אגיס הרביעי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אגיס הרביעי
מדינה ספרטה

אגיס הרביעי (Agis IV), היה מלך ספרטה בין השנים 244 לפנה"ס ל-241 לפנה"ס. בתקופת מלכותו הקצרה יחסית, ניסה להחזיר לספרטה את תהילתה שאבדה לה עשרות שנים לפני כן בקרב לאוקטרה, וזאת באמצעות רפורמות מקיפות שאותן ניסה ליישם בצורה לא אלימה. ניסיונותיו נכשלו והוא הוצא להורג, אולם הם שימשן כהשראה לרפורמטור הבא אחריו קלאומנס השלישי.

שנים ראשונות כמלך

אגיס היה בנו של אאודמידס השני מהשושלת האאוריפונטידית. הוא ירש את אביו כמלך בשנת 244 לפנה"ס בטרם מלאו לו 20 שנה.[1][2] אותו זמן הוא גילה שירש עיר חלשה ומנוונת. הבעיה החמורה ביותר של ספרטה הייתה התדלדלות גוף האזרחים שלה. על פי החוקים הספרטנים אזרח ספרטני היה חייב להחזיק בחלקת אדמה ברשותו ולהיות זמין לשירות בצבא. עם השנים, התמעטו האזרחים הן בגלל האבדות בקרבות, אך לא פחות מכך בגלל שינויים כלכליים מפליגים בספרטה. החברה השוויונית שאפיינה את ספרטה בתקופתו של ליקורגוס פינתה מקומה לקיטוב הולך וגובר בין עניים ועשירים ואזרחים ספרטנים רבים איבדו את נחלתם. איבוד הנחלה הביא בהכרח גם לאיבוד האזרחות. כך התמעט מספר האזרחים הספרטנים מכמה אלפים בתקופה הקלאסית לכמה מאות בלבד בתקופה ההלניסטית. לדבר זה הייתה השפעה מכרעת על חולשתה הצבאית של ספרטה.[3][4] בעיה נוספת הייתה העובדה שמרבית הכוח היה מרוכז בידי מועצת האפורים ולא בידי המלכים כפי שאגיס ציפה.

הרפורמות

אגיס רצה לתקן מצב זה, הוא לא רצה לצאת כראש סיעת הנחותים משוללי הזכויות, ושאף לתקן את ספרטה בדרכי נועם באמצעות שיבה למשטר האבות של ליקורגוס. בין תוכניותיו נמנו חידוש ה-"אגוגה" החינוך הספרטני, ו-"סיסיטיה" הסעודה המשותפת, וה-"דיאטה" פשטות החיים והצניעות שאפיינו את ספרטה בעבר.[5] פלוטארכוס המשמש כמקור עיקרי לחייו של אגיס, טוען שכבר בגיל צעיר אגיס זנח את הפאר וההדר שאפיינו את חצר המלכות הספרטנית מאז ימי אראוס הראשון. הוא נהג ללבוש בגד ספרטני מסורתי פשוט.[6] אולם תוכניותיו לא התקבלו בעין יפה בעיני האפורים והאוכלוסייה בספרטה. אולם אחד מידידיו ליסנדרוס דווקא התלהב מהרעיון, הוא התקבל למשרת האפור והציע בפני הגרוסיה את תוכניתו של אגיס, ביטול החובות וחלוקה מחדש של אדמות הפולייס. ההצעה זכתה להתנגדות חריפה, ראש המתנגדים היה המלך השני לאונידס השני שטען שמטרתו האמיתית של אגיס אינה הוספת אזרחים לפולייס, כי אם להפוך לטיראן באמצעות רכישת שומרי ראש נאמנים על ידי חלוקת אדמות העשירים לעניים.[7][8]

אולם ליסנדרוס הנמרץ לא התייאש, הוא האשים את לאונידס בכך שנשא אשה בת אסיה ובעוד האשמות שונות והצליח להביא לגירושו. לאונידס נמלט לטגאה מרחק יום מספרטה,[9] חתנו קלאומברוטוס השני הוכתר למלך במקומו. אולם האפורים הצליחו למנוע את בחירת תומכי אגיס למשרת האפוראט לשנה הבאה. והאפורים החדשים האשימו את ליסנדרוס בבוגדנות. אולם הא הצליח לגרום לפיטורם בטענה של אי חוקיות,[8] ובמקומם מונו חדשים. בראש ועד האפורים מונה אגסילאוס, דודו של אגיס שסמך עליו במאה אחוזים. אולם אגסילאוס החל להכשיל את הרפורמות על ידי מתן עצות כושלות לאגיס.[8]

אגיס החליט לצאת לעזרת מנהיג הליגה האכאית אראטוס מסיקיון שהתגונן בפני פלישה רבתי של כוחות איטולים ומוקדוניים. אגיס אל מגארה עם צבא שהורכב מאלו שנהיו אזרחים בעקבות הרפורמות,[10] אולם בהדרגה התברר שהפלישה האיטולית אינה רצינית ומדובר בגדוד או שניים שיצאו למטרות שוד וביזה בלבד.[11] אראטוס החליט לבקש מאגיס לחזור לספרטה.[12] הייתה לכך סיבה נוספת, הצבא של אגיס היה מורכב ברובו מאזרחים שזכו חזרה בזכויותיהם בעקבות הרפורמות, ואראטוס השמרן חשש מהשפעות שליליות שהללו עלולים להפיץ בערי הליגה האכאית.[11]

המוות

מתנגדי הרפורמות ניצלו את העדרו של המלך והחזירו את לאונידס מטגאה, הרפורמות כולן בוטלו וקלאומברוטוס יצא לגלות. חלק מתומכיו הציגו אותו כמי שהוליך אותם שולל. השאר נמלטו לאיטוליה וניסו לשכנע את האיטולים לתקוף את ספרטה.[13] הגיס של אגיס יכל אולי להיאבק בשכירי החרב של לאונידס, אולם אגיס לא רצה בשפיכות דמים, על כן נמלט והסתתר במקדש. אולם כמה מידידיו הוציאו אותו משם בערמה.[14] הוא הוצא להורג בתלייה, דבר שהיה חסר תקדים בתולדותיה של ספרטה. על פי המסופר הוא ראה שהתליין בוכה, הוא אמר לו: "אל תבכה בשבילי, למרות שאני מוצא להורג בידי פורעי חוק באופן לא צודק, אני מאושר יותר מהרוצחים." והכניס את ראשו ברצון בטבעת החנק.[15] אמו וסבתו נרצחו גם הן משום שתמכו בו,[16] אשתו אגיאטיס הוכרחה להינשא לקלאומנס השלישי בנו של לאונידס.

מורשתו

הרפורמות של אגיס לא הביאו דבר לספרטה. אולם היה זה הניסיון הראשון לחולל רפורמות בעיר ולשוב למשטר האבות. פלוטארכוס מספר, שקלאומנס השלישי נהג להקשיב לסיפוריה של אגיאטיס על אגיס, ושאב ממנו את ההשראה לרפורמות שלו.[17] אין ספק שקלאומנס הבין את הלקח, אגיס נכשל כי היה עדין מדי. קלאומנס ביצע רפורמה מקיפה יותר ובצורה ברוטלית ונוקשה. אולם גם הרפורמה שלו בוטלה.

מקורות

  • Paul Cartledge and Antony Spawforth, Hellenistic and Roman Sparta, Routledge, second ed, 2002.
  • F. W. Walbank, E. A. Astin, M. W. Frederiksen, R. M. Ogilvie (ed), The Cambridge Ancient history, vol 7, Cambridge university press, 1984.
  • F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius, 3 vols (1957, 1967, 1979).
  • F. W. Walbank, The Hellenistic World, Harvard University Press, 1981.
  • Peter Green. Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age. Los Angeles, ,California: University of California Press 1990
  • Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
  • Pausanias. Description of Greece. Translated by Jones, W. H. S. and Omerod, H. A. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1918. Digitized copy in: Theoi.

הערות שוליים

  1. ^ דוד גולן, "תולדות העולם ההלניסטי", עמ' 346
  2. ^ 35 Paul Cartledge and Antony Spawforth, Hellenistic and Roman Sparta, p
  3. ^ Paul Cartledge and Antony Spawforth, Hellenistic and Roman Sparta pp. 38-9
  4. ^ אלכסנדר פוקס, מדינה וחברה ביוון: מחקרים בתולדות יוון הקלאסית וההלניסטית. ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ו 1976, עמ' 140 ואילך.
  5. ^ פלוטארכוס, "חיי אגיס", 6.
  6. ^ פלוטארכוס, "חיי אגיס", 4.
  7. ^ פלוטארכוס, "חיי אגיס", 7.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 גולן עמ' 347.
  9. ^ פלוטארכוס, "חיי אגיס", 11.
  10. ^ פלוטארכוס, "חיי אגיס", 13.
  11. ^ 11.0 11.1 גולן, עמ' 348.
  12. ^ פלוטארכוס, "חיי אגיס", 14.
  13. ^ F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius p 483
  14. ^ פלוטארכוס, "חיי אגיס", 19.
  15. ^ פלוטארכוס, "חיי אגיס", 20.
  16. ^ גולן עמ' 348.
  17. ^ פלוטארכוס, "חיי קלאומנס", 1.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0