עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא, דף ע"ג עמוד א'
תלמוד ירושלמי מסכת מכות, פרק א', הלכה ז'
שולחן ערוך שולחן ערוך, חושן משפט, סימן נ"א, סעיף ו'

עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הוא כלל הלכתי, שמשמעותו היא שכאשר עד מעיד עדות והתבטלה חלק מעדותו, לא מקבלים את שאר העדות. לדוגמא; עדים שחתמו על שטר מתנה לשני אנשים, ונמצאו קרובים לאחד מהם, השטר כולו בטל, משום שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.

מקור

הכלל מובא בתלמוד לגבי שני מקרים:

בתלמוד בבלי הוא מופיע בצורה מפורשת פעם אחת במסכת בבא קמא, בדין עדים שהעידו שתי עדויות בבת אחת, כגון על אחד שגנב וטבח ומכר, והוזמו על הטביחה, גם עדות הגניבה מתבטלת משום ש”עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה”[1].

בירושלמי מסכת מכות, המובא ברי"ף[2], נאמר הדין במקרה שונה; עדים שחתמו על שטר מתנה לשני אנשים, ונמצאו קרובים לאחד מהם, השטר כולו בטל, משום שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה[3].

בדומה למקרה האחרון נאמר בגמרא במסכת מכות, שעדים שמעידים על חוב שלא נפרע, ונמצאו קרובים לערב על החוב, אינם נאמנים גם ביחס ללווה[4], הראשונים הסבירו שהעדות מתייחסת ללווה ולערב, וכיון שביחס לערב העדות בטלה, היא בטלה גם ביחס ללווה[5].

הסבר

הראב"ד ביאר את הכלל, שכאשר נמצא קרוב לאחד עדותו בטלה גם לגבי האחר, על פי הדין המבואר במשנה, שאם נמצא אחד מתוך כת של העדים קרוב או פסול, עדות כל הכת בטילה[6]. חז"ל הבינו שבאותה מידה עדות שנמצא במקצתה פסול של קורבה כל העדות בטילה[5]. אמנם יש שביארו בדעת ראשונים, שדין זה אינו נובע מן ההלכה של נמצא קרוב או פסול, אלא הוא דין בפני עצמו, שאם לא מקבלים את עיקר העדות, לא מקבלים גם את מה שמסתעף ממנה[7].

במקרה של עדים שהעידו שתי עדויות שונות ביחד והוזמו באחת מהן, הביא בספר חזון יחזקאל[8] שנחלקו ראשונים[9], האם הפסול הוא מצד ששתי העדויות נחשבות כעדות אחת שבטלה מקצתה, ומאותו טעם שנאמר בנמצא קרוב לאחד הצדדים, או שזה דין אחר, שעד שנפסל לעדות בשעת עדותו בטלה עדותו, וכן נחלקו בזה הקצות החושן והנתיבות המשפט[10].

סייגים

  • בעדות על אשה שמת בעלה, כתבו האחרונים שאין דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, משום שלעדות כזו לא נדרשים דיני עדות[11][12].
  • באיסורים, שבהם לא נוהג דיני עדות ונמצא קרוב או פסול. לדוגמא עבד שהעיד על קיום שטר שכתוב בו שחרור ומתנת נכסים, אף על פי שלא נאמן על הנכסים נאמן על שחרורו, משום ששחרור העבד נחשב כאיסורים[13].
  • בפסול בעל דבר, כלומר, כשהעד מעיד בתוך עדותו גם על עצמו. במקרה זה לא נאמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אלא העדות מתקבלת כלפי האחר, כיון שעדות על עצמו אינה נחשבת עדות כלל[5].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.