אדוארד וילהלם פוזה
 |
אדוארד וילהלם פוזה (בגרמנית: Eduard Wilhelm Pose; 9 ביולי 1812 - 14 במרץ 1878) היה צייר נוף רומנטי גרמני, קשור לבית הספר לציור בדיסלדורף.
ביוגרפיה
אביו, לודוויג פוזה היה צייר דקורטיבי. כילד הוא ליווה אותו בעבודתו בכל רחבי ריינלנד. במהלך ביקור בטירת ריינשטיין, שם קיבל אביו עבודה מהנסיך פרידריך, הוא החליט להיות גם צייר.
בין השנים 1829 עד 1836, הוא למד באקדמיה לאמנות בדיסלדורף ולמד אצל צייר הנוף, יוהאן וילהלם שירמר בין השנים 1832-1833.[1] רשימות הסטודנטים לסמסטר החורף 1832/1833 אישרו שיש לו כישרונות "משמעותיים", חריצות "נעימה" והתנהגות "טובה". בשנת 1831 ערך את הופעת הבכורה שלו בדיסלדורף עם "נוף קטן" שנרכש על ידי הנסיך וילהלם מפרוסיה. [2] נופיו הראשונים תיארו את אזורי הונרוק ואייפל וזכו לציונים מצוינים.
בשנת 1836 הוא וכמה סטודנטים אחרים עזבו את האקדמיה, עקב סכסוכים עם המנהל השמרני שלה, פרידריך וילהלם שדו .
הוא נסע למינכן ומצא תפקיד באולפן של קרל רוטמן. התפרצות של כולרה הכריחה אותו לעבור לפרנקפורט ולמצוא עבודות ציור בטירת אלץ. הוא חזר למינכן בשנת 1838. זמן קצר לאחר מכן הציג את ציורו על טירת טירול בבריסל, שם הוא נרכש על ידי המלך ליאופולד הראשון.
לאחר מכן חזר לדיסלדורף. הוא גר עם אחותו ובעלה, האדריכל מקס יוזף קוסטודיס (1805–1885), ונסע עם אמנים אחרים ברחבי האזור. את השנים 45–1842 בילה באיטליה, בעיקר ברומא, שם לוח הצבעים שלו התבהר במידה ניכרת. לאחר 1845 חזר לפרנקפורט והפך לחלק מחוג האמנים המזוהה עם פיליפ פייט. בשנותיו המאוחרות היה מעורב במושבת האמנים בקרונברג על טאונוס.
פוזה נחשב לאחד מציירי הנוף החשובים ביותר של בית הספר בדיסלדורף. עד מותו נותר פוזה מחויב לסגנון הקומפוזיציה המושרש ברומנטיקה, שהתבסס על קרל פרידריך לסינג ויוהאן וילהלם שירמר. הוא הכין את תמונותיו באמצעות מחקרים מדוקדקים של הטבע.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Historische Commission bei der königl. Akademie der Wissenschaften, Allgemeine Deutsche Biographie, Bd. 26, 1., München/Leipzig: Duncker & Humblot, 1888, Allgemeine Deutsche Biographie, עמ' 455
- ^ Johann Josef Scotti: Die Düsseldorfer Maler-Schule, oder auch Kunst-Akademie in den Jahren 1834, 1835 und 1836, und auch vorher und nachher. Schreiner, Düsseldorf 1837, S. 139, Nr. 125
