אדריאנוס החמישי
| לידה |
ג'נובה, הרפובליקה של ג'נובה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
ויטרבו, מדינת האפיפיור  | ||||
| מדינה | מדינת האפיפיור | ||||
| |||||
האפיפיור אדריאנוס החמישי (בלטינית: Adrianus V; 11 ביולי 1205 - 18 באוגוסט 1276),[1] היה האפיפיור מ-11 ביולי 1276 עד מותו כחודש לאחר מכן.
ביוגרפיה
אוטובונו דה פיצ'י נולד ב-11 ביולי 1205 בג'נובה, והשתייך למשפחה פיאודלית מליגוריה, הרוזנים של לאבאנה.
משרתו הכנסייתית הראשונה החלה בשנת 1243, כאשר הוא מונה לכומר אפיפיורי. לאחר מכן הוא קיבל מספר בנפיקיום כנסייתיים, והפך לארכידיאקון בבולוניה (1244) ופארמה (1244 / 1248–1255), קנון וקנצלר של הקתדרלה בריימס (1243-1250), קנון ודיקן בפיאצ'נצה 1247) וקאנון של הקתדרלה בפריז (1244 / 1245–1270). בדצמבר 1251 הוא מונה לקרדינל דיאקון של סן אדריאנו על ידי דודו אינוקנטיוס הרביעי. הוא היה גם הכומר הראשי של בזיליקת סנטה מריה מג'ורה הפטריארכלית (1262).
הוא נשלח לאנגליה בשנת 1265 על ידי קלמנס הרביעי כדי לתווך בין הנרי השלישי, מלך אנגליה לבין הברונים שלו, ולהטיף למסעי הצלב. הוא נשאר שם במשך מספר שנים כנציג האפיפיור, מאוקטובר 1265 עד יולי 1268. עמדתו הדיפלומטית הייתה כזו, ששמו עדיין נזכר על החוק העתיק ביותר של חוק האנגליה, חוק מרלבורו משנת 1267, שבו הכותרת הרשמית מזכירה כעד "הלורד אוטובון, אז הנציג באנגליה". (בנציגות הזאת שירת גם דיפלומט צעיר אחר, לימים בוניפקיוס השמיני) בחודש אפריל 1268 הוא הוציא סדרה של קנונים, אשר היוו את הבסיס של החוק הכנסייה באנגליה עד הרפורמציה הפרוטסטנטית במהלך המאה ה-16.
לפיצ'י היה קשר רחוק להנרי השלישי; אחותו התחתנה עם תומאס, רוזן פלנדריה, שהיה בן דודו של אשתו של הנרי, אלינור מפרובנס.[2]
בהשפעתו של שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה, הוא נבחר לאפיפיור במקום אינוקנטיוס החמישי ב-11 ביולי 1276, אך הוא מת בוויטרבו ב-18 באוגוסט 1276 ממחלה, מבלי שהוסמך מעולם לכהונה. אדריאנוס החמישי היה האפיפיור השלישי ב"שנת ארבעת האפיפיורים" - 1276.
הוא ביטל את הבולה אפיפיורית של גרגוריוס העשירי על ניהול קונקלווה, אך מת לפני שחוקק תקנות חדשות, ובמקומו נבחר יוחנן העשרים ואחד לאפיפיור.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| הקודם: אינוקנטיוס החמישי |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: יוחנן העשרים ואחד |
