אוטו סינדינג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוטו סינדינג
Portrett av Otto Sinding (1842-1909) (cropped).jpg

אוטו לודביג סינדינגנורווגית: Otto Ludvig Sinding ‏; 20 בדצמבר 1842 - 22 בנובמבר 1909) היה צייר, מאייר, משורר ומחזאי נורווגי. נושאיו התבססו על הטבע הנורווגי, החיים העממיים וההיסטוריה.

חיים אישיים

אוטו סינדינג נולד בקונגסברג כבן למפקח מיכרות מתיאס וילהלם סינדינג (1811–1860) וססילי מארי מיידל (1817–1886). הוא היה אחיהם הבכור של הפסל סטפן סינדינג והמלחין כריסטיאן סינדינג. הוא היה אחיינו של ניקולאי מיידל (1822–1899) ותורוולד מיידל (1824–1908), [1]ובאמצעותו של בן דודו הראשון של גלור תורוולד מיידל, שהתחתן עם אחותו של אוטו תורה קתרין סינדינג. [2] אוטו סינדינג היה גם בן דודו הראשון של אלפרד סינדינג לארסן ושלושת האחים ארנסט אנטון הנריק סינדינג, אליזבת סינדינג וגוסטב אדולף סינדינג.

באפריל 1874 בקארלסרוהה התחתן אוטו סינדינג עם אנה כריסטין נילסן (1855–1914), בתם המאומצת של הנס גודה ובטי אנקר. בנם זיגמונד סינדינג הפך לצייר.

קריירה

אוטו סינדינג למד בבית ספר לאמנויות בכריסטיאניה (אוסלו) שם למד משפטים ושימש כעובד מדינה. ניסיונותיו הראשונים לציור נוף זיכו אותו במלגה, בה נסע לקרלסרוהה בגרמניה שם המשיך את לימודיו. הוא למד אמנות אצל הנס גודה בבית הספר לאמנות באדן בקרלסרוהה. שם גם סינדינג בא במגע עם וילהלם לודוויג פרידריך ריפשטאל וקרל תיאודור פון פילוטי.

בשנת 1876 חזר לנורווגיה ואז צייר את מזבח המשיח על הצלב לכנסיית פול בכריסטיאניה (אוסלו) וכמה תמונות של סיפורי עם נורווגיים, וציורים של קווי חוף דרמטיים. בשנת 1880 הוא עשה טיול באיטליה ואז התיישב במינכן.

בחורף 1886 הוא ערך מסע לימודי באיי לופוטן. כמה מיצירותיו הידועות ביותר היו ציורי הנוף שלו מלופוטן.

בשנת 1891 הוא הקים בית מגורים בליזקר.

משנת 1903 ואילך התגורר האמן במינכן, שם היה פרופסור באקדמיה לאמנות במינכן.

הוא נפטר במינכן בנובמבר 1909.

גלריה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוטו סינדינג בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Knut Ljøgodt, Otto Sinding, Norsk biografisk leksikon, 2020-02-25
  2. ^ Ebbell, Chr. (1940). "Mejdell, Glør Thorvald". In Brøgger, A. W.; Jansen, Einar (eds.). Norsk biografisk leksikon (in Norwegian). 9 (1st ed.). Oslo: Aschehoug. pp. 137–140.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0