שפן הסופר
ערך זה עוסק בסופרו של יאשיהו מלך יהודה. אם התכוונתם לשפ"ן הסופר, מנהל דפוס וילנא, ראו שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ בֶן-מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר (או בקיצור: שפן הסופר) היה סופרו של יאשיהו מלך יהודה. מפורסם בשל חלקו בפרשת ספר התורה שנמצא בבית המקדש, שקרא בספר התורה לפני המלך יאשיהו, ובעקבות כך חולל יאשיהו מהפכה משמעותית בעם ישראל, שעד אז זבח לאלילים.
אזכורו בתנ"ך
מופיע בתנ"ך כסופרו של יאשיהו מלך יהודה[1].
בשנה ה-18 למלכותו, התעורר יאשיהו לשפץ את בית המקדש שהיה מוזנח עד אותו הזמן[2]. במהלך השיפוץ שלח יאשיהו את שפן אל חלקיהו בן שלום הכהן הגדול, למנות את הכסף שנאסף מהעם לצורך השיפוץ. חלקיהו מצא בבית המקדש את ספר התורה שכתב משה, וכאשר שפן בא אליו למניית הכסף מסר לו חלקיהו את הספר שייתן אותו למלך.
שפן הגיע למלך וקרא לפניו את ספר התורה. כאשר שמע יאשיהו את התוכחה הקשה הכתובה בתורה, והעונשים הקשים הצפויים לבוא על עם ישראל כאשר יעברו על התורה, קרע את בגדיו לאות צער, ושלח את חלקיהו ושפן יחד עם שרים נוספים לשאול את פי חולדה הנביאה על העניין. לאחר שחולדה התנבאה על קיומם של העונשים הקשים המוזכרים בתורה, בעקבות חטאי מנשה ובנו אמון, חולל יאשיהו מהפך בארץ, בו הוא השמיד את כל האלילים וגם את הבמות בהן הקריבו לשם ה' מחוץ למקדש.
בחז"ל
שפן מוזכר בחז"ל באופן חיובי ביותר, כמי שהציל את עם ישראל משכחת התורה, ובכך העמידו אותו בשורה אחת עם משה רבנו, עזרא הסופר ורבי עקיבא:
מה אילו זה שעמד וקיים תורה בישראל, לא היתה תורה משתכחת? מה אילו לא עמד שפן בשעתו, עזרא בשעתו, רבי עקיבא בשעתו, לא היתה תורה משתכחת?
משמעות דברי חז"ל אלו היא, כי חטאי מנשה ואמון, והובלתם את העם בדרך הרחוקה מן התורה, הובילו את העם כמעט לשכחת התורה כליל. אך מעשי שפן שבא והקריא לפני המלך את ספר התורה - וגרם בכך למהפך שהוביל יאשיהו - הובילו לכך שלא תשתכח תורה מישראל.
מסיפור קריאת ספר התורה על ידי שפן בפני המלך יאשיהו, למדו חז"ל את דין שומע כעונה. כי אף על פי ששפן היה הקורא בתורה, נאמר בפסוק[3]: ”כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו, אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה”, הרי שהקריאה מתייחסת ליאשיהו מפני הקשבתו לקריאת שפן[4].
משפחתו
בניו של שפן היו שרים וסופרים חשובים אצל מלכי יהודה:
- אחיקם – היה מחשובי השרים בתקופת יאשיהו ובניו[5], והיה מן השרים אותם שלח יאשיהו אל חולדה הנביאה בעקבות קריאת ספר התורה. אחיקם היה מתומכי ירמיהו הנביא, והצילו ממוות בידי העם.
- גדליהו בן אחיקם – היה מושל יהודה האחרון, לאחר חורבן הבית.
- גמריהו – היה סופר בחצר המלך יהויקים[6].
- מיכיהו בן גמריהו – היה גם הוא סופר יחד עם אביו. סיפר לאביו ושאר השרים על הדברים שקרא ברוך בן נריה תלמידו של ירמיהו הנביא מתוך מגילה שכתב ירמיהו, בה כתוב על הפורענות שתבוא על יהודה בידי מלך בבל[7].
- אלעשה – היה אחד משני השרים שנשלחו על ידי צדקיהו מלך יהודה אל נבוכדנצר השני מלך בבל. באותה הזדמנות שלח בידם ירמיהו הנביא איגרת לגולים, להודיע כי הם עתידים להישאר בבבל זמן רב[8]. מעשה זה מורה לכאורה על נאמנותם של שני השרים (אלעשה בן שפן וגמריה בן חלקיהו) לנביא, למרות שזה היה נגד המגמה הרווחת אצל שרי המלוכה באותה תקופה.
- יאזניהו – נזכר לגנאי בספר יחזקאל[9], בין שבעים אנשים מזקני ישראל שהקטירו קטורת לעבודה זרה. הזכרת שמו של יאזניהו בייחוד בין שבעים האנשים, מוכיחה על חשיבותו המיוחדת בתוך העם, שעל כך הקפיד עליו ה' יותר משאר הזקנים, כי הוא עלול ללמד יותר את העם לחטוא בעבודה זרה[10].
בארכאולוגיה
ב"בית הבולות" שבשטח G של עיר דוד נמצאה בולה בקוטר 1 ס"מ ועליה הכתובת ”לגמריהו בן שפן”. הבולה זוהתה כשייכת לבנו של שפן הסופר, גמריהו בן שפן.
לקריאה נוספת
- ב"צ לוריא, שפן - סופר המלך, בית מקרא, גיליון קי"ח, ניסן תשמ"ט, באתר דעת (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
הערות שוליים
