסינמטוגרפיה ועל העריכה, והיה מועמד לפרסים רבים נוספים.
באופן אירוני, ג'ים גאריסון האמיתי, המבקר החריף ביותר של ועדת וורן, שיחק בסרט את השופט ארל וורן. כן הופיעו בסרט עדים נוספים לרצח האמיתי, בתפקידים קטנים. מומחים רבים לנושא ייעצו לסטון במהלך הצילומים.
הסרט זכה לביקורות חיוביות והיה הצלחה כספית, כשגרף בקופות למעלה מ-205 מיליון דולר, בעת ההרצה הראשונית על המסכים.
הפולמוס סביב הסרט
עוד בעת שהיה הסרט בצילומים עלו שאלות באשר לדיוק ההיסטורי לו מסוגל סטון, הידוע כבמאי פוליטי ומניפולטיבי[דרוש מקור]. ואכן, לאחר יציאת הסרט למסכים הסתבר כי הסרט יומרני, יקר וארוך (שלוש שעות ו-9 דקות), אך התוצר הסופי שנוי במחלוקת. סטון תכנן מראש את הסרט כסרט הסותר את קביעת ועדת וורן כי לי הארווי אוסוואלד היה היורה היחיד, וחיפש מקור לבסס עליו את עלילת הסרט. מבין האפשרויות שעמדו לפניו הוא בחר לבסוף את ספרו של ג'ים גאריסון "בעקבות המתנקשים" ("In the trail of the assassions") כמקור לעלילת הסרט.
המשפט שניהל פרקליט המחוז של ניו אורלינס ג'ים גאריסון בשנת 1969 נגד איש העסקים קליי שאו באשמת מעורבות ברצח קנדי נסתיים בפיאסקו משפטי כשהנאשם זוכה זיכוי מוחלט. רבים מחוקרי רצח קנדי, וביניהם המצדדים בתאוריות הקשר, ביקרו את ג'ים גאריסון כשוחר פרסומת ומעורר שערוריות, ואת החקירה שניהל נגד קליי שאו כחקירה למציאת המטבע מתחת לפנס, שבה נחקר והואשם אדם שהיה זמין לתובע בהיותו תושב ניו אורלינס, אף על פי שעד אז (ומעולם לא לאחר מכן) לא נמצאו ראיות מוצקות להעמיד לדין אדם כלשהו באשמת השתתפות ברצח, לא בדאלאס ולא במקום אחר בארצות הברית.
על אף שאישיותו של גאריסון שנויה במחלוקת, ורבים סבורים כי המדובר ברודף פרסום אשר רדף את שאו לשווא, ורמס את זכויות האדם שלו על מנת לזכות בפרסום ובתהילה, ועל אף שחלק ניכר מהחוקרים את רצח קנדי אינם מייחסים חשיבות לגרסתו, ועל אף שקליי שאו זוכה בדין, הסרט מפאר את ג'ים גאריסון ומציגו כלוחם ללא חת במערכת השלטון וכצעיר נאה ומרשים (בגילומו של קווין קוסטנר), דבר שלא עלה בקנה אחד עם אישיותו ודמותו במציאות של ג'ים גאריסון האיש.
הסרט עורר מחלוקת ציבורית. לדעת רוב המבקרים הסרט הוא מרשים ומרתק, אך נעשתה בו מניפולציה באמצעות שימוש באחת התאוריות הזניחות יותר בעניין רצח הנשיא, זו של ג'ים גאריסון. הביקורת החמורה יותר היא כי סטון עשה שימוש בעירוב של קטעים תיעודיים וקטעים מבוימים, באופן שיוצר גרסה ויזואלית בלתי ניתנת להפרדה, המציגה את האירועים מנקודת מבטו הסובייקטיבית (והמעוותת לדעת רבים) של סטון.
התגובה הציבורית שיצר הסרט הובילה לחקיקת חוק בקונגרס האמריקני שהקים את ועדת העיון מחדש ברשומות הנוגעות להתנקשות, אשר פעלה לחשוף רשומות שנשמרו בסוד על ידי גורמים ממשלתיים שונים, הוועדה פעלה בין השנים 1992 ל-1998.
קישורים חיצוניים
