אבטחה אזרחית
אַבְטָחָה היא סך הפעולות והאמצעים המושקעים על מנת להגן על קיומו של אדם או ארגון ועל נכסיו ובכלל זה: חיי אדם רכוש, מוניטין ומידע, כנגד פעולות זדון מכוונות המבוצעות על ידי אדם או ארגון עוין.
המושג אבטחה משמש את התחום הצבאי, החל מאבטחת מחנות קבע ומידע צבאי, וכלה באבטחת כוחות מתמרנים, לרבות קווי לוגיסטיקה, במבצעים צבאיים[1] והן את התחום האזרחי.
מושגי יסוד באבטחה אזרחית
- איום (מוגדר גם כסיכון) – אירוע (ידוע או מוערך) שהתרחשותו עלולה לפגוע באדם או בארגון. הפגיעה עלולה להיות פגיעה בגוף או בנפש, פגיעה בנכסים או פגיעה תדמיתית.
- רמת איום – קביעת חומרתו של איום על אדם, מתקן או ארגון, הנובע ממידע מודיעיני, הערכת מצב או אירועים, המושפע מסבירות התרחשותו וכן חומרת הנזק הצפוי ממנו.
- תרחיש האיום – דרך הפעולה המבצעית בה יבצע התוקף את הפיגוע (מוכר גם כדפ"א – דרך פעולה אפשרית)
- איום הייחוס – החלטת מנהל על בסיס הערכת מודיעין לגבי המדד המספרי או הכמותי אליו יש להתייחס בעת ההתמודדות עם האיום (גודל, משקל, כמות, וכו')[2]
- פעולות אבטחה (לרבות: אבטחה פיזית/אבטחת מערכות מחשב חיוניות/אבטחת מידע) – פעולות הדרושות לשם שמירה על ביטחונו של אדם או שמירה על רכוש, במבנה או במקום של גוף ציבורי, וכן פעולות למניעת פגיעה בכל אחד מאלה או פעולות הדרושות לשם שמירה על מערכות ממוחשבות על מידע האגור במערכות אלה ועל מידע מסווג הקשור למערכות אלה, וכן פעולות למניעת פגיעה במערכות או במידע כאמור או פעולות הדרושות לשם שמירה על מידע מסווג של גוף ציבורי או מידע כאמור המצוי אצלו, וכן פעולות למניעת פגיעה בכל אחד מאלה[3]
- איסוף מודיעין למבצע (אמל"מ) – פעולות המבוצעות על מנת לאסוף מודיעין הדרוש לשם תכנון משימה מוגדרת וביצועה[2]
- מעגלי אבטחה[א] – דפוס פריסה מבצעי המבוסס על רצועות היקפיות טריטוריאליות ופעולות אבטחה יזומות, במטרה: להקשות, לסכל או למנוע מהתוקף לממש כוונתו
- גוף ציבורי (מונחה על פי חוק) – כל גוף המנוי בתוספות (לחוק הסדרת הביטחון), ולגבי משרד ממשלתי המנוי בתוספות – לרבות יחידות הסמך שלו.[3]
- ממונה ביטחון או מנהל ביטחון (מנב"ט) – מי שמונה על פי חוק זה להיות אחראי על ארגון פעולות אבטחה ועל הפיקוח עליהן[4]
- איש אבטחה – עובד הנמנה עם מערך האבטחה של ארגון/מתקן, בתפקיד ייעודי
- נאמן ביטחון – עובד בארגון מאובטח אשר, בנוסף לתפקידו הייעודי, ממלא משימות הקשורות לתחום האבטחה[ב]
- סמכויות איש אבטחה – סמכויות פעולה לביצוע תפקיד כמפורט בחוק[5][6]
- קצין מוסמך – בעל תפקיד שמונה על ידי ראש הארגון המנחה הרלוונטי, ושמינויו פורסם ברשומות, המוסמך לתת הנחיות מקצועיות, לאשר/לפסול מינוי אנשי אבטחה ולבצע פעולות בקרה מקצועית בגופים מונחים על פי חוק, בתחום האבטחה[7][8].
- הנחיות מקצועיות – הוראות מקצועיות הנוגעות ל: פעולות אבטחה, לרבות הנחיות בעניין בקרה ודיווח[9]
תשומות ותפוקות באבטחה אזרחית
האבטחה מורכבת ממספר רכיבים מרכזיים (תשומות) אשר מטרתם לייצר אבטחה שהיא התפוקות אותן נקבל מהשקעת תשומות אלה.
הרכיבים המושקעים באבטחה הם:
- כוח אדם (תוך חלוקתו לסוגי ורמות תפקוד, לרבות ניהול)
- אמצעים וציוד (לרבות חימוש וטכנולוגיות שונות)
- שיטה ונהלים (החל מ"תורה" כללית, עבור לתפיסת אבטחה לפי סוגי מתקנים ויעדים, המשך בנהלים מקצועיים וכלה בתוכניות אבטחה מפורטות לכל מתקן/ גוף מאובטח נתון)
באמצעות השקעה נכונה של משאבים אלה אל מול האיומים המוגדרים ועל בסיס דירוג הסיכונים נקבל את תפוקות האבטחה שהן:
- הרתעה
- מניעה
- גילוי והתרעה
- סיכול
- התאוששות וחזרה לשגרה תפעולית
סוגי אבטחה אזרחית
אבטחה נעשית בהקשרים מגוונים:
אבטחת אישים
הגנה על בעל תפקיד מוגדר מפני איום על חייו, גופו ורכושו.
אבטחת מתקנים
הגנה על מתקן מפני כניסה לא מבוקרת אליו, למניעת גנבת רכוש מתוכו או פגיעה בשוהים בתחומו ובנכסים אחרים של המתקן.
אבטחת יישובים
אבטחה של יישוב שלם מפני כניסה לא מבוקרת אליו למניעת ביצוע עבירות פליליות או פיגוע חבלני בתחומיו.
אבטחת מידע וסייבר
הגנה על מידע מפני גישה לא מורשית אליו, גנבתו, העתקתו או שיבושו וכן מניעת פגיעה בחומרה, תוכנה, רכיבי תקשורת ומערכות ארגוניות אחרות המסתמכות על מחשבים.
אבטחת "מערכות ממוחשבות חיוניות"
הגנה על מערכות ממוחשבות שנקבעו כחיוניות על ידי הגוף שהסמיכה לכך הממשלה[3]
אבטחה פיננסית
מערך הכולל צעדים שעל בעל הממון לנקוט כדי להגן על עצמו מפני סיכונים בתחום הפיננסי, הכוללות סיכוני אשראי, שוק ומטבע.
אבטחת שרשרת אספקה
ערך מורחב – תקיפת שרשרת האספקה
נגזרת לאבטחת הרכוש והמוצרים בגופים שמצויים בהם כל חוליות שרשרת האספקה(גלם, ייצור, החסנה, הפצה ואספקה)או חלקן. התחום עוסק בהיבט הפיזי והרישומי של החוסרים במלאים, בזיהוי הסיבות לפחת, במזעור הפחת והפערים במלאי הרשום מול הקיים, בכל תצורותיו וכן בהיבט הקניין הרוחני בדגש למניעה וטיפול בזיופי מוצרים של בעל הקניין. סוג זה של אבטחה מתאפיין בפעילות של מניעה, סיכול, בקרה וביקורת, מודיעין וחקירה תוך שיתוף פעולה עם רשויות רלוונטיות.
יישומי אבטחה אזרחית
לאבטחה של מבנים, מתקנים ויישובים
משמשים בעיקר גדרות המקיפות את המבנה או היישוב, מצלמות טלוויזיה במעגל סגור המאפשרות השגחה מרחוק על האזור והקלטת הנעשה לתחקור מאוחר יותר, דלתות הנעולות במנעולים, ושומרים הניצבים בפתחי המקום או מפטרלים סביבו.
לאבטחה של רכוש קטן בגודלו ויקר ערך
משמשת כספת, שבה מאוחסן רכוש זה.
לאבטחת אישים
משמשים בעיקר שומרי ראש, הצמודים לאדם המאובטח בכל אשר ילך, וכן אמצעי הגנה פיזיים, כגון אפוד מגן או מכונית משוריינת, המגנים על גופו וכן אמצעים וכוח אדם נוספים לאבטחת מקום מגוריו.
לאבטחת מידע ומערכות מחשב חיוניות
משמשים אמצעי הגנה פיזיים, להגנת המבנה שבו נמצא המידע, ובעיקר אמצעי אבטחה לוגיים, המונעים גישה לא מבוקרת אליו באמצעות רשתות תקשורת וכן כללי התנהגות מונעת מצד המשתמשים.
לאבטחה פיננסית
משמש המושג ניהול סיכונים וגידורם כאמצעי המשמש חברות ובעלי ממונות. יצוין שבנוהל זה נדרשת החברה להגדרת הסיכון, מדידתו ופעילות להקטנתו.
לאבטחת שרשרת אספקה
אמצעים טכנולוגיים גלויים וסמויים (לרבות מצלמות ואמצעי הקלטה- בכפוף לדרישות החוק[ג]), בקרה וביקורת בתהליך שרשרת האספקה, כולל על ספירות המלאי ומכלול פעולות להשגת מודיעין כמו: הפעלת עובדים סמויים, מעקבים ונאמני ביטחון.
האבטחה האזרחית בישראל
מדינת ישראל נתונה למתקפות טרור נגד אוכלוסייתה ותושביה עוד מימי היישוב טרם הקמת המדינה. בעשורים האחרונים הפך איום הטרור, לצורותיו השונות, נחלתן של מדינות רבות בעולם. אך גם כיום איום הטרור כלפי מדינת ישראל הוא ייחודי בעיקר עקב הקרבה הגאוגרפית היתירה למקורות ובסיסי הטרור ובשל הסכסוך הפוליטי הארוך המזין אותו.
מקור הסמכות לאסדרה (רגולציה) בתחום האבטחה האזרחית בישראל
תחומי האחריות השונים ברמת המדינה, בתחום האבטחה האזרחית, נגזרים משלוש רמות של הוראות מנהליות ברמה הלאומית:
חקיקה ראשית
הקובעת את הגופים המנחים, הגופים המונחים, תחומי האחריות, חובות וזכויות וכל הוראה רלוונטית בתחום האבטחה. בין החוקים העיקריים ניתן למנות את: "חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, תשנ"ח-1998", "חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס"ה-2005", "חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968" (יחד עם "צו רישוי עסקים 2013"), "חוק הטיס (ביטחון בתעופה האזרחית), תשל"ז-1977", "חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), תשכ"א-1961" " חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (פרק ג'1. "משמר בתי המשפט")". אסדרה מסוג זה יכולה לחול על כל גורם במדינה, בין אם בבעלות פרטית או ציבורית, כל עוד הוא מנוי בחוק.
החלטת ממשלה
החלטות שקיבלו ממשלות ישראל (החל משנות ה-70 של המאה הקודמת) בדבר הקמה, הפעלה והנחיה מקצועית של מערכי אבטחה בגופים ותחומי פעילות שונים שקבעו הממשלות. תוכנן של החלטות אלו מסווג ולכן לא ניתן לפרסמן ברבים. אסדרה מסוג זה חלה על תאגידים סטטוטוריים ומשרדי הממשלה לרבות גופי הסמך שלהם[3]. הוראות לפי אסדרה מסוג זה מחייבות את הגוף המונחה, אולם אינן יכולות לסתור חוקים.
הנחיה "מרצון"
הסכמה בין גוף או ארגון שלא נכלל בחוק או החלטת ממשלה, כאמור, לגורם מנחה כחוק- בו מבקש הארגון/גוף לקבל הנחיה מקצועית בתחום האבטחה מהגורם המנחה, תוך התחייבות מראש לקיים הנחיות אלו. הנחיה מסוג זה קיימת כל עוד קיימת ההסכמה ההדדית בין הצדדים.
מודל "גוף מנחה"- "גוף מונחה"
האחריות הכוללת על ביטחון המדינה לרבות ביטחון הפנים ושלום הציבור, מוטלת על גופי הביטחון של מדינת ישראל (צה"ל, משטרת ישראל ושרות הביטחון הכללי), כל אחד בהתאם לתחומי אחריותו. משימה זו מורכבת מהמון מטלות המצריכות משאבי אנוש, תקציב ותשתית ארגונית מתאימה. אלו, לעולם יהיו בחסר ויצריכו את ארגוני הביטחון לתעדף משימות ופעולות. כתוצאה מכך עלולים להיווצר פערי ביצוע בתחומים אלו.
בשל כך מדינת ישראל מקיימת הלכה למעשה מודל ניהול אבטחה אזרחית ברמה הלאומית, שאין לו אח ורע בעולם. גם אם קיימות מדינות באירופה וכן ארצות הברית המקיימות אסדרה מדינתית על נושאי הגנה מפני טרור ואבטחה אזרחית מסוימים, הרי שאין בהן את עומק הרזולוציה הקיימת באסדרה הישראלית בתחום האבטחה האזרחית, בדגש על ההגנה מול טרור.
המודל מבוסס על שתי ישויות: גוף מנחה- אחד מגופי הביטחון של ישראל שהוסמך לכך בחוק או החלטת ממשלה. וגוף מונחה- שאף הוא הוגדר בחוק או החלטת ממשלה.
תפקידו של הגוף המנחה הוא לקבוע את השיטה העקרונית והסטנדרטים לפיהם יתנהל מערך האבטחה בגוף מונחה לרבות קריטריונים לגיוס כוח אדם בתפקידים השונים ואופן הכשרתו. על אלו חייב הגוף המנחה לקיים פעילות בקרה ופיקוח כדי להבטיח כי הנחיותיו מבוצעות בצורה מקצועית נאותה. תפקידו של הגוף המונחה הוא להקים ולהפעיל את מערך האבטחה בהתאם להנחיות המקצועיות של המנחה המקצועי. הנחיותיו של הגוף המנחה מחייבות את המונחה בביצוען, אך בחוק קיימים מנגנונים ראויים ליישוב מחלוקות מקצועיות[10]
החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים מפרט את הגופים המנחים והמונחים ותחומי אחריותם. שני הגופים המנחים העיקריים הם משטרת ישראל ו-שירות הביטחון הכללי (שב"כ). מדובר בשני הגופים הראשיים האחראים, בין היתר, כל אחד בתחומו על ביטחון הפנים, שלום הציבור וביטחון המדינה מפני איומי טרור וחבלה[11][12] משטרת ישראל שואבת את סמכותה להנחות בתחום האבטחה, גם מ"חוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968" ומ- "חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור התשס"ה-2005".
במהלך האינתיפאדה השנייה, עם התגברות איומי הטרור על המדינה, מכיוון התווך הימי, נקבע (בחוק הסדרת הביטחון) חיל הים של צבא ההגנה לישראל כמנחה המקצועי של נמלי ישראל לעניין פעולות האבטחה בבריכות הנמלים (השטח הימי התחום והסגור על ידי קצוות שוברי הגלים שבתחומי הנמל)[13]
יתרונו העיקרי של מודל זה הוא ביצירת סטנדרטים אחידים לביצוע האבטחה במגזרים השונים, תוך התייחסות מקצועית ונטולת פניות לאילוצים כגון: תקציב, תפעול וייעודו של הגוף המונחה. ניתן ללמוד ממודל זה על האחריות הכוללת הרבה המוטלת על הגופים המנחים באשר לטיבן המקצועי הנדרש של הנחיותיהם, לצידה של אחריות הגופים המונחים בנוגע לאיכות התפקוד של מערכי האבטחה שלהם. האחריות הביצועית הכוללת של מערכי האבטחה בכל גוף מונחה מוטלת על המנכ"ל/ סמנכ"ל בהיות אחד מהם הממונה על מנהל הביטחון הארגוני או מנהל העסק/תאגיד בפועל[14][15]
היחידות המקצועיות בגופים המנחים
היחידה המקצועית במשטרת ישראל האמונה על יישום אחריות משטרת ישראל להנחיה מקצועית באבטחה, היא חטיבת האבטחה והרישוי[16] הכפופה לראש אגף שיטור אבטחה וקהילה שבמטה הארצי, שבראשה עומד קצין משטרה בדרגת תת ניצב (מקבילה לתת-אלוף בצה"ל)
חטיבת האבטחה הוקמה אמנם ביולי 2008, אך קדמה לה מחלקת אבטחה (שבראשה עמד קצין בדרגת ניצב משנה (מקביל לאלוף-משנה), שבה היו 4 מדורים מקצועיים- אבטחת מתקנים, ביטחון מעברי גבול, אבטחת מוסדות חינוך ותחבורה ציבורית ומאויימים, ובנוסף ק' רישוי ארצי. למעשה החלה משטרת ישראל לעסוק בהנחיית האבטחה בתחומי אחריותה כפי שהוטלו עליה בהחלטת ממשלה 411 מ-1975 ובהמשך לפי חוקים שונים כאמור.
בשנת 2006 הוקמה מחלקת מעברים (בפיקוד קצין בדרגת ניצב משנה) על בסיס מדור ביטחון מעברים שאליו צורפו 2 מדורים. מחלקה זו אחראית על הנחיית האבטחה הפיזית והחמושה וכן הבידוק הביטחוני של רכב ומטען מסחרי, במעברי הגבול האזרחיים של מדינת ישראל. על בסיס שתי המחלקות לעיל הוקמה, כאמור, חטיבת האבטחה במשטרת ישראל.
היחידה המקצועית בשרות הביטחון הכללי האמונה על יישום אחריות הארגון להנחיה מקצועית באבטחה, הוא אגף האבטחה הכפוף לראש השרות, ובראשו עומד בעל תפקיד ברמה המקבילה לדרגת אלוף . שרות הביטחון הכללי החל לעסוק בהנחיית האבטחה לאחר אירוע חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה ב-1968, אירוע שבעקבותיו הוקם מערך האבטחה בתעופה הישראלית.[17]
אבטחה ממלכתית
ממשלות ישראל לדורותיהן קבעו, בשורה של החלטות וצעדי חקיקה, למסד מודל האבטחה הלאומית על מתקנים וארגונים שונים שהוגדרו על ידן כאינטרס לאומי שפגיעה בהם, לרבות טרור, פוגעת במדינת ישראל. גופים אלו חויבו (תחילה בהחלטות ממשלה- משנות ה-70) בחוק (החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998) להקים ולהפעיל מערכי אבטחה בתחומים שונים רלוונטיים. בין יתר הגופים הללו ניתן למנות את משרדי הממשלה, רשויות סטטוטוריות, גופים פרטיים (כמו חברות תקשורת) שקיבלו היתר מהמדינה להפעיל משאבים לאומיים שונים (למשל תדרי תקשורת אלחוטית) או המהווים תשתית לאומית קריטית ולכן נמצאו חייבים בהקמת מערך אבטחה, וכן עובדי ציבור שונים (שאינם סמלי שלטון) המאויימים עקב תפקידם[18].
בשנים האחרונות בשל התגברות איומי הסייבר נכללו בחוק האמור גם גופים הכוללים/מפעילים תשתיות מחשוב קריטיות ואף הוקם מערך הסייבר הלאומי המבוסס על שני גופים קודמים: הרשות הלאומית להגנת הסייבר ו- מטה הסייבר הלאומי שאוחדו בינואר 2018.
הקמתן של אסדות הגז הישראליות במים הטריטוריאליים של המדינה והאזור הכלכלי הבלעדי (מים כלכליים) (Exclusive Economic Zone), והיותן אינטרס כלכלי וביטחוני לאומי חייבה היערכות ביטחונית מיוחדת שהוטלה על חיל הים של צה"ל כגוף מבצע של האבטחה המרחבית וכגוף מנחה של אבטחת האסדות עצמן - בהתאם להוראות החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים[19]
לציין כי בהתייחס לאינטרסים לאומיים מאובטחים, אלו מתייחסים גם לחו"ל כמו נציגויות ישראליות רשמיות, התעופה הישראלית ומשלחות ישראליות רשמיות.
אבטחה ציבורית
לצד האבטחה הממלכתית מתקיים גם הצורך של אבטחת שלום הציבור מפני פח"ע וסיכונים אחרים, במקומות שאינם נמנים עם אלו שפורטו לעיל, אך היסטוריית הטרור בישראל מלמדת כי היו והם יעד שכיח לפיגועי טרור ובהם: מרכזי קניות, בתי מלון, מוסדות חינוך והשכלה גבוהה, אירועים המוניים תחת כיפת השמיים ואירועי ספורט. גם בתחום זה קבעו ממשלות ישראל באמצעות חקיקה (חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 וחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה-2005) תנאים שונים בתחומי האבטחה, מניעת פשיעה ובטיחות בהם חייבים בעלי המקומות או מפעילי האירועים לעמוד, על מנת לקבל רישיון להפעלת העסק או קיום האירוע. בין יתר התנאים הוטלה החובה להקים מערך אבטחה מקצועי הכולל בעלי תפקידים שונים לרבות מנהל ביטחון.
ההוראה החוקית המפורטת שמתייחסת לתנאים להקמה והפעלת עסק טעון רישוי, הוא "צו רישוי עסקים" המהווה חלק מחוק רישוי עסקים ומתעדכן לפי הצורך. גם בתחום זה הוראות משטרת ישראל, כמנחה מקצועי, מחייבות את הגופים/ארגונים הכלולים בחוקים הנ"ל ואי עמידה בדרישות המשטרה עלולה להביל לסנקציות שונות כגון: סגירת בית עסק, אי מתן רישיון עסק ואף כתב אישום פלילי.
עיסוק נוסף השייך לתחום האבטחה, במגזר העסקי/מסחרי, הוא אבטחת שרשרת אספקה ומניעת פחת ואובדן של רכוש ומוצרים. תחום זה אינו נכלל באחריות ההנחיה של הגופים המנחים שנקבעו בחוק או החלטות ממשלה, אולם חלק מהסיבות לפגיעה בשרשרת האספקה או האובדן קשורות לעבירות פליליות הנחקרות על ידי משטרת ישראל. במידה והארגון הוא עסק טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים, רשאית משטרת ישראל להשית תנאים לקבלת הרישיון, במסגרת היותה "נותן אישור" לעניין מניעת פשיעה על פי "צו רישוי עסקים"
סמכויות אנשי אבטחה לביצוע תפקידם
על מנת לאפשר לאנשי האבטחה האזרחית בגופים המונחים, כאמור לעיל, לבצע את תפקידם ומשימותיהם בשגרה ובאירועי חירום, ניתנות להם סמכויות חוקיות לבצע פעולות מול הציבור, שיש בהן פגיעה מסוימת בזכויות יסוד של אדם כגון: הזכות לפרטיות, הזכות לחופש התנועה, הזכות לקניין פרטי והזכות לבריאות ושלמות הגוף. זאת, לצורך שמירה על ביטחון הציבור. סמכויות אלו מוענקות על ידי הגופים המנחים בכפוף להכשרה מתאימה, נשיאת תעודה רשמית על ידי איש האבטחה (המוענקת אף היא על ידי הגופים המנחים) ותנאים המפורטים בחוקים לגבי אופן ונסיבות מימוש הסמכויות. סמכויות אלו מפורטות ב: "חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס"ה-2005" (סעיפים 3. עד 6א.) וב "חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, תשנ"ח-1998" (סעיפים 3. ו- 13א.) וחוקים נוספים.
הסמכויות
- סמכות חיפוש, ללא או אגב חשד("סימן מחשיד" במינוח המקצועי)- על גופו של אדם, בחפצים הנושא עמו ובכלי תחבורה
- סמכות דרישת הזדהות מאדם- באמצעות תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המעידה על זהותו, שהאדם מחויב לשאתה על פי חוק
- סמכות מניעת כניסה למקום
- סמכות הוצאת אדם ממקום
- סמכות לתפוס חפץ העלול לפגוע בביטחון הציבור- ומסירתו למשטרת ישראל בהקדם האפשרי
- סמכות עיכוב עד לבואו של שוטר- למשך זמן שלא יעלה על 3 שעות
- סמכות מניעת כניסה עם נשק (ברישיון) או דרישה להפקידו[ד]
- סמכויות למניעת אלימות- במקומות המוגדרים בתוספת ל"חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור"[21]
- סמכות שימוש בכוח סביר למימוש הסמכויות- על פי התנאים המפורטים בחוק
בנוסף לסמכויות הייעודיות כאמור לעיל, ניתן לעשות שימוש בהוראות חוק אחרות המעניקות סמכויות מסוימות לכל אזרח ובהן: עיכוב בידי אדם פרטי[22], סמכות מניעת הסגת גבול (כלומר הוצאה ממקום), אף תוך שימוש בכוח סביר[23], וכן הסכמתו החופשית והמודעת של אדם לבקשה של אדם אחר לבצע עליו פעולה הפוגעת בזכויותיו (למשל חיפוש על גופו), בתנאים המפורטים בהלכת בן חיים של בית המשפט העליון. בסמכויות אלו יכול לעשות שימוש כל אזרח, בכפוף לתנאים המפורטים בהוראת החוק/הפסיקה המתאימה, לרבות אנשי אבטחה בגופים ומוסדות פרטיים שאינם מונחים על ידי אחד הגופים הביטחוניים המוסמכים. חשוב לציין כי סמכויות אלו מוגבלות מאוד בתחולתן, עוצמתן ונסיבות הפעלתן, לפיכך ראוי לעשות בהן שימוש בשום שכל ובזהירות הראויה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אבטחה אזרחית |
- ילקוט הפרסומים 6899, התשע"ה, עמ' 250 - צו הרחבה בענף השמירה והאבטחה, שניתן על ידי שר הכלכלה באוקטובר 2014, לעניין זכויות המאבטחים כעובדים
- חוק הסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, תשנ"ח-1998
- חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס"ה-2005
- חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968
- צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשע"ג-2013
- חוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח-2008
ביאורים
- ^ בקרב קהילת אנשי המקצוע בתחום, מקובל גם המונח: "שכבות אבטחה"
- ^ מדובר בדרך כלל במשימות משניות התומכות במערך האבטחה הייעודי של הארגון. הענקת סמכויות חוקיות, לביצוע תפקידו של נאמן הביטחון, היא בסמכות הגוף המנחה שנקבע
- ^ ככל שאמצעים אלו מייצרים מאגר מידע או עלולים לפגוע בפרטיותו של אדם במרחב הציבורי
- ^ סמכות זו מצויה בשני חוקים: "חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור" ו-"חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים". בחוק סמכויות (סעיף 10.) נדרש צו של השר לביטחון הפנים ובו רשימת המקומות בהם אסורה הכניסה עם נשק או חלה חובת הפקדה בכניסה. צו כזה טרם הוצא על ידי איש משרי הבט"פ מאז נחקק החוק. לפיכך, נכון למועד זה (2018) הסמכות לפי סעיף זה היא "אות מתה" (ניתן לממשה לפי חוקים אחרים לעניין קניין פרטי וסמכות מנהל/מחזיק המקום לקבוע תנאים לכניסה למקום). בחוק להסדרת הביטחון, לעומת זאת, הסמכות קיימת באותם גופים ציבוריים המנויים בחוק, הפועלים גם מכוח חוקים אחרים שבהם קיימת הוראה מיוחדת לגבי איסור נשיאת נשק (שדות תעופה, בתי משפט ומשכן הכנסת)[20]
הערות שוליים
- ^ יואב זיתון, הערה פיקודית למח"ט בעקבות ירי הנ"ט מעזה לאוטובוס החיילים, באתר ynet, 17 בדצמבר 2018
- ^ 2.0 2.1 מילון מונחים באבטחה, באתר המרכז לניהול וביטחון, וינגייט
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים- סעיף 1
- ^ חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, סעיפים 1. ו- 2.
- ^ חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס"ה-2005 (סעיפים: 3. - 6א.)
- ^ חוק להסדרת הביטחון- סעיפים 3. ו-13א.
- ^ חוק הסדרת הביטחון- סעיפים: 1. 4. 5.(ג). 6. ו-10.
- ^ חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור- סעיפים: 2. 7.(ב) ו-8.
- ^ החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים- סעיף 10.(א).
- ^ חוק להסדרת הביטחון- סעיפים: 10(א) (ב), 10א. ו-11.
- ^ פקודת המשטרה (נוסח חדש), תשל"א-1971, סעיפים: 3. ו-90א.- 90ד.
- ^ חוק שרות ביטחון כללי, התשס"ב-2002 סעיף 7.(ב)(2)(4)
- ^ חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998. סעיף 1.(6), ותוספת שישית, חלק ב'
- ^ חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים- סעיף 2.(א)
- ^ חוק רישוי עסקים- סעיפים 14. ו-15.
- ^ חטיבת אבטחה ורישוי באתר משטרת ישראל
- ^ מוטי פנסו, דרמה בשמיים: כשמטוס אל על נחטף לאלג'יריה, באתר אל על חב' תעופה ישראלית
- ^ חוק להסדרת הביטחון- התוספת השלישית (סעיף 6)
- ^ החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים תשנ"ח - 1998, סעיפים 1.(6), 10א. (א)(3) והתוספת השישית, חלק א'
- ^ חוק הטיס (ביטחון בתעופה אזרחית)- סעיף 14. חוק בתי המשפט- סעיפים: 106א. ו- 106ז. חוק משכן הכנסת רחבתו ומשמר הכנסת- סעיף 5.
- ^ חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס"ה-2005, סעיף 6א.
- ^ חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996- סעיף 75
- ^ חוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969"- סעיף 18.
