W.I.T.C.H
W.I.T.C.H (מ.כ.ש.פ.ה) הייתה קבוצה של תאים פמיניסטיים קשורים אך בלתי תלויים שפעלו בארצות הברית בשנים 1968–1969, והיו לאבן דרך בהתפתחות הפמיניזם הסוציאליסטי. ראשי התיבות W.I.T.C.H שימשו שמות שונים בידי תאים שונים, והמוכר בהם הוא "Women's International Terrorist Conspiracy from Hell" (בתרגום חופשי: הקונספירציה הבינלאומית של נשים טרוריסטיות מהגהנום). חלק מפעילות הקבוצה המשיכו מאוחר יותר לפעול בארגוני שמאל רדיקליים אחרים, ביניהם מחתרת מזג האוויר.
רקע
בשנות השישים המאוחרות הייתה מחלוקת בתוך התנועה הפמיניסטית בין פמיניסטיות סוציאליסטיות שייחסו את דיכויין של נשים לקפיטליזם ושאפו ליצור בריתות פוליטיות עם קבוצות שמאל נוספות, כמו השמאל החדש, תנועת הכח השחור, תנועת הסטודנטים, התנועה האנטי מלחמתית ואחרות, מתוך רצון לחבור לקואליצייה שתביא לשינוי מהפכני. מנגד, עמדו פמיניסטיות רדיקליות שראו את דיכוי האישה כסוגיה נפרדת שיש להשאירה בלתי תלויה בתנועות השמאל.[1]
נשות W.I.T.C.H היו ברובן פמיניסטיות סוציאליסטיות, שחלקו על מקומן המרכזי של הקבוצות להעלאת המודעות שהיו פופולריות באותה תקופה בתנועה הפמיניסטית, ותיעדפו פעולה חברתית-פוליטית על פני פעולה אישית. בין מייסדות W.I.T.C.H אפשר למנות את רובין מורגן, פלוריקה רמטייר, פגי דובינס ואחרות.
W.I.T.C.H הוקמה בעיר ניו יורק בערב ליל כל ה"קדושים" בשנת 1968 תחת השם "הקונספירציה הבינלאומית של נשים טרוריסטיות מהגהנום". שמה של הקבוצה השתנה תכופות לפי מטרות פעולותיה, אך תמיד שמר על ראשי התיבות W.I.T.C.H.
פעילות
מרבית פעולות הקבוצה כללו תיאטרות רחוב ומיצגים במסגרתם היו חברות הקבוצה לבושות כמכשפות. בליל כל ה"קדושים", 1968, התלבשו נשות W.I.T.C.H כמכשפות וצעדו לאורך רחוב וול סטריט במטרה להטיל "קללה" על האזור המסחרי בעיר ניו-יורק.[2] רובין מורגן ציינה מאוחר יותר שמדד דו ג'ונס צנח בחדות ביום שלאחר מכן. באחת מפעולותיהן נכנסו נשות W.I.T.C.H למסעדה המפורסמת "קנזס סיטי של מקס", חילקו לבאי המקום שיני שום וקלפים עליהם נכתב המוטו "אנחנו מ.כ.ש.פ.ה, אנחנו נשים, אנחנו שחרור, אנחנו עצמנו" וקראו "תשע מליון נשים נשרפו כמכשפות".
בינואר 1969 אורגנה בידי ארגונים פמיניסטיים רבים הפגנה בוושינגטון די. סי. אל מול טקס ההשבעה של ריצ'רד ניקסון לנשיא ארצות הברית. נשות W.I.T.C.H הגיעו להפגנה כשהן נושאות באנרים עליהם נכתב "מכשפה". הן תכננו להפריע לנאום של שולמית פיירסטון מתוך התנגדות לביקורת שלה למה שכינתה "השמאל הגברי". אחרי ההפגנה, שלחה הקבוצה מכתב פומבי לשבועון הקומוניסטי הגרדיאן, בו מחו נגד קריאותיה של פיירסטון לתנועה לשחרור האישה להתנתק מקבוצות השמאל הפועלות בארצות הברית. במכתבן, הן תיארו את התנועה לשחרור האישה כ"חלק ממאבק כללי; אנו חיוניות למאבק בדיוק כפי שהמאבק חיוני עבורנו". בנוסף, המכתב יצא נגד התקפותיה של פיירסטון כנגד הגברים בשמאל בטענה ש"כיוונה של המחאה שלנו כנגד גברים רק מחזק את הדפוס הדכאני לפיו נשים מגדירות עצמן באמצעות גברים".[3]
הערות שוליים
- ^ לינדה נפיקוסקי, פוליטיקוס במילון "היסטוריה נשית".
- ^ למה W.I.T.C.H צריכות לחזור לפעול? 1 בפברואר 2016.
- ^ אליס אקולס, להעיז להיות רעות: פמיניזם רדיקלי באמריקה, 1967-1975., 1989, עמוד 119.
