אודימוניה
אֶוּדימוניה (יוונית: εὐδαιμονία , אנגלית: eudaemonia או eudemonia) היא מילה יוונית המובנת לרוב כאושר או רווחה; לעומת זאת, "שגשוג אנושי" הוצע בתור תרגום מדויק יותר. מבחינה אטימולוגית, היא מכילה את המילים "eu" (טוב) ו "daimōn" (רוח). זהו מושג מרכזי באתיקה של אריסטו ובפילוסופיה פוליטית, יחד עם המונחים: ארטה (aretē, מובן בעיקר כ"הצטיינות מוסרית" או "מצוינות") ופרונסיס (מובן בעיקר כ"חכמה מעשית או מוסרית"). בכתבי אריסטו, אודימוניה משמשת כמונח המציין את הטוב האנושי העליון (מבוסס על מסורת יוונית קדומה יותר), ואכן זו המטרה של הפילוסופיה המעשית, כולל אתיקה ופילוסופיה פוליטית, לשקול (וגם לחוות) מהו באמת, ואיך ניתן להשיגו.
הדיון על הקשר בין תכונת המידה הטובה (ethikē aretē) ואושר (אודימוניה) הוא אחד הנושאים המרכזיים באתיקה של העת העתיקה, והוא נתון למחלוקות רבות. כתוצאה מכך, ישנן מספר תפיסות לגבי אודימוניה. שתי התפיסות המשפיעות ביותר הן של אריסטו ושל הסטואיקנים. אריסטו תופס את תכונת המידה הטובה ואת הפרקטיקה שלה כדבר המכונן החשוב ביותר להשגת אודימוניה, אבל מכיר גם בחשיבותם של דברים חיצוניים, כגון: בריאות, עושר ויופי. לעומת זאת, הסטואיקנים תופסים את תכונת המידה הטובה כהכרחית ומספיקה להשגת אודימוניה ולמעשה אינם מכירים בצורך בדברים חיצוניים.
