אדווין הארלסטון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. אדווין הארלסטון (באנגלית: Edwin Harleston; 14 במרץ 1882 - 10 במאי 1931) [1] היה אמן אמריקאי ונשיא מייסד של סניף צ'ארלסטון, של האגודה הלאומית לקידום אנשים צבעוניים. הוא הודר מהתנועה האמנותית של הלבנים הידועה בשם הרנסאנס של צ'ארלסטון.
ביוגרפיה
הוא נולד בצ'ארלסטון, דרום קרוליינה, ב-14 במרץ 1882.[2] הוא היה אחד מחמשת ילדיהם שנותרו בחיים של לואיזה מולטרי הארלסטון ואדווין גיילארד הארלסטון, שהיה הבעלים של בית הלוויות הארלסטון [3] אמו עקבה אחר השושלת שלה דרך כמה דורות של אנשים צבעוניים חופשיים, בעוד שאביו היה צאצא של חוואי לבן ואחת מהמשרתות שלו האפרו-אמריקאיות. [4]
הארלסטון זכה במלגה ללימודים במכון אייברי וסיים את לימודיו בשנת 1900. הוא המשיך לאוניברסיטת אטלנטה, שם למד כימיה וסוציולוגיה. לאחר שסיים את לימודיו ב-1904, הארלסטון נשאר במשך שנה כעוזר הוראה בסוציולוגיה ובכימיה תוך תכנון השלב הבא בהשכלתו.[5] אף שהתקבל לאוניברסיטת הרווארד, הוא החליט במקום זאת ללמוד בבית הספר של המוזיאון בבוסטון לאמנות. שם למד אצל הציירים ויליאם מקגרגור פקסטון ופרנק וסטון בנסון מ-1905 עד דצמבר 1912.[6] אדווין גם למד במכון לאמנות של שיקגו במהלך הקיץ.
הארלסטון חזר לדרום קרוליינה ב-1913 כדי לעזור לאביו לנהל את בית הלוויות, והמשיך לעשות זאת עד 1931, השנה שבה הוא וגם אביו נפטרו. הוא הפך פעיל בקבוצות מקומיות לזכויות אזרח ונבחר ב-1917 להיות נשיא הסניף החדש של צ'ארלסטון של זכויות האזרח. קמפיין אחד שהוביל בהצלחה גרם למערכת בתי הספר הציבוריים המקומית להעסיק מורים שחורים.
קריירה
הארלסטון צייר בסגנון ריאליסטי שהושפע הן מהכשרתו בבוסטון והן מעבודות הצילום של אשתו אליז פורסט הארלסטון. הוא צייר בעיקר דיוקנאות, לעיתים קרובות בהזמנה, והמצוירים שלו כללו אנשים ידועים כמו גרייס טאון, שלימים הפכה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה שנבחרה לאספה הכללית של ג'ורג'יה; הנדבן פייר סמואל דו פונט; ואדוארד טוויצ'ל וור, נשיא לשעבר של אוניברסיטת אטלנטה. [7]
הוא גם צייר סצנות ז'אנר מחיי היומיום של אזרחיה האפרו-אמריקאים של צ'ארלסטון, במיוחד מעמד הביניים העולה שלה, כמו גם נופים של דרום קרוליינה.
הוא המשיך במסורת של הנרי אוסאווה טאנר על ידי הצגת אנשים שחורים וחייהם בצורה מציאותית במקום כקריקטורות או סטריאוטיפים. ב-1920 התחתן הארלסטון עם הצלמת אליז פורסט, איתה פתח סטודיו מול בית הלוויות סטודיו זה, שהיה בו גם חלל עבודה וגם גלריה ציבורית לקידום יצירות האמנות שלהם, היה המוסד הראשון לאמנות ציבורית כזו עבור אזרחיה האפרו-אמריקאים של צ'ארלסטון.[5] הארלסטון השתמש לעיתים קרובות בתצלומים של אליס כבסיס לציוריו ולרישומים שלו; אחת מיצירותיו הידועות ביותר, ״מיס סו ביילי עם הצעיף האפריקאי״, מבוסס על תצלום של אליז. זהו דיוקן ישיבה באורך שלושה רבעים בצבעים כהים ואור עמום, הציור מדגים את מחויבותו של הארלסטון לתאר את יושביו בכבוד. אדווין למעשה היה כל כך מרוצה מהציור שהוא שלח אותו לתחרות על פרסי קרן הרמון לשנת 1930.
החל משנת 1930, הארלסטון עזר לאמן אהרון דאגלס לצייר את ציורי הקיר הסמליים של תולדות הכושים עבור אוניברסיטת פיסק; אלה נחשבים בין היצירות החשובות ביותר של דאגלס. פרויקט זה הושלם בשנת 1930, שנה לפני מותו של הארלסטון בשנת 1930, הארלסטון צייר את דיוקנו של דאגלס עם ציור הקיר הלא גמור ברקע, תוך שימת דגש על מקצועו ואופיו של המצויר ציור קיר זה שונה בתכלית מסגנון הציור הרגיל שלו, שהורכב מצבעים עמומים כמו אלה שנראים בציור של ״מיס סו ביילי עם הצעיף האפריקאי״. הצבעים שבהם השתמש בציור הקיר מציגים טווח הרבה יותר תוסס של גוונים, המציגים את המגוון שלו כאמן, ובדרך שבה הוא יכול היה להתאים לעבודה עם אמנים אחרים.
הארלסטון זכה במספר פרסים על עבודתו. למרות ההצלחה הארלסטון הודר מהחוגים האמנותיים הלבנים הדומיננטיים בתקופת הרנסאנס של צ'ארלסטון.
נראה כי רק הסופרת ג'וליה פטרקין, שזכתה בפרס פוליצר על כתיבתה על החיים האפרו-אמריקאים, ביקרה בהארלסטון .[8] דעות קדומות והפרדה גזעית סיכלו כמה הזמנות פוטנציאליות וחסמו בפניו תערוכה מתוכננת ב-1926 של עבודתו במוזיאון צ'ארלסטון שאורגנה על ידי מנהלת המוזיאון לורה בראג וקודמה על ידי ראש העיר, תומאס פורצ'ר סטוני.
עד 1930, בית הלוויות סבל מהשפל הגדול. הארלסטון לקח על עצמו סדרה של הרצאות בקולג'ים שחורים כדי להרוויח כסף.
באפריל 1931 מת אביו של הארלסטון מדלקת ריאות, והארלסטון עצמו נכנע לאותה מחלה פחות מחודש לאחר מכן בגיל 49.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "South Carolina Death Certificate"
- ^ "A Master of Portraits, Edwin Harleston"
- ^ "Edwin A. Harleston Collection"
- ^ Donaldson, Susan V. "Charleston's Racial Politics of Historic Preservation: The Case of Edwin A. Harleston." In James M. Hutchisson and Harlan Greene, eds. Renaissance in Charleston: Art and Life in the Carolina Low Country, 1900–1940. University of Georgia Press, 2003, pp. 176–197.
- ^ 5.0 5.1 Edwin Harleston :, The Johnson Collection, LLC (באנגלית)
- ^ Riggs, Thomas, ed. The St. James Guide to Black Artists. St. James Press, 1997.
- ^ Harlan, Edwin Augustus (1882-1931) and Elise Beatrice Forrest Harleston (1891-1971)." Encyclopedia of the Harlem Renaissance, p. 147.
- ^ Severens, Martha R. "To Sell the City of Charleston: The Visual Arts and the Charleston Renaissance." In James M. Hutchisson and Harlan Greene, eds. Renaissance in Charleston: Art and Life in the Carolina Low Country, 1900–1940. University of Georgia Press, 2003, p. 13.
