אה"מ דיוק אוף יורק (1940)
 | |
| אה"מ דיוק אוף יורק במרץ 1942 במהלך ליווי שיירת PQ 12 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה קודמת | המלך ג'ורג' החמישי |
| ציוני דרך עיקריים | |
| הוזמנה | 16 בנובמבר 1936 |
| תחילת הבנייה | 5 במאי 1937 |
| הושקה | 28 בפברואר 1940 |
| תקופת הפעילות | 4 בנובמבר 1941 – נובמבר 1951 (כ־10 שנים) |
| אחריתה | נגרטה בשנת 1957 |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 42,751 טון |
| אורך | 227.1 מטר |
| רוחב | 31.4 מטר |
| שוקע | 10.5 מטר |
| מהירות | 28.3 קשרים |
| גודל הצוות | 1,556 איש |
| טווח שיוט | 10,000 ק"מ במהירות 18 קשר |
| הנעה | 8 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 125,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים בעלי שלושה להבים וקוטר 4.42 מטר |
| שריון | שריון עיקרי – 374 מ"מ, שריון תחתון – 137 מ"מ, שריון סיפון – עד 136 מ"מ, צריחי תותחים – 324 מ"מ |
| חימוש | 10 תותחים 14 אינץ' (356 מ"מ), קליבר 45, 16 תותחים 5.25 אינץ' (133 מ"מ), 64 תותחים נ"מ 2 ליטראות (1.5 אינץ', 40 מ"מ) |
| מטוסים | ארבעה מטוסי סיור אמפיביים סופרמרין וולרוס |
אה"מ דיוק אוף יורק הייתה אוניית מערכה מסדרת קינג ג'ורג' החמישי של הצי המלכותי. האונייה, שהונחה במאי 1937, נבנתה על ידי ג'ון בראון והחברה בקליידבנק, ונכנסה לשירות בצי המלכותי ב-4 בנובמבר 1941, ולאחר מכן ראתה שירות קרבי במהלך מלחמת העולם השנייה. באמצע דצמבר 1941, דיוק אוף יורק העבירה את ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל לארצות הברית לפגוש את הנשיא פרנקלין ד' רוזוולט. בין מרץ לספטמבר 1942 דיוק אוף יורק הייתה מעורבת בתפקידי ליווי שיירות, כולל כאוניית הדגל של כוח החיפוי הכבד של השיירה PQ-17, אך באוקטובר היא נשלחה לגיברלטר שם הפכה לאוניית הדגל של כוח H.
באוקטובר 1942, דיוק אוף יורק הייתה מעורבת בפלישה של בעלות הברית לצפון אפריקה, אך ראתה פעולות מועטות שכן תפקידה רק דרש ממנה להגן על נושאות המטוסים הנלוות. לאחר הפלישה, דיוק אוף יורק הייתה מעורבת במבצעי מצלמה ומושל, שהיו פעולות הסחה שנועדו למשוך את תשומת הלב של הגרמנים ממבצע האסקי, הפלישה לסיציליה. ב-4 באוקטובר, דיוק אוף יורק פעלה עם האונייה האחות שלה אנסון בחיפוי כוח של סיירות ומשחתות של בעלות הברית ונושאת המטוסים האמריקאית ריינג'ר, במהלך מבצע מנהיג, שכלל פשיטה על הספנות הגרמנית מול נורווגיה. המתקפה הטביעה ארבע ספינות סוחר וגרמה נזק קשה לשבע נוספות.
ב-26 בדצמבר 1943 דיוק אוף יורק הייתה חלק מכוח משימה שנתקל בסיירת המערככה הגרמנית שרנהורסט ליד הכף הצפוני של נורווגיה. במהלך הקרב שלאחר מכן, שרנהורסט פגעה בדיוק אוף יורק פעמיים עם השפעה מועטה, אבל נפגעה בעצמה מכמה מהפגזים של דיוק אוף יורק בקוטר 14 אינץ', אשר השתיקו את אחד הצריחים שלה ופגעו בחדר דוודים. לאחר שנמלטה זמנית מהאש הכבדה של דיוק אוף יורק, שרנהורסט נפגעה מספר פעמים בטורפדו, מה שאיפשר לדיוק אוף יורק לפתוח שוב באש, ותרמה לטביעתה הסופית של שרנהורסט לאחר קרב שנמשך עשר וחצי שעות. בשנת 1945, דיוק אוף יורק הוקצתה לצי האוקיינוס השקט הבריטי כאוניית הדגל שלו, אך הגיעה מאוחר מכדי לראות פעולה כלשהי לפני שיפן נכנעה. לאחר המלחמה, דיוק אוף יורק נשארה פעילה עד שהועברה לעתודה בנובמבר 1951. בסופו של דבר היא נגרטה ב-1957.
בנייה
לאחר מלחמת העולם הראשונה, הסכם הצי של וושינגטון נערך ב-1922 במטרה לבלום מרוץ חימוש שהתפתח בין בריטניה, יפן, צרפת, איטליה וארצות הברית. הסכם זה הגביל את מספר הספינות שכל מדינה הורשתה לבנות והגביל את ההדחק של אוניות ראשה ל-35,000 טונות ארוכות (36,000 טונות). ההגבלות הללו הורחבו ב-1930 באמצעות הסכם הצי של לונדון, אך באמצע שנות ה-30 נסוגו יפן ואיטליה משתי ההסכמים הללו והבריטים חששו מהיעדר אוניות מערכה מודרניות בצי המלכותי. האדמירליות הורתה אפוא על בניית סדרת אוניות מערכה חדשה: קינג ג'ורג' החמישי. בשל הוראות האמנה הימית של וושינגטון ואמנת לונדון, ששניהם עדיין היו בתוקף כאשר תוכננו אוניות הסדרה, החימוש העיקרי של הסדרה הוגבל לתותחי 14 אינץ' (356 מ"מ). הן היו אוניות המערכה היחידות שנבנו באותה תקופה כדי לדבוק באמנה ולמרות שעד מהרה התברר לבריטים ששאר החותמים על האמנה מתעלמים מהדרישות שלו, היה מאוחר מדי לשנות את תכנון הסדרה לפני שהם הונחו בשנת 1937.
דיוק אוף יורק הייתה האונייה השלישית בסדרת קינג ג'ורג' החמישי, והונחה במספנת ג'ון בראון אנד קומפני בקליידבנק ב-5 במאי 1937. התואר של הדוכס מיורק בוטל באותה תקופה, מאחר שהיה זה התואר של המלך ג'ורג' השישי לפני עלייתו לכס המלכות בדצמבר 1936. אוניית המערכה הושקה ב-28 בפברואר 1940 והושלמה ב-4 בנובמבר 1941, והצטרפה לצי הבית בסקפה פלו.
תיאור
ההדחק של דיוק אוף יורק היה 37,316 טון בתפוסה סטנדרטית ו-42,751 טון במעמס מלא. האונייה הייתה באורך כולל של 740 רגל (225.6 מטר), רוחב 103 רגל (31.4 מטר) ושוקע של 29 רגל (8.8 מטר). הגובה המטצנטרי המעוצב שלה היה 6 רגל 1 אינץ' (1.85 מטר) בתפוסה סטנדרטית ו-8 רגל 1 אינץ' (2.46 מטר) במעמס מלא.
היא הונעה על ידי טורבינות קיטור של פארסונס, שהניעו ארבעה צירי מדחף. קיטור סופק על ידי שמונה דודי אדמירליות אשר בדרך כלל סיפקו 100,000 כוחות סוס (75,000 קילוואט), אך יכלו לספק 110,000 כוחות סוס (82,000 קילוואט) עם שוקע מאולץ. זה העניק לדיוק אוף יורק מהירות מרבית של 28 קשרים (52 קמ"ש). האונייה נשאה 3,800 טון מזוט, אולם מאוחר יותר זה הוגדל ל-4,100 טון. היא גם נשאה 186 טון של סולר, 260 טון של מי הזנה רזרביים ו-440 טון של מים מתוקים. לדיוק אוף יורק היה טווח של 3,100 מיילים ימיים (5,700 ק"מ) במהירות של 27 קשרים (50 קמ"ש).
חימוש
פרינס אוף ויילס הרכיב 10 תותחי BL 14 אינץ' (356 מ"מ) Mk VII. תותחי ה-14 אינץ' הותקנו בצריח כפול אחד של Mark II קדימה ושני צריחים מרובעים של Mark III, אחד מקדימה ואחד מאחורה. ניתן היה להגביה את התותחים ל-40 מעלות ולהנמיך את התותחים ל-3 מעלות. קשתות הסיבוב היו: צריח "A", 286 מעלות; צריח "B", 270 מעלות וצריח "Y", 270 מעלות. הסיבוב וההגבהה נעשו על ידי הנעה הידראולית, בקצבים של 2 ו-8 מעלות לשנייה, בהתאמה. משקל תותח מלא שקל 15,950 פאונד (7,230 ק"ג), וניתן היה לירות מטח כל 40 שניות. החימוש המשני כלל 16 תותחי QF 5.25 אינץ' (133 מ"מ) Mk I אשר הורכבו בשמונה צריחים תאומים, במשקל 81 טון כל אחד. הטווח המרבי של תותחי Mk I היה 24,070 יארד (22,009.6 מטר) בגובה של 45 מעלות, התקרה נגד מטוסים הייתה 49,000 רגל (14,935.2 מטר). ניתן היה להגביה את התותחים ל-70 מעלות ולהנמיך אותם ל-5 מעלות. קצב האש הרגיל היה 10 עד 12 פגזים לדקה, אך בפועל, התותחים יכלו לירות רק 7 עד 8 פגזים בדקה.
יחד עם הסוללות הראשיות והמשניות שלה, נשאה דיוק אוף יורק 48 תותחי QF 2 פאונד (1.575 אינץ', 40 מ"מ) Mk.VIII "פום-פום" נגד מטוסים בשישה צריחים מתומנים. לאלה נוספו שישה תותחי אורליקון 20 מ"מ (0.8 אינץ') קלים נ"מ בצריחים בודדים.
היסטוריית שירות
מלחמת העולם השנייה
.jpg)
באמצע דצמבר 1941, דיוק אוף יורק נשאה את ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל לארצות הברית כדי להתייעץ עם הנשיא פרנקלין ד' רוזוולט. היא הגיעה לאנאפוליס, מרילנד, ב-22 בדצמבר 1941, ערכה שייט טלטלה לברמודה בינואר 1942, ויצאה לסקפה פלו ב-17 בינואר בעוד צ'רצ'יל חזר הביתה באוויר.
ב-1 במרץ 1942, היא סיפקה ליווי צמוד לשיירה PQ 12 יחד עם סיירת המערכה רינואון, הסיירת קניה ושש משחתות. ב-6 במרץ, כוח זה תוגבר באחת מהאוניות האחיות של דיוק אוף יורק, קינג ג'ורג' החמישי, ובנושאת המטוסים ויקטוריוס, הסיירת הכבדה ברוויק, ושש משחתות כתוצאה מחששותיו של אדמירל ג'ון טובי כי אוניית המערכה הגרמנית טירפיץ עשויה לנסות ליירט את השיירה. ב-6 במרץ יצאה אוניית המערכה הגרמנית לים ונצפתה על ידי צוללת בריטית בסביבות השעה 19:40; עם זאת, לא נוצר מגע, למעט התקפת טורפדו אווירית לא מוצלחת של מטוסים מוויקטוריוס.
מאוחר יותר באותו החודש, הוקמה שיירה PQ 13 ודיוק אוף יורק שוב הייתה חלק מכוח הליווי. בתחילת אפריל, דיוק אוף יורק, קינג ג'ורג' החמישי ונושאת המטוסים ויקטוריוס היוו את הליבה של כוח תמיכה שסייר בין איסלנד לנורווגיה כדי לחפות על כמה שיירות לברית המועצות. בסוף אפריל, כאשר קינג ג'ורג' החמישי נגחה בטעות והטביעה את המשחתת פנג'בי בערפל סמיך, וגרמה לנזק משמעותי לחרטום, דיוק אוף יורק נשלחה להחליף אותה. היא המשיכה בפעולות אלה עד מאי, כאשר הצטרפה אליה אוניית המערכה האמריקאית USS וושינגטון. באמצע ספטמבר, דיוק אוף יורק ליוותה את שיירה QP 14.
באוקטובר 1942, דיוק אוף יורק נשלחה לגיברלטר כאוניית הדגל החדשה של כוח H, ותמכה בנחיתות בעלות הברית בצפון אפריקה בחודש שלאחר מכן. במהלך תקופה זו, דיוק אוף יורק ספגה מתקפה אווירית של מטוסים איטלקיים במספר הזדמנויות, אך הפשיטות היו בקנה מידה קטן יחסית והן טופלו במהירות על ידי ה"מטריה" שסיפקו נושאות המטוסים הנלוות ויקטוריוס, פורמידבל ופיוריוס. לאחר פעולה זו, דיוק אוף יורק חזרה לבריטניה לצורך שיפוץ.
עם השלמת השיפוץ שלה, דיוק אוף יורק חידשה את מעמדה כאוניית דגל מ-14 במאי 1943 עד ליציאת קינג ג'ורג' החמישי והאו למבצע האסקי, פלישת בעלות הברית לסיציליה. מבצע תיבת הילוכים ביוני 1943 כלל סריקה של דיוק אוף יורק ואנסון, יחד עם אוניות המערכה של ארצות הברית USS אלבמה ו-USS דקוטה הדרומית, כדי לספק חיפוי מרוחק לפעולות קטנות בשפיצברגן ובמפרץ קולה, בעוד שבחודש שלאחר מכן בוצעו פעולות הסחה, בשם הקוד "מצלמה" ו"מושל נורווגיה", על מנת למשוך את תשומת לבם של הגרמנים הרחק ממבצע האסקי. ב-4 באוקטובר כיסו דיוק אוף יורק ואנסון כוח של סיירות ומשחתות של בעלות הברית ואת נושאת המטוסים האמריקאי USS ריינג'ר תחת מבצע מנהיג, שכלל פשיטה על הספנות הגרמנית מול נורווגיה. התקיפה הביאה לטביעתן של ארבע ספינות סוחר גרמניות ולנזק לשבע אחרות, מה שאילץ לקרקע רבות מהן.
הקרב נגד שרנהורסט
בשנת 1943 עברה סיירת המערכה הגרמנית שרנהורסט לנורווגיה, עמדה שממנה יכלה לאיים על השיירות הארקטיות לרוסיה. עם טירפיץ ושתי ספינות משוריינות גם בפיורדים הנורווגיים, היה צורך שהצי המלכותי יספק ליווי כבד לשיירות בין בריטניה לרוסיה. אחד מאלה ראו הגרמנים בתחילת דצמבר 1943, והמודיעין של בעלות הברית הגיע למסקנה שהשיירה הבאה, שיירה JW 55B, תותקף על ידי ספינות השטח הגרמניות. שני כוחות שטח הוקצו לספק חיפוי מרוחק ל-JW 55B, שיצאה מ-Loch Ewe ב-22 בדצמבר. ב-25 בדצמבר 1943 דווח על שרנהורסט כי היא נמצאת בים. סיירות כוח 1, בלפסט, נורפוק ושפילד, עם ארבע משחתות, יצרו קשר זמן קצר לאחר השעה 09:00 ב-26 בדצמבר. קרב קצר התרחש בסביבות השעה 09:30, אך שרנהורסט הרחיקה את רודפיה, ושוב גברה עליהם לאחר התנגשות קצרה בסביבות הצהריים.
בינתיים, כוח 2, כולל דיוק אוף יורק, הסיירת ג'מייקה וארבע משחתות, צמצמו טווח, וההערכה הייתה שפעילות לילית עם שרנהורסט תתחיל בסביבות השעה 17:15. אבל שרנהורסט שינתה מסלול, ומגע נוצר בשעה 16:32, במרחק של 29,700 יארד (27,200 מטרים). כוח 2 תמרן לאש מטחי דופן. בלפסט, עם כוח 1, ירו פגזי תאורה בשעה 16:47 כדי להאיר את שרנהורסט. הניסיון נכשל, אז דיוק אוף יורק ירתה פגז תאורה מאחד מתותחי 5.25 אינץ' (133 מילימטרים), שהפתיעה את שרנהורסט כשהסוללה הראשית שלה מופנית מלפנים ומאחור. עד 16:50 דיוק אוף יורק צמצמה טווח ל-12,000 יארד (11,000 מטרים) ופתחה באש עם מטח דופן מלא של עשרה תותחים, כשהיא קולעת פגיעה אחת. למרות שהייתה תחת אש חזקה, שרנהורסט כיוונה את אשה לעבר דיוק אוף יורק מספר פעמים ופגעה בה פעמיים. פגז 28.3 סנטימטרים (11.1 אינץ') עבר דרך התורן הראשי והרגליים השמאליות שלו מבלי להתפוצץ, אך רסיסים מהפגיעה הרסו את הכבל של מכ"ם החיפוש הראשי. פגז 15 סנטימטרים (5.9 אינץ') פילח גם את עמוד השמאלי של התורן מבלי להתפוצץ. בשעה 16:55 פגז 14 אינץ' (356 מילימטרים) השתיק את צריחים אנטון וברונו, אך שרנהורסט שמרה על מהירותה כך שעד 18:24 הטווח נפתח ל-21,400 יארד (19,600 מטרים), כאשר דיוק אוף יורק הפסיקה את האש לאחר שירתה 52 מטחי דופן. פגז אחד מהמטחים האחרונים פגע והתפוצץ בחדר הדוודים מספר 1 של שרנהורסט, האט את האונייה ואפשר למשחתות הרודפות לעקוף אותה.
לאחר מכן תקפו המשחתות של כוח 2 בטורפדות, ירו 28 וקלעו 3 פגיעות. זה האט את שרנהורסט, ובשעה 19:01 דיוק אוף יורק שוב פתחה באש, בטווח של 10,400 יארד (9,500 מטרים). היא הפסיקה את האש בשעה 19:30 כדי לאפשר לסיירות לצמצם טווח לעבר שרנהורסט. עשרה פגזי 14 אינץ' פגעו באונייה הגרמנית, גרמו לשריפות ופיצוצים, ושיתקו כמעט את כל הסוללה המשנית. עד 19:16 כל הצריחים הראשיים על סיפון שרנהורסט הפסיקו באש ומהירותה נחתכה ל-10 קשר (19 קמ"ש; 12 מייל לשעה). דיוק אוף יורק הפסיקה את האש בשעה 19:30. בשלבים האחרונים של הקרב המשחתות ירו לעברה בסך הכל 19 טורפדות, מה שגרם לשרנהורסט לנטות בצורה גרועה לצד שמאל, ובשעה 19:45 היא טבעה לאחר קרב שנמשך עשר וחצי שעות, ויחד איתה טבעו למעלה מ-1,700 אנשי צוות. בעקבות טביעתה, ונסיגת רוב היחידות הכבדות הגרמניות האחרות מנורווגיה, הצטמצם הצורך לשמור על כוחות חזקים במימי הבית הבריטיים.
הפעולות הבאות
ב-29 במרץ 1944, דיוק אוף יורק וחלק הארי של צי הבית עזבו את סקפה פלו כדי לספק כוח תמיכה לשיירה JW 58. האונייה פעלה באזור הארקטי וכחיפוי לנושאות המטוסים שביצעו את סדרת התקיפות האוויריות של מבצע גודווד על טירפיץ באמצע עד סוף אוגוסט. בספטמבר, כשהיא עברה שיפוץ ומודרניזציה חלקית בליברפול, נוספו ציוד מכ"ם ותותחים נוספים נגד מטוסים. לאחר מכן היא קיבלה הוראה להצטרף לצי האוקיינוס השקט הבריטי והפליגה יחד עם אוניית האחות שלה אנסון ב-25 באפריל 1945. בעיה במעגל החשמלי של האונייה עיכבה אותה בזמן שהותה במלטה, וכתוצאה מכך היא לא הגיעה לסידני עד 29 ביולי, אז היה מאוחר מדי עבורה לקחת חלק משמעותי בפעולות האיבה נגד היפנים.
אף על פי כן, בתחילת אוגוסט, הוצבה דיוק אוף יורק בכוח משימה 37, יחד עם ארבע נושאות מטוסים ואחותה, קינג ג'ורג' החמישי. מ-9 באוגוסט, TF 37 ושלושה כוחות משימה של נושאות מטוסים אמריקאיות ביצעו סדרה של התקפות אוויריות על יפן, שנמשכו עד 15 באוגוסט, כאשר הכניעה נכנסה לתוקף. לאחר סיום פעולות האיבה, דיוק אוף יורק, לצד אוניית האחות שלה, קינג ג'ורג' החמישי, השתתפה בטקסי הכניעה שהתקיימו במפרץ טוקיו. בחודש שלאחר מכן הפליגה דיוק אוף יורק להונג קונג, כדי להצטרף לצי שהתאסף שם כדי לקבל את כניעת חיל המצב היפני. היא הייתה אוניית הדגל של צי האוקיינוס השקט הבריטי כשהיפנים נכנעו, ונשארה כזו עד יוני 1946, אז שבה לפלימות' לשיפוץ.
לאחר המלחמה
דיוק אוף יורק הייתה אוניית הדגל של צי הבית לאחר תום המלחמה ונשארה בשירות פעיל עד אפריל 1949. היא הושבתה בנובמבר 1951, וב-18 במאי 1957 הוחלט לגרוט אותה. היא נגרטה על ידי שיפוץ תעשיות בע"מ בפסלנה. פעמון הספינה ניצל וניתן לבית הספר הדוכס מיורק (ששמו שונה לבית הספר לננה) בניירובי, קניה.
קישורים חיצוניים
