אדגר פויכטינגר
| לידה |
9 בנובמבר 1894 מץ, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
21 בינואר 1960 (בגיל 65) ברלין, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1914–1945 (כ־31 שנים) |
| דרגה |
 גנרל לוטננט (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-21 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
אדגר פויכטינגר (בגרמנית: Edgar Feuchtinger; 9 בנובמבר 1894 – 21 בינואר 1960) היה מפקד בכיר בורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
פויכטינגר נולד ב-9 בנובמבר 1894 במץ, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס פויכטינגר לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הארטילריה ה-14, עמו לחם במהלך המלחמה. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה הצטרף פויכטינגר לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-26 בדצמבר 1937 הוא מונה למפקד הגדוד ה-3 ברגימנט הארטילריה ה-26, וב-1 באוגוסט 1938 הוא הועלה לדרגת אוברסט לוטננט.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה פויכטינגר למפקד רגימנט הארטילריה ה-227, שהיה חלק מהדיוויזיה ה-227, ולחם עמו במהלך המערכה על צרפת ומבצע ברברוסה. ב-15 במאי 1943 הוא מונה למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-21, וב-15 ביולי 1943 הוענק לו על פעולותיו את עיטור הצלב הגרמני בכסף. ב-1 באוגוסט 1943 הוא הועלה לדרגת גנרל מיור, וב-15 בינואר 1944 החליף אותו אוסווין גרוליג בפיקוד על הדיוויזיה. ב-8 במאי 1944 חזר פויכטינגר לפקד על הדיוויזיה, והכין אותה לקראת נחיתת בעלות הברית. ב-6 ביוני 1944 הורכבה הדיוויזיה מרגימנט הפאנצר ה-22, ומרגימנט הפאנצרגרנדיר (חיל רגלים משוריין) ה-125 וה-192, לכולם רק שני גדודים במקום התקן הסטנדרטי של שלושה. הציוד שלה הורכב בחלקו הגדול מכלי נשק מיושנים ומרכבי שלל צרפתיים. מרבית הטנקים היו מדגם פאנצר סימן 4, אך גם מספר טנקי שלל קלים.
בשעות הבוקר המוקדמות של 6 ביוני 1944 העבירה קבוצת ארמיות B את דיוויזיית הפאנצר ה-21 (שכללה 127 טנקים מדגם פאנצר סימן 4 ו-40 תותחי סער) תחת פיקוד הארמייה השביעית, כדי לבצע מתקפת-נגד על הצנחנים הבריטים מזרחה לנהר אורן[1]. רגימנט הפאנצר ה-22 של הדיוויזיה החל לנוע בשעה 08:00 בבוקר לעבר היעד, אך התקדמותו הייתה איטית, מכיוון שמטוסי בעלות הברית תקפו את טורי הטנקים שנעו בשטח הפתוח, לאור יום, וגרמו להם אבדות ניכרות. בשעה 12:00 קיבל הרגימנט שינוי משימה ממפקד הקורפוס ה-84, גנרל אריך מרקס, שפקד עליו לתקוף לכיוון מערב מקאן, כדי למנוע את נפילת העיר לידי בעלות הברית, ולאחר מכן לנוע לעבר קו החוף, כדי להשמיד את ראשי הגשר של בעלות הברית. רק פלוגה אחת של הרגימנט הושארה כדי להתמודד עם איום הצנחנים הבריטיים. כתוצאה מכך נגרם עיכוב נוסף בפתיחת מתקפת הנגד הגרמנית. רק בשעה 14:00 הגיע רגימנט הפאנצר ה-22 לנקודת ההיערכות מצפון לקאן, שם חבר אליו הרגימנט הנוסף של הדיוויזיה - רגימנט הפנצרגרנדיר (חיל רגלים משוריין) ה-192.
בשעה 16:30 החלה הדיוויזיה להתקדם לבסוף לעבר לביסיי (Lebisey). שם נתקלו הטנקים שלה במארב של טנקי שרמן פיירפליי[2] ורגלים בריטיים המצוידים בתותחי נ"ט 6 ליטראות ובתותחים מתנייעים, מהדיוויזיה הבריטית ה-3. תוך פרק זמן קצר השמידו הבריטים 13 טנקים גרמניים, והסבו נזק למספר טנקים נוספים[3], מתקפת הנגד הגרמנית נבלמה, אולם יחידות מרגימנט הפנצרגרנדיר 192 שהתקדמו באגף השמאלי, ניצלו את הפער שנותר בין הדיוויזיה הבריטית השלישית לכוחות הקנדיים שנחתו בחוף ג'ונו, והצליחו להגיע בשעות הערב לקו החוף, שם חברו לכיסים מבודדים של חיילים מהרגימנט ה-736 של הדיוויזיה ה-716 בליון-סור-מר. למרות שהצליחו לתקוע טריז בין ראש הגשר הבריטי והקנדי, לא היו לגרמנים תגבורות כדי לנצל את ההצלחה. בנוסף לכך, שעה קלה לאחר מכן, בשעה 21:00, החלו להגיע לחוף נורמנדי גלים של מטוסי תובלה עם יותר מ-250 דאונים שהובילו את הגל השני של הדיוויזיה המוטסת הבריטית ה-6, שתוכנן לנחות באזור סן-אובן. פויכטינגר, שחשש כי הצנחנים הבריטיים ינחתו בעורפו ויגרמו לכיתור הדיוויזיה שלו, הורה לכל יחידותיו לסגת ולבסס קו הגנה סביב קאן. הפריצה הגרמנית לקו החוף לא יצרה אמנם איום משמעותי על ראשי הגשר של בעלות הברית, אך גרמה לעצירת התקדמות הדיוויזיה הבריטית ה-3 לעבר קן, עקב החשש ממתקפות נגד גרמניות נוספות. הפעולה של הדיוויזיה הייתה מתקפת הנגד המשמעותית היחידה של הגרמנים ביום הפלישה.
הדיוויזיה המשיכה להילחם במהלך המערכה בנורמנדי, ואף השתתפה בקרב על קן, אולם לבסוף כמעט והושמדה בקרב פאלז. הדיוויזיה שוקמה בחזרה, אולם לא השתתפה בקרב על הבליטה. ב-1 באוגוסט 1944 הועלה פויכטינגר לדרגת גנרל לוטננט, וב-6 באוגוסט הוענק לו עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-25 בינואר 1945 הוא פרש מתפקידו, ובסוף המלחמה הוא נפל בשבי צבא ארצות הברית.
לאחר המלחמה
בשנת 1946 שוחרר פויכטינגר מהשבי, ובשנת 1953 הוא החל למסור מידע לידי ברית המועצות על הכוחות האמריקניים בגרמניה המערבית, והמשיך בכך עד מותו ב-21 בינואר 1960.
קישורים חיצוניים
- אדגר פויכטינגר באתר feldgrau (באנגלית)
הערות שוליים
