אודו פון ווירש
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אודו גוסטב וילהלם אגון וון ווירש (בגרמנית: Udo Gustav Wilhelm Egon von Woyrsch, 24 ביולי 1895[1]– 14 בינואר 1983) היה מפקד אס אס בכיר בגרמניה הנאצית, האחראי על הוצאה לפועל של מדיניות הגזע במהלך מלחמת העולם השנייה.
מלחמת העולם הראשונה
מתחילת 1914 עד 9 בפברואר 1919, ווירש שירת בצבא הגרמני כחייל זוטר במהלך מלחמת העולם הראשונה.[1] מ-10 בפברואר 1919 עד 23 באוגוסט 1920, ווירש היה מקושר עם ארגון בשם "גרנץ שוץ" (״הגנת גבולות״). הוענק לו צלב הברזל (דרגה ראשונה).[1]
קריירה נאצית
לפי ההיסטוריון ריצ'רד גרונברגר, ווירש היה חבר בפרייקור במהלך שנות 1920.[2] ווירש הצטרף למפלגה הנאצית והאס אס. היינריך הימלר הטיל עליו לארגן את ה-SS בשלזיה הנאצית, כשלעצמו ווירש נהיה המפקד הראשון של ה-SS-oberabschnitt südost (אנ') (פלוגת פיקוד שהפעילה פעולות SS במערב גרמניה). ב-1933, ווירש נבחר לרייכסטאג.[1] הוא היה מפקד האס אס והמשטרה באלבה. ב-1934 ווירש השתתף בליל הסכינים הארוכות, והורה על הוצאתו להורג של יריבו מה-SS, אמיל סמבאך.[3] ב-30 ביוני 1934, הוא לקח פיקוד בשלזיה, ולפי פקודות הרמן גרינג אסר מספר מנהיגי אס אה, פירק את נשקם של כל שומרי מפקדת אס אה והתיישב במשרדי משטרת ורוצלב. אנשיו הוציאו להורג מספר קציני אס אה בעקבות סכסוך פרטי.[4] ווירש היה בידידות קרובה עם היינריך הימלר וריינהרד היידריך, והיווה חלק מצוותו הפרטי של הימלר. ב-1 בינואר 1935 הוא קודם לאס אס אובר-גרופנפיהרר הדרגה השנייה הגבוהה ביותר בSS.[1]
איינזצגרופן
בספטמבר 1939 ווירש פיקד על האיינזצגרופן, האחראים על השלטת טרור ורציחת אוכלוסיית יהדות פולין. ווירש היה אחראי על כמה מטבחי היהודים הקטלניים ביותר בפולין ב-1939, ובצפון-מזרח שלזיה הוא הוביל את הקבוצה שרצחה 500 יהודים בקטוביץ, בנדין וסוסנוביץ.[5] האכזריות של האייזנצגרופן בקטוביץ הייתה כה נוראית שכמה קציני ורמאכט קישרו עצמם לגסטפו בכדי לסגת מהאחריות על המעשים.[6] עם זאת, הרבה מפקדי צבא זוטרים תמכו נמרצות בקמפיין של ווירש.[5]
בין 20 באפריל 1940 לפברואר 1944, ווירש היה מפקד האס אס והמשטרה בכיר במחוז צבאי IV ומפקד מחוז דרזדן. ווירש הודח ממשרתו ב-1944 בשל אי כשירות.[7]
משפט והרשעות
ווירש נעצר בידי הבריטים מ-1945 עד 1948. ב-1948, הוא נשפט ל-20 שנה בכלא בגין השתתפותו בליל הסכינים הארוכות ב-1934. עם זאת, הוא שוחרר ב-1952. הוא נשפט שוב ב-1957 ונשלח לעשר שנים בכלא.[7]
לקריאה נוספת
- Genealogisches Handbuch des Adels, Adelige Häuser A Band VII, Seite 403, Band 34 der Gesamtreihe, C. A. Starke Verlag, Limburg (Lahn), 1965, ISSN 0435-2408
- (in German) Birn, Ruth Bettina : Die Höheren SS- und Polizeiführer. Himmlers Vertreter im Reich und in den besetzten Gebieten. Droste Verlag, Düsseldorf, 1986, מסת"ב 3-7700-0710-7
- Browning, Christopher, and Matthäus, Jürgen. The Origins of the Final Solution - The Evolution of Nazi Jewish Policy, September 1939 - March 1942. University of Nebraska Press, 2004, מסת"ב 0-8032-1327-1
- (in German) Klee, Ernst: Das Personenlexikon zum Dritten Reich. Fischer, Frankfurt am Main 2007, מסת"ב 978-3-596-16048-8 (Aktualisierte 2. Auflage)
- Richard Grunberger, Hitler's SS (1970), מסת"ב 978-0-440-03653-1
- Christopher Ailsby, SS: Role of Infamy (1997), מסת"ב 978-0-7603-0409-9
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Reichstag official records digital database
- ^ Grunberger Richard, Hitler's SS, 1970, עמ' 42
- ^ Evans, Richard J, The Third Reich in Power, Penguin, 2006
- ^ Ailsby, Christopher, SS: Role of Infamy, 1997, עמ' 183
- ^ 5.0 5.1 Gerwarth, Robert, Hitler's Hangman: The Life of Heydrich, Yale University Press., 2011
- ^ Browning, Origins of the Final Solution, עמ' 16-19, 21, 29
- ^ 7.0 7.1 Matthäus, Jürgen; Böhler, Jochen; Mallmann, Klaus-Michael, War, Pacification, and Execution, 1939: The Einsatzgruppen in Poland, 2014
