אדית אגר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אדית אווה (אידי) איגר (באנגלית: Edith Eva (Edie) Eger קושיצה, 29 בספטמבר 1927) היא פסיכולוגית יהודייה העוסקת בארצות הברית. היא ניצולת השואה ומומחית בטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית.[1] ספר זיכרונותיה הראשון, "הבחירה - לחבק את האפשרי", שפורסם בשנת 2017, הפך לרב-מכר בינלאומי. [2] ספרה השני, שכותרתו "המתנה - 12 שיעורים להצלת חייכם", ראה אור בספטמבר 2020.
ביוגרפיה
אדית איגר היא בתם הצעירה של לאג'וס ואילונה אלפנט, יהודים מהונגריה במה שהיה בזמן לידתה צ'כוסלובקיה. אביה היה חייט.[3][1]
עיר הולדתה, קושיצה, השתייכה להונגריה לפני יוני 1920 ואחרי 1938 וכונתה Kassa באותה תקופה. איגר למדה בגימנסיה והשתתפה בשיעורי בלט. היא הייתה חברה בקבוצה האולימפית ההונגרית בהתעמלות.[4][5] בשנת 1942 חוקקה ממשלת הונגריה חוקים אנטי-יהודיים חדשים והיא הודחה מנבחרת ההתעמלות. אחותה הגדולה קלרה הייתה נגנית כינור והתקבלה לקונסרבטוריון של בודפשט. במהלך המלחמה קלרה הוסתרה על ידי המורה שלה למוזיקה.[6] אחותה מגדה הייתה פסנתרנית.
במרץ 1944 נאלצה איגר להתגורר בגטו קושיצה עם הוריה ומגדה. באפריל הם נאלצו להישאר בבית חרושת לבנים עם 12,000 יהודים אחרים למשך חודש.[1] בחודש מאי של אותה שנה הם גורשו לאושוויץ. היא הופרדה מאמה על ידי יוזף מנגלה. אמה נרצחה בתאי הגזים. בזכרונותיה מספרת איגר כי באותו ערב מנגלה גרם לה לרקוד בשבילו בצריף שלה.[5] כ"אות תודה"היא קיבלה כיכר לחם שחלקה עם בנות אחרות.[7]
על פי זיכרונותיה, היא שהתה במחנות שונים, ביניהם מאוטהאוזן.[6] הנאצים פינו את מאוטהאוזן ומחנות ריכוז אחרים כשהאמריקאים והרוסים התקרבו.[1] איגר נשלחה לצעדת מוות עם אחותה מגדה למחנה הריכוז גונסקירכן,[8] במרחק של כ־55 קילומטרים. כשלא הצליחה ללכת רחוק יותר כשהיא מותשת, אחת הילדות איתה חלקה את הלחם של מנגלה זיהתה אותה והחזיקה אותה יחד עם מגדה.[7] התנאים בגונסקירכן היו כה גרועים עד שאיגר נאלצה לאכול דשא כדי לשרוד, בעוד אסירים אחרים פנו לקניבליזם.[9] כאשר צבא ארצות הברית שחרר את המחנה במאי 1945, מספרים כי חייל ראה את ידה נעה כאשר, על פי איגר, היא הושארה למות בין מספר גופות. החייל פנה במהירות לטיפול רפואי והציל את חייה. היא שקלה אז 32 קילוגרמים, היה לה שבר בגב, טיפוס הבטן, דלקת ריאות ופלוריזיס.[10]
אחרי המלחמה
אדית ומגדה התאוששו בבתי חולים אמריקאיים בשדה וחזרו לקושיצה שם מצאו את אחותם קלרה. הוריהם וארוסה של אדית אריק לא שרדו את אושוויץ. היא נישאה לבלה (אלברט) איגר, אותו הכירה בבית החולים.[1] הוא היה גם ניצול יהודי; הוא הצטרף לפרטיזנים במהלך המלחמה. בשנת 1949, לאחר איומים מצד הקומוניסטים, הם ברחו יחד עם בתם לארצות הברית. שם היא סבלה מטראומת המלחמה שלה ומתסמונת מחנות הריכוז, ולא רצתה לדבר על זמן המלחמה עם שלושת ילדיה.
היא התיידדה עם ויקטור פראנקל, עברה טיפול נפשי וקיבלה את הדוקטורט בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת טקסס באל פאסו בשנת 1978. היא קיבלה גם ארישיון לעסוק בפסיכולוגיה.[4] היא פתחה מרפאה טיפולית בלה ג'ולה, קליפורניה ומונתה לחברת סגל באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.
בשנת 1990 חזרה איגר לאושוויץ כדי להתמודד עם רגשותיה המודחקים. בדחיפתו של פיליפ זימברדו, פרסמה את קורותיה בספרה הראשון "הבחירה" בשנת 2017.[10]
בעבודתה כפסיכולוגית היא עוזרת למטופליה להשתחרר ממחשבותיהם ועוזרת להם לבחור בסופו של דבר בחופש. "הבחירה" הפך לרב מכר של הניו יורק טיימס ושל הסאנדיי טיימס. [11] [12] בספרה השני "המתנה"(2020) היא מעודדת את הקורא לשנות את המחשבות שעל פי איגר כולאות אותנו ואת ההתנהגויות ההרסניות שיעכבו אותנו. מה שקורה לנו בחיים הוא בסופו של דבר לא החשוב ביותר, היא אומרת. לדעת איגר החשוב ביותר הוא מה שאנחנו עושים עם חיינו.
איגר הופיעה ב- CNN ובמופע של אופרה ווינפרי .[7]
משפחתה
בארצות הברית נולדו למשפחת איגר שני ילדים נוספים. בתם מריאן נשואה לרוברט אנגל, חתן פרס נובל לכלכלה.[8] בן זוגה בלה איגר נפטר בשנת 1993. [13]
ספריה
- The Choice - Embrace the Possible . Scribner, 2017,מסת"ב 9781501130786
- The Gift - 12 Lessons to Save Your Life . Ebury Publishing, 2020, מסת"ב 9781846046278
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 "Mind power in Auschwitz – and healing decades later". The Guardian. 2018-09-02. נבדק ב-2020-11-08.
- ^ "How to Break Free From Your Mental Prisons, With Psychologist Dr. Edith Eger". Lifehacker Australia. 2020-10-05. נבדק ב-2020-11-07.
- ^ Marci Jenkins (14 באוגוסט 1992). "Oral history interview with Edith Eva Eger". United States Holocaust Memorial Museum. נבדק ב-9 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 "Holocaust-overlevende Edith Eger vertelt over donkere tijd | KRO-NCRV". www.kro-ncrv.nl (בהולנדית). נבדק ב-2020-11-07.
- ^ 5.0 5.1 Lori Gottlieb (6 באוקטובר 2017). "What a Survivor of Auschwitz Learned From the Trauma of Others". The New York Times. נבדק ב-7 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 "Eger, Dr. Edith". El Paso Holocaust Museum. נבדק ב-6 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 7.0 7.1 7.2 "Oprah's SuperSoul conversations:Dr. Eith Eva Eger - The Choice". YouTube. 30 באוגוסט 2020. נבדק ב-8 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 8.0 8.1 Antoinette Scheulderman (2017). "De ballerina van Auschwitz". de Volkskrant Kijk Verder (בהולנדית). נבדק ב-6 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Dr. Edith Eger: 'A dialogue with Edie'". De School voor Transitie. במאי 2019. נבדק ב-6 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 10.0 10.1 Ykje Vriesinga (9 באוקטובר 2020). "Auschwitz-overlevende Edith Eger: 'Mijn wens is gelukkig te sterven'". NRC Handelsblad (בהולנדית). נבדק ב-6 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Melissa Simon (1 בספטמבר 2020). "NYT Bestselling Author and Holocaust Survivor Edith Eger on Her Self-Help Book 'The Gift'". Jewish Journal. נבדק ב-6 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Sunday Times Bestsellers, February 17". The Sunday Times. 17 בפברואר 2019. נבדק ב-8 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Eger, Albert". El Paso Holocaust Museum. נבדק ב-19 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה)
