אברהם רוזנמן
 | |||||
| לידה |
4 בספטמבר 1918 כ"ז באלול ה'תרע"ח Bánovce nad Bebravou, סלובקיה[1] | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 בפברואר 2007 (בגיל 88) י"ט בשבט ה'תשס"ז סעד, ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 2 ביולי 1939 | ||||
| מקום קבורה | סעד | ||||
| עיסוק | נגר | ||||
| בת זוג | מרים | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| פרס שפירא לשנת ה'תשמ"ט | |||||
אברהם (אברהמי) רוזנמן (כ"ז באלול ה'תרע"ח, 4 בספטמבר 1918 – י"ט בשבט ה'תשס"ז, 7 בפברואר 2007) היה איש ציבור ישראלי, ממקימי קיבוץ סעד, ראש המועצה האזורית עזתה (כיום נקראת "שדות נגב") בין 1951 ל-1980 וראש המועצה המקומית נתיבות (1956–1958).
ביוגרפיה
נולד לאברנם ופאני בבאנובצה נאד בבראבו (אנ') שבסלובקיה[1]. בצעירותו היה פעיל בבני עקיבא. ב- 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, עלה ארצה בהפלגה הראשונה ("פלש טרנספורט") של אוניית המעפילים "אגיוס ניקולאוס". בהגיעה אל חופי ארץ ישראל, ספגה האגיוס ניקולאוס אש בריטית, ונסוגה לעבר כרתים. לאחר כשלושה שבה להפליג לכיוון ארץ ישראל והגיעה לחיפה ב-2 ביולי, וכל נוסעיה נלקחו למעצר במחנה סמוך למפעל שמן תעשיות. יתר בני משפחתו נותרו באירופה ונספו בשואה. לאחר שחרורו מהמעצר עבד בפרדסי נס ציונה במחנה "עלומים" של בני עקיבא. המחנה עבר לנתניה, והוא התמנה לסדרן עבודה וגזבר, ועסק בבניין. הקבוצה עברה להרצליה ורוזנמן הפך למנהל העבודה, ועבד בבניין ובסלילת כבישים וכן התמקצע בנגרות.
בקיץ 1947 עלתה הקבוצה להתיישב בצפון הנגב והקימה את קיבוץ סעד, כאשר הנשים והילדים נותרו בהרצליה. הוא שהה בקיבוץ במהלך ההפגזות המצריות במלחמת העצמאות. רק ב-1950, כאשר עברה סעד למיקומה הנוכחי, סמוך למקום שבו הוקמה, התאחד עם אשתו ובנו.
ב-1951 הוקמה המועצה האזורית הנגב הצפוני שלאחר כמה חודשים נקרא שמה "עזתה", והוא נבחר לכהן כראש המועצה[2]. הוא היה אמון על קליטת העלייה והקמת יישובים חדשים בתחומי המועצה. הוא הקים את קריית החינוך עזתה, שכללה בית ספר תיכון מקיף (מהראשונים בארץ), סמינר עזתה למורות ופנימייה[3]. לאחר שהוקמה העיירה נתיבות כמרכז אזורי לחבל עזתה, עמד בראשות המועצה המקומית למשך שנתיים (1956 - 1958), לצד כהונתו במועצה האזורית. ב-1958 נקרא לחזור לעבודת המשק ופרש מתפקידו[4], אך לאחר שנתיים שב לתפקיד. בין סגניו במהלך השנים היו אליעזר אבטבי וראובן רוזנבלט. בשנת 1964 היה חבר בגוף הבוחר את הרבנים הראשיים לישראל[5]. היה ממייסדי גוש קטיף. במקביל לכהונתו כראש מועצה, כיהן קדנציה אחת כמזכיר הקיבוץ, ולפרקים עמד בראש ועדת הקליטה וועדת הבירורים של הקיבוץ.
בשנת 1980 פרש מראשות המועצה. לאחר פרישתו היה חבר הנהלת מכללת הנגב, יו"ר ועדת הניקוז חבל הבשור, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שמעונים[6], וכן המשיך לעבוד בנגרייה בסעד.
זכה ב"פרס שפירא" מטעם המפד"ל לשנת ה'תשמ"ט[7].
על שמו נקרא רחוב בנתיבות.
חיים אישיים
היה נשוי למרים, שאותה הכיר בגרעין "עלומים" ולהם נולדו שני בנים ושתי בנות.
בנם אורי, היה הילד הראשון שנולד בקבוצה. בתם עופרה נפטרה באופן פתאומי.
קישורים חיצוניים
- לזכרו של אברהם אברהמי רוזנמן זל, באתר קיבוץ סעד.
- בתו חיה דגן, רוזנמן אברהם ז"ל, באתר הקיבוץ הדתי.
- אברהמי רוזנמן, באתר "בנתיבי ההעפלה".
- קברו באתר BillionGraves.
- יוסף גילת, ממלכת הכיפות הסרוגות, על המשמר, 21 בפברואר 1972
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מספר שבועות לאחר לידתו התפרקה סופית האימפריה האוסטרו-הונגרית, והשטח הפך לצ'כוסלובקיה.
- ^ מועצה אזורית "סעד", הבוקר, 9 בפברואר 1951
- ^ עמוס חדד, בית ספר כוללני בעזתה, הארץ, 25 במרץ 1963
- ^ חיים פיקרש, ברחבי ריפובליקה דתית, הצופה, 26 בדצמבר 1958
- ^ נבחרו נציגי המועצות האזוריות ל"גוף הבוחר", הצופה, 4 במרץ 1964
- ^ ראו למשל כאן.
- ^ 3 אישים קיבלו את פרס שפירא למחשבה ציונית-דתית, מעריב, 1 באוגוסט 1989
ראשי מועצת ועיריית נתיבות 
| ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
