אדולף גיומא
 | |
| הגנרל אדולף גיומא | |
| לידה |
4 בינואר 1863 בורגנף, פואטו-שראנט, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
18 במאי 1940 (בגיל 77) נאנט, צרפת |
| השתייכות |
 צבא צרפת |
| תקופת הפעילות | 1882–1933 (כ־51 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-33 מפקד הקורפוס ה-1 מפקד הארמייה השנייה מפקד הזירה בחזית המקדונית מטעם מדינות ההסכמה המושל הצבאי של פריז מפקד הארמייה החמישית | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
|
אות לגיון הכבוד מדליה צבאית על שרות מופתי | |
| תפקידים אזרחיים | |
| שר המלחמה הצרפתי: 23 ביוני - 19 ביולי 1926. | |
אדולף גִיוֹמָא (בצרפתית: Adolphe Guillaumat; 4 בינואר 1863, בורגנף, פואטו-שראנט, צרפת – 18 במאי 1940, נאנט, צרפת), היה גנרל צרפתי, מפקד דיוויזיה, קורפוס וארמייה בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה וכן כיהן כמפקד כוחות מדינות ההסכמה בחזית המקדונית.
ילדותו וראשית הקריירה
אדולף גיומא היה בנם של לואי גיומא, קצין חיל רגלים בדרגת קפטן, ומארי פלורי, בת למשפחה בורגנית מיוחסת. ב-1 באוקטובר 1884 סיים גיומא את האקדמיה הצבאית בסן-סיר שליד העיר גואר שבחבל ברטאן והוצב בגדוד רגלים. ב-1897 השתתף בדיכוי מרד הבוקסרים בסין, במסגרת לגיון הזרים הצרפתי וב-1903 הוצב לתפקידי הדרכה באקדמיית סן סיר. ב-1913 הועלה לדרגת קולונל, הוצב לתפקיד מטה במשרד המלחמה הצרפתי, ובמסגרת זו הפך שנה מאוחר יותר ליושב ראש קבינט המלחמה שבמשרד[1].
מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ הקרבות במלחמת העולם הראשונה מונה גיומא למפקד הדיוויזיה ה-33 של הצבא הצרפתי, והשתתף בקרב הראשון על המארן במסגרת החזית המערבית. ב-25 בפברואר 1915, כשהוא בדרגת בריגדיר גנרל, פיקד גיומא על הקורפוס ה-1, והובילו לקרב שמפאן הראשון. גיומא פיקד על כוחותיו במהלך קרב ורדן, אך בטרם הסתיים הקרב, נשלח עם חייליו לגזרת סום כדי לחזק את אגפו הימני של הצבא הצרפתי בקרב על הסום. בדצמבר 1916 מונה גיומא למפקד ארמייה השנייה בגיזרת ורדן ותוך שימוש בירי ארטילרי מסיבי, שבר את הקיפאון בגזרה והצליח להדוף את הכוחות הגרמנים.
בדצמבר 1917 הועבר מתפקידו הגנרל מוריס סראי, מפקד כוחות מדינות ההסכמה בחזית המקדונית, וגיומא מונה תחתיו. הוא ניצל את ניסיונו הבינלאומי הרב מלגיון הזרים ומתפקידי המטה שמילא, פעל להידוק הקשרים הצוננים מול הכוחות הבריטיים והיווניים ולארגון מטות הכוחות השונים. פעולותיו של גיומא הובילו לשבירת הקפאון בחזית המקדונית, אשר החלה לנטות לטובת מדינות ההסכמה. ביוני 1918 נקרא גיומא בבהילות לפריז ומונה למושל הצבאי של העיר, אשר הייתה בסכנת כיבוש על ידי הגרמנים. לואי פראנשה ד'אספרה מונה במקומו למפקד החזית המקדונית וקצר את מלוא התהילה עם תבוסת ממלכת בולגריה בספטמבר. ד'אספרה קודם מאוחר יותר לדרגת מרשל וגיומא נותר בדרגת גנרל[1]. לאחר הנסיגה הגרמנית והסרת סכנת הכיבוש מהבירה הצרפתית, מונה גיומא למפקד הארמייה החמישית והשתתף עימה בקרב השני על המארן.
שלהי הקריירה ואחריתו
גיומא מונה למושל הצבאי של אזור הכיבוש בחבל הריין הגרמני, ולהוציא תקופה קצרה, בין ה-23 ביוני ועד ה-19 ביולי 1926, שבה כיהן כשר המלחמה הצרפתי, מילא את התפקיד עד 30 ביוני 1930 מועד בו הוחזר השטח לחזקת רפובליקת ויימאר. בהמשך, היה גיומא חבר במועצת המלחמה הצרפתית העליונה עד פרישתו לגמלאות ב-4 ביוני 1933. גיומא הלך לעולמו בנאנט ב-18 במאי 1940.
משפחתו
גיומא נישא ב-17 ביולי 1906 ללואיזה בִּיבֶּן, בת למשפחה מיוחסת מהעיר טולוז. בנו בכורו לואי גיומא היה פרופסור לאופתלמולוגיה, ובנו הצעיר פייר גיומא (1909-1991), כיהן בתפקידי שר החינוך ושר ההגנה בממשלתו של שארל דה גול בין השנים 1958–1961.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אינצקלופדיה לתולדות מלחמת העולם הראשונה, "הגנרל אדולף גיומא", באתר גוגל ספרים (באנגלית).
