אביגדור (ארגנטינה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אביגדור (מושבה)
Colonia Avigdor
Escudo de la Provincia de Entre Ríos.svg
סמל אנטרה ריוס
מדינה ארגנטינהארגנטינה  ארגנטינה
פרובינציה אנטרה ריוסאנטרה ריוס  אנטרה ריוס
חבל ארץ פמפס
שפה רשמית ספרדית
תאריך ייסוד 1936
אוכלוסייה
קואורדינטות 31°11′06.2″S 59°24′21″W
אזור זמן UTC -3
Provincia de Entre Ríos - localización en Argentina

אביגדור היא עיירה ורשות מקומית בארגנטינה הממוקמת  בפרובינציה של אנטרה-ריוס במחוז לה-פז במרחק 497 קילומטר מהבירה בואנוס איירס. המושבה הוקמה בשנת 1936 כחלק מפרויקט ההתיישבות היהודית החקלאית בארגנטינה באמצעות חברת יק"א בראשות הברון מוריס דה-הירש.

גאוגרפיה

אביגדור ממוקמת בשטח מישורי ונמוך בגובה שאינו עולה על 100 מטר מעל פני הים ובעל שפע של מקורות מים. תוואי הקרקע עוצב במידה רבה על ידי הנהרות הגדולים הזורמים בפרובינציה אנטרה ריוס שמהם נגזר גם שמה "בין הנהרות". האקלים האופייני הוא סובטרופי, ללא עונה יבשה המאופיין בריבוי גשמים  עם ממוצע של כאלף מילימטרים בשנה.[1]

היסטוריה

יק"א רכשה בארגנטינה שטחים נרחבים למטרות התיישבות כפתרון לרדיפות יהודי מזרח אירופה על ידי הצאר הרוסי וכחלופה לעליה לארץ ישראל. עם תום המסע להצלת יהודי מזרח אירופה מרדיפות הצאר, החל המסע להצלת יהודי גרמניה מרדיפות המשטר הנאצי.

ב 1932 עם רכישתן של שתי חוות חקלאיות: Corcovado ו Capivara בשטח כולל של כ 30,000 הקטר[2] החלו התכניות לייסוד המושבה.

השם ניתן למושבה כאות כבוד למנהל יק״א סר אוסמונד ד'אביגדור גולדשמיד (אנ׳).

השיטה של יק"א  דגלה בהפיכת המהגר לפרודוקטיבי באמצעות הכשרה מתאימה והענקת התנאים לכך ובהם קרקע,משק והלוואות בתנאים נוחים. הקריטריונים להתאמה לתכנית ההתיישבות של יהודי גרמניה היו נוקשים. אחד מתנאי הקבלה היה שרוב הגרעין המשפחתי יהיה מורכב מגברים אשר ישמשו ככוח עבודה חקלאי בשדות. בכדי להתגבר על מכשול זה משפחות רבות אמצו גברים שצורפו לתא הגרעיני ובמקרים מסוימים אף נערכו נישואים פיקטיביים למטרה זו.[3] בנוסף נבחנה התאמה רפואית ונדרשה הכשרה חקלאית מוקדמת של אחד מבני המשפחה. לשם כך הוקם בשנת 1932 בית ספר חקלאי (Landwerk Neuendorf)(גר׳) בו עברו המשפחות המיועדות הכשרה חקלאית בסיסית במשך שבועות ואף חודשים.

מרבית המהגרים אשר הותירו את רכושם וקרוביהם בגרמניה באו מרקע שונה לחלוטין מהנדרש. רובם מעולם לא החזיקו מחרשה ביד ואפילו לא ידעו להבחין בין שור לפרה.[4] היו ביניהם אנשי מסחר בעלי רקע אורבני מפותח ובהם שמות ידועים כמו ד"ר אלפרד נוימאייר שופט עליון במחוז בוואריה, וד"ר לוודיג מנדלסון רופא ילדים בכיר מברלין.

יק״א הציעה את המגרשים באמצעות חוזה חכירה. המתיישבים קיבלו שטח מוגדר של 75 הקטר מתוכם 25 הקטר היו מעוקרים מצמחיה סבוכה ועצים, 10 הקטר היו מוכנים לחרישה וחצי הקטר יועד לבית המגורים. כמו כן קיבלו 8 סוסים ו 14 פרות מניבות חלב. כל זה נועד בכדי לאפשר למתיישב להתחיל לעבד את אדמותיו ולפתח את המשק.[5]

התנאים הפיזיים היו קשים בשל העדר קווי טלפון, חשמל, כבישים סלולים, בתי ספר וחדרי מיון. פגעי טבע שונים הקשו על חיי המתיישבים ופגעו בתוצרת החקלאית, בהכנסות הכלכליות מהיבול ואף בבריאותם. 

לטופוגרפיה היתה חשיבות רבה בחייהם של המתיישבים. איכות האדמות ומיקום החלקות בסמוך ליערות היו קריטיים להצלחתם החקלאית ולחיי היום יום. דרכי הגישה המשובשות השפיעו על איכות חייהם והביאו לבידודם הכלכלי והחברתי מהחברה הכללית ומהקהילות היהודיות.

למרות פגעי הטבע והריחוק הגאוגרפי, פותח המשק וענפיו: הבקר, הלול, המחלבה והפלחה. גולת הכותרת הייתה בהקמת הקואופרטיב שהיה פעיל בשנים 1936-1999 באמצעותו הצליחו המתיישבים להשלים ביזמות כלכלית את העדר הניסיון החקלאי והשתלבו בתנועה הקואופרטיבית שהקימו המתיישבים יוצאי מזרח אירופה.

הוקמה תשתית ארגונית לאספקת שרותי דת, חברה, תרבות ורווחה: תזמורת ,חוג תאטרון, קבוצת כדורגל, גן ילדים, כתות יסוד, בית כנסת נבנה במרכז המושבה בשנת 1937, מקווה טהרה, מועדון חברתי, עיתון מקומי ובית קברות יהודי. ניתנו שירותי שחיטה כשרה, מילה, קידושין ונישואין וקבורה.

בשיאה של ההתיישבות התגוררו באביגדור כ 140 משפחות.

בראשית שנות החמישים (של המאה ה 20) החל תהליך של דילול ועזיבה של האוכלוסייה. על הקשיים הכלכליים והפיזיים גברה תחושת הבדידות והריחוק ממוקדי העשייה והיהדות. חלקם עקרו לבירה בואנוס איירס ואחרים עלו לישראל.  הסבות לעזיבה היו מגוונות: העדר מקורות הכנסה לנשים באביגדור הוביל אותן לחפש את פרנסתן בעיר, מחסור בנשים במושבה אילץ את הגברים שביקשו להקים משפחה לעבור לבירה, הורים שהתייאשו מלשלוח את ילדיהם למרחק בכדי לרכוש לחינוך והשכלה וחוסר כדאיות כלכלי בהחזקת המשקים שהתפתח עם השנים. כך נפרץ המעגל והתנועה העירה גדלה.

אביגדור הייתה היישוב האחרון במפעל ההתיישבות של יק"א בארגנטינה.

הועדה הלאומית למקומות ואתרים של ממשלת ארגנטינה הכריזה ב 19.12.2018 על בנין בית הכנסת ובנין Centro Unión Israelita באביגדור כאתרי מורשת לאומיים.[6]

ד״ר אלפרד נוימאייר

אחת הדמויות הידועות שהגיעו לאביגדור היה אלפרד נוימאייר (1867–1944) עורך דין ,שופט, ויו"ר הקהילה היהודית במינכן (Israelitische Kultusgemeinde München); מייסד ויו"ר איגוד הקהילות היהודיות בבוואריה (Verband Bayerischer Israelitischer Gemeinden). כיהן כשופט במספר ערים בוואריה עד שבשנת 1929 התמנה לבית המשפט העליון בבוואריה (Oberstes Bayerisches Landesgericht).

ביוני 1933, עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון הוא אולץ לפרוש מתפקידו על רקע יהדותו מכח החוק להשבת השרות האזרחי המקצועי. נוימאייר הוביל את הקהילה היהודית במינכן עד הגירתו למושבה אביגדור בינואר 1941. בארגנטינה ארגן ייצוג של הקהילות היהודיות בארגנטינה וכתב אוטוביוגרפיה.[7]

המושבה כיום

מאז עזיבתם של היהודים את אביגדור, עברה המושבה מהפך. נותרו קומץ משפחות בודדות מהגרעין המייסד וחלקות המשקים אוחדו לשדות מרעה ענקים. נסללו כבישים, הותקנה תשתית תקשורת של טלפון ואינטרנט, הוקמו שלוש כנסיות המשתייכות לזרמים שונים בנצרות.[8]

אוכלוסיית היישוב, מבלי להתחשב באזור הכפרי, מנתה 363 תושבים בשנת 1991 ו -380 בשנת 2001. האוכלוסייה בתחום השיפוט של המועצה מנתה 509 תושבים בשנת 2001.[9]

הרב הרפורמי והפוליטיקאי סרחיו ברגמן (אנ׳) פועל במסגרת הארגון (Fundación Judaica) לקיום חיים תרבותיים וחינוכיים במקום. הארגון החל לבצע פרויקט שאפתני במושבה: שיפור פני היישוב ופיתוחו כאתר תיירותי וגם כמקום לשיכון משפחות חסרות אמצעים. בנוסף, נעשה ניסיון ליישב מחדש יהודים באביגדור.[10][11]

גלריית תמונות

ראו גם

לקריאה נוספת

  • חיים אבני מראיין את אלכסנדר נוימאייר, מאה שנות התישבות יהודית בארגנטינה. עליה יהודית מארגנטינה והקליטה בארץ, 1963. 990044155940205171 בספרייה הלאומית
  • תמר סיזל, ההתיישבות היהודית-גרמנית באביגדור, ארגנטינה, בתקופת השואה ,עבודת מחקר, ירושלים, תשס"ד

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אנטרה ריוס, ויקיפדיה
  2. ^ Mapa de Avigdor Corcovado/Capivara: Museo Judío de Buenos Aires
  3. ^ Alfredo José Schwartz, A pesar de todo: los Judíos de habla alemana en Argentina, Buenos Aires: Grupo Editorial Latinoamericano, 1991, עמ' 179
  4. ^ Shalom Argentina, Tracing Jewish Settlements, Buenos Aires: Ministerio de Turismo Cultura y Deporte de la Presidencia de la Nación, Noviembre 2001, עמ' 195, ISBN 9872008507
  5. ^ Alfredo José Schwartz, A pesar de todo: los Judíos de habla alemana en Argentina, Buenos Aires: Grupo Editorial Latinoamericano, 1991, עמ' 181
  6. ^ Colonia Avigdor fue declarado Lugar Histórico Nacional, Argentina.gob.ar, ‏Febrero 2019
  7. ^ [, https://www.jewishvirtuallibrary.org/neumeyer-alfred Alfred Neumeyer], Jewish Virtual Library
  8. ^ Roberto Schopflocher, Weit von wo, Germany: Langen Müller Verlag, 2010, עמ' 199-200
  9. ^ Colonia Avigdor, es.wikipedia
  10. ^ Colonia Avigdor, ‏Fundacion Judaica
  11. ^ Roberto Schopflocher, Langen Müller, München: Langen Müller Verlag, 2010, עמ' 199-200, ISBN 9783784432366
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0