חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה
 | |
| מטוס אל על ברישום 4X-ATA מדגם בואינג 707 אשר נחטף לאלג'יריה | |
| תאריך | 22 ביולי עד 13 באוגוסט 1968 |
|---|---|
| מיקום |
 אלג'יריה |
| גורם | החזית העממית לשחרור פלסטין |
| הרוגים | אין |
| פצועים | אין |
| ניצולים | 48 |
| המעורבים באסון | |
| כלי טיס | |
| כלי טיס | בואינג 707 |
| מוצא |
 שדה התעופה הית'רו, בריטניה |
| יעד |
 נמל התעופה לוד |
| חניות ביניים |
 נמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י, רומא |
| מפעיל |
אל על |
| נוסעים | 38 |
| אנשי צוות | 10 |
חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה אירעה בלילה שבין 22-23 ביולי 1968. מטוס נוסעים של חברת אל על בטיסה 426 מרומא לנמל התעופה לוד, נחטף על ידי מחבלים מהחזית העממית לשחרור פלסטין כשעל סיפונו 38 נוסעים ועשרה אנשי צוות והונחת באלג'יריה. חטופי המטוס שוחררו לאחר משא ומתן בין ממשלות ישראל ואלג'יריה ולאחר שישראל שיחררה 24 מחבלים "ללא דם על הידיים". זה היה מקרה החטיפה הראשון של מטוס על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני והיחיד שבו הושגו מטרות החוטפים.
רקע
ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין נוסד על ידי ד"ר ג'ורג' חבש וד"ר ודיע חדאד ב-11 בדצמבר 1967. מטרתו המוצהרת של הארגון הייתה "שחרור פלסטין כולה במאבק מזוין והקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית וסוציאליסטית". לשם כך אימן הארגון מספר אלפי לוחמים במימון סוריה וברית המועצות וגורמים אנטי ישראליים אחרים. חבש וחדאד, יושבי ראש הארגון, החליטו בשנת 1968 להעצים את פעילותם באמצעות פעולת טרור ראוותנית - "לדחוף את הבעיה הפלסטינית לגרונו של העולם", על פי הגדרתם.
חטיפת המטוס
מטוס אל על מדגם בואינג 707 שהגיע מנמל התעופה הית'רו בלונדון נחת בנמל התעופה לאונרדו דה וינצי-פיומיצ'ינו הסמוך לרומא ולאחר מכן המריא בשעה 23:07, כמתוכנן, אל נמל התעופה לוד.
כעשרים דקות לאחר ההמראה, כשהמטוס הגיע לגובה 33,000 רגל, פרץ לתא הטייס אחד משלושת המחבלים. הטייסים חשבוהו לשיכור וביקשו מהדיילת להוציאו. בעת הניסיון להוציאו התנגד המחבל ושלף אקדח. הקצין הראשון, מעוז פורז שישב בצד החבוי של תא הטייס הכה על ידו של המחבל במטרה להפיל את האקדח. בתגובה הכה המחבל את פורז בראשו בקת האקדח ופצע אותו. ולאחר מכן ירה לכוון ראשו אך החטיא ופגע במנורה שבתא הטייס. המחבל ניסה לירות בפורז בשנית אך נתקל במעצור באקדח. בשלב זה ניסה המחבל לשלוף את הנצרה מרימון יד שהחזיק בידו השנייה. קברניט המטוס, עודד אברבנאל, ביקש להרגיע את המחבל ואמר לו שינחית את המטוס בכל מקום שיתבקש.
בתוך כך פנה הקצין הראשון למהנדס הטיסה וביקש ממנו שיעלה את המטוס לגובה רב כך שהכרת הנוסעים תתערפל ללא חמצן ואילו הטייסים ישתמשו במסיכות החמצן כך שיוכלו להשתלט על האירוע. אך המחבל מנע זאת ואיים על פורז כהשצמיד את קנה האקדח לעורפו של הקצין הראשון.
מחבל אחר נכנס לתא הטייס והודיע במכשיר הקשר לבקר טיסה: ”זהו אינו מטוס אל-על. זהו אל-אספה 707, קיבלנו הוראה לטוס לאלג'יר”. המטוס נחת באלג'יריה בשעה 00:35. לאחר הנחיתה באלג'יריה שוחררו כל הנוסעים שאינם ישראלים. ארבעה ימים מאוחר יותר שוחררו עשר הנשים והילדים הישראלים, שהוטסו לישראל במטוס של חברת "סוויסאייר".[1]
לאחר שחרורם של הזרים, הנשים והילדים, הוחזקו שבעה מאנשי צוות המטוס וחמישה נוסעים במעצר בבסיס של משטרת הביטחון האלג'יראית סמוך לשדה התעופה. במסיבת עיתונאים שקיימו החוטפים בשיתוף פעולה עם השלטונות האלג'יראים הם דרשו שישראל תשחרר אסירים פלסטינים שהיו כלואים בישראל.
תחילה סירבה ישראל להיענות לדרישות החוטפים ודרשה מאלג'יריה לשחרר ללא דיחוי את המטוס ואת החטופים, אולם בהמשך נאלצה לנהל משא ומתן עם החוטפים ועם שלטונות אלג'יריה בתיווכה של ממשלת איטליה. מדינות העולם הפעילו לחץ לשיחרור החטופים, וב-13 באוגוסט 1968 הטיל איגוד הטייסים הבינלאומי חרם של שלושה ימים על הטיסות לאלג'יריה, בשל סיועה לחוטפי המטוס.
במהלך המשא ומתן תירגל צה"ל מבצע מוסק לשחרור החטופים אך משה דיין לא אישר את ביצוע המבצע.
לבסוף הודיעה אלג'יריה שתסכים לשחרר את המטוס ואת החטופים, אם ישראל תשחרר מספר מחבלים. ישראל נענתה לבקשה, ושיחררה באמצעות הצלב האדום 24 מחבלים "שידיהם אינן מגואלות בדם", כפי שהוגדר אז בממשלה. החטופים שוחררו ונחתו בישראל 39 ימים לאחר החטיפה. המטוס שוחרר מאוחר יותר באותו יום והוטס על ידי צוות צרפתי לרומא ומשם על ידי צוות ישראלי לשדה התעופה לוד.
אחרית דבר
מטרות החטיפה הושגו על ידי המחבלים במלואן: מטוס ישראלי נחטף בהצלחה למדינת ערב ללא נפגעים למחבלים. החטיפה נסקרה באינטנסיביות באמצעי התקשורת בעולם ואיתה הבעיה הפלסטינית. ישראל ניהלה עם ארגון טרור משא ומתן והסכימה לשחרר מחבלים.
לאחר חטיפת המטוס המוצלחת מבחינתם של המחבלים, יזמו ארגוני הטרור שורה של פעולות טרור נוספות, חלקן הגדול כנגד התעבורה האווירית לישראל וממנה.
פעולות אלה הביאו את ממשלת ישראל להגיב באמצעים שונים ובהם פיצוץ מטוסי נוסעים בשדה התעופה של ביירות במבצע תשורה (זאת משום שהמחבלים שחטפו את מטוס אל על יצאו מלבנון בידיעת ממשלתה).
החטיפה וסדרת אירועי הטרור כנגד מטוסי אל על שלאחריה הביאו את ישראל לנקוט באמצעי בידוק ביטחוני ואמצעי ביטחון נוספים מהקפדניים בעולם התעופה האזרחית. הוקמה "יחידת האבטחה של התעופה האזרחית" שהופעלה על ידי שרות הביטחון הכללי כן החלו להתגבש כללים לניהול משא ומתן עם מחבלים, והערכות למתארי חילוץ והשתלטות על אירועי טרור על ידי יחידות מיוחדות.
קישורים חיצוניים
- סיפור החטיפה, באתר חיל האוויר הישראלי
- הודעת שר התחבורה על החטיפה בישיבת הכנסת ביום 23 ביולי 1968
- אריה ארד, טיסה 426 - אנטומיה של חטיפה, דבר, 2 באוגוסט 1968, המשך
- טלפונים עם שחר, דבר, 2 באוגוסט 1968, המשך
- רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967–1970) עמ' 227
המטוס החטוף והחטופים, יומני כרמל, מאי 1968 (התחלה 5:12)
הערות שוליים
- ^ האלג'ירים שיחררו את הנשים והילדים מנוסעי המטוס שנחטף, דבר, 28 ביולי 1968
