אוטו פון בולשווינג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ביטחונית ריקה. אוטו אלברכט אלפרד פון בולשווינג (בגרמנית: Otto Albrecht Alfred von Bolschwing;‏ 15 באוקטובר 1909 – 7 במרץ 1982) היה איש אס.אס בדרגת האופטשטורמפיהרר בסוכנות הביון הנאצית, אס דה. לאחר מלחמת העולם השנייה הפך פון בולשווינג למרגל עבור ה-CIA באירופה ובהמשך חי בקליפורניה.

ביוגרפיה

אוטו אלברכט פון בולשווינג נולד בשונברוך, מחוז ברטנשטיין, פרוסיה המזרחית (כעת: פולין) ב-15 באוקטובר 1909. הוא צאצא ממשפחת האצולה בודלשווינג. הוא התחנך באוניברסיטת ברסלאו ובאוניברסיטת לונדון.

הוא הצטרף למפלגה הנאצית באפריל 1932 ולאחר שהנאצים עלו לשלטון בשנה שלאחר מכן הוא הפך לחבר באס אס. הוא הוצב בחטיבת המודיעין של האס דה (SD) ועבד כסוכן סמוי בארץ ישראל המנדטורית, תוך החלפת הבטחות לעודד צעירים יהודים להגר עבור מידע מודיעיני על הבריטים ואופן אספקת הנשק על ידי ההגנה.[1][2] הוא היה קשור קשר הדוק עם אדולף אייכמן, הפך לסגנו והיה מעורב בתכנון הפתרון הסופי.[3] בשנת 1937 כתב תזכיר בנושא הגירה יהודית, המתייחס למהומות האנטי-יהודיות בברלין בשנת 1935.

הדו"ח שלו הציע שיטות בירוקרטיות כמו מגבלות כלכליות, מיסים מיוחדים והחרמת דרכונים לטיהור גרמניה מיהודיה. היינריך הימלר התרשם מהדיווח והקצה את פון בולשווינג לעבוד תחת אדולף אייכמן. במהלך השנים שלאחר מכן כתב פון בולשווינג עשרות מזכרים ודיווחים כיצד לרדוף יהודים. ההצעות שלו לאייכמן כללו החרמת כסף מיהודים וגירוש יהודים. במקום להמליץ על רצח המוני של יהודים, הוא הציע להפוך את חייהם לבלתי נסבלים עד שהם יעזבו מרצונם את גרמניה.[4]

מאוחר יותר, פון בולשווינג הפך לנציג של SD בשגרירות הגרמנית בבוקרשט, רומניה, שם הוא ארגן פוגרום אנטי-יהודי עם משמר הברזל ב-1941,[5] בו 125 יהודים נהרגו. הוא הועלה לדרגת אס אס האופטסטורמפורר (קפטן) ב-30 בינואר 1941. לאחר שחזר לגרמניה במרץ 1941 חיפש בולשווינג קריירה בעסקים, והפך לשותף עם בנק voor Onroerende Zaken, בנק מבוסס באמסטרדם, אשר מילא תפקיד בהחרמת נכסים של אזרחים יהודים בהולנד הכבושה על ידי הנאצים.

על פי אריק ליכטבלאו, מעשיו של פון בולשווינג לא היו מונעים על ידי אנטישמיות אלא על ידי הרצון לכוח ועושר. ליכטבלאו ציין כי בעיצומה של השואה התחתן פון בולשווינג עם אישה יהודייה למחצה.[6]

לאחר המלחמה

לפני תום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 גויס פון בולשווינג כבר על ידי חיל המודיעין הנגדי האמריקני (CIC), זרוע הריגול הנגדית של השירות החשאי של צבא ארצות הברית, שמאוחר יותר התמזג לתוך ה-CIA. משערים כי הסיבה לכך היא שהוא הכיר בכך שגרמניה בדרך להפסיד את המלחמה, והחליט לעבוד עם הצד המנצח.[7] כבר באביב 1945 הוא עבד עבור האמריקאים בזלצבורג.[8] על פי ה-CIA הוא היה אחד הסוכנים הבכירים ביותר באירופה.[9] הוא סיפק מודיעין על עמיתים נאצים ומבצעים צבאיים גרמנים. בשנת 1949 הצטרף לארגון גהלן (שהפך בהמשך לשירות הביון הפדרלי המערב גרמני) וגייס קשרים באיטליה על מנת להשפיע על אירועי מלחמת האזרחים היוונית, תוך מתן מודיעין לחתרנות אפשרית על ידי סוכנים קומוניסטים. לאחר שגורש משם, החל לעבוד עבור ה-CIA, בניהול רשת מרגלים אנטי-סובייטית המורכבת מנאצים לשעבר באוסטריה.

במהלך תקופה זו, הידע של ה-CIA על עברו הנאצי של פון בולשווינג היה מוגבל. הוא הודה כי היה חבר המפלגה הנאצית, אך טען כי הוא הצטרף רק כדרך לקבל אישור ממשלתי למפעל מלט שרצה להקים במזרח פרוסיה, וכי הוא ניסה לסכל את מזימותיו של היטלר. חלק מהפקידים בסי.אי. איי התלבטו לגביו. הערכה מוקדמת עליו קבעה כי ידיעת ה-CIA על תיעוד המלחמה שלו "נשענת כמעט כולה על אמירותיו שלו עצמו", ומתייחסת אליו כאל "אגואיסט ואיש של נאמנויות משתנות." תזכירים אחרים התייחסו אליו כאל "דמות מוצלת" והציעו שיש להחזיקו ב"רסן הדוק". ל-CIA היו עדויות שקושרות בין פון בולשווינג לאייכמן ולדרגים הגבוהים של האס אס. מקור האמין כי הוא איש SD, ומקור אחר בפולין זיהה אותו כאיש הצמרת של האס אס בעבודה עם משמר הברזל הרומני. עם זאת, ה-CIA החליט להשתמש בשירותיו, כאשר הערכה אחת טענה כי חברותו במפלגה הנאצית בעבר "לא הייתה משמעותית יחסית, במיוחד לאור השירות המצוין של הנושא מטעמנו."[10]

בשנת 1950, הממשלה האוסטרית חקרה את פון בולשווינג בגלל חשדות לפשעי מלחמה, וה-CIA מיהר להגן עליו מפני העמדה לדין אפשרית. לאוסטרים נאמר כי אין "שום תיק זמין" עליו. כמה שנים לאחר מכן, לאחר שנתקל בבעיות ויזה, ה-CIA ניסה לעזור לו לזכות באזרחות אוסטרית. משזה לא הצליח, ה-CIA החליט לעזור לו להגר לארצות הברית. בסוכנות הביון האמריקאית סייעו לו לזרז את בקשתו לוויזה אמריקאית, השיב מידע ממשרד החוץ האמריקני על עברו הנאצי, והזמין כרטיסים עבורו ועבור אשתו במסע בספינת שייט מפוארת לארצות הברית. כשהגיעו פון בולשווינג ואשתו לארצות הברית ב-2 בפברואר 1954, פגש אותם קצין מודיעין צבאי שעבד אתו באירופה, והתארחו בביתו בבוסטון במשך מספר חודשים. לאחר שהביאה אותו לארצות הברית ככזו שראתה כגמול עבור שירותו, סיים ה-CIA את מערכת היחסים עם פון בולשווינג, והורה לו לנתק את כל היחסים ולפנות אליהם רק במקרה של "חירום קשה" שהיה "מצב חיים או מוות."[11]

בארצות הברית הפך פון בולשווינג למנהל סדרת חברות תרופות וכימיקלים, ושימש כיועץ לפרויקטים בגרמניה, ולעיתים קרובות נסע לשם לעסקים. בשנת 1959 הוא הפך לאזרח אמריקני. הוא התחבר היטב והוצב בתור למינוי יוקרתי כנציג מחלקת המדינה לפיתוח בינלאומי בהודו.[12]

במאי 1960 נחטף מפקדו לשעבר של פון בולשווינג אדולף אייכמן, שחי בארגנטינה בזהות בדויה, על ידי סוכנים ישראלים והוברח לישראל, שם הועמד לדין והוצא להורג. החדשות על החטיפה גרמו לפון בולשווינג לחשוש כי הוא הבא בתור. הוא חזה נכון כי שמו יעלה במשפט אייכמן, וחשש כי בדיקה מחודשת במשרד לענייני היהודים של הנאצים כחלק ממאמצי התביעה תחשוף את תפקידו שלו. מחשש שיועמד לדין ושהישראלים עשויים אפילו לחטוף אותו באותה דרך שחטפו את אייכמן, הוא יצר קשר עם אחת ממטפלותיו לשעבר, הביע את חששותיו וטען שהוא חושש לחייו. ה-CIA, בתורו, היה נואש לשמור על שמו ואת מעורבותו עם אייכמן בסוד. סוכני מודיעין מערב גרמניים שבילו חודש בוושינגטון בעיון בתיקי מודיעין אמריקניים בעצמם, נחשפו לראיות מסיביות שקשרו בין פון בולשווינג ישירות לאייכמן ולמשרד לענייני יהודים. למרות העובדה שמידע זה ישב בתיקים של ה-CIA במשך שנים, הסוכנות האשימה אותו באי-יושרו בכך שצמצם את תפקידו במפלגה הנאצית בגלל המצב הקיים בו נקלע כעת.[13]

ה-CIA הסכימה להגן על פון בולשווינג והבטיחה שלא תעביר אותו לישראל וכי היא תמנע עדות על עברו ממשרד המשפטים האמריקני. לו קיבל משרד המשפטים את הראיות, ייתכן שהיה יכול לפתוח בהליכי גירוש נגדו, והיה מגורש, הוא הסתכן בתביעה במערב גרמניה או באוסטריה. בתמורה נאלץ פון בולשווינג לוותר על מועמדותו לנציג פיתוח בינלאומי בהודו.

בשנת 1969 עבד פון בולשווינג בחברת ליסינג המחשבים בקליפורניה Trans-International Investment Investment Corporation מסקרמנטו, שניהלה חוזים עבור מחלקת ההגנה. הוא קודם לסגן נשיא, אך תפקידו שם הסתיים כאשר החברה הסתבכה בשערוריה פיננסית, ובהמשך פשטה את הרגל בשנת 1971.

אשתו התאבדה בשנת 1978.[14] ממשלת ארצות הברית לא החלה לחקור את פעילותו של פון בולשווינג בגרמניה הנאצית עד 1979,[15] אז נחשפה הרשומה בתקופת המלחמה שלו לציבור. משרד המשפטים הגיש נגדו אישומים במאי 1981 בגין הסתרת עברו הנאצי וביקש לגרשו;[16] אשתו השנייה הצהירה שהוא היה סוכן כפול עבור האמריקנים בטירול, אוסטריה.[17] הוא מסר את אזרחותו האמריקאית אך בתחילת 1982 הושהה במשפט בזמן שהותר לו להישאר במדינה בשל מצבו הבריאותי המידרדר; הוא סבל ממחלת מוח חשוכת מרפא. הוא נפטר חודשיים לאחר מכן, במרץ 1982, בבית אבות בכרמייקל, קליפורניה.[18][19]

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ Peter Levenda, Ratline: Soviet Spies, Nazi Priests, and the Disappearance of Adolf Hitler, Lake Worth, Florida: Ibis, 2012, מסת"ב 9780892541706, n.p.
  2. ^ John Loftus and Mark Aarons, The Secret War Against the Jews: How Western Espionage Betrayed The Jewish People, New York: St. Martin's, 1994, מסת"ב 9780312095352, pp. 46, 140.
  3. ^ Peter Wyden, The Hitler Virus: The Insidious Legacy of Adolf Hitler, Boston, Massachusetts: Little, Brown / London: Kuperard, 2001, מסת"ב 9781559705325, p. 8.
  4. ^ Lichtblau, Eric: The Nazis Next Door: How America Became a Safe Haven for Hitler's Men
  5. ^ Peter Wyden, The Hitler Virus: The Insidious Legacy of Adolf Hitler, Boston, Massachusetts: Little, Brown / London: Kuperard, 2001, מסת"ב 9781559705325ISBN 9781559705325, p. 8.
  6. ^ Lichtblau, Eric: The Nazis Next Door: How America Became a Safe Haven for Hitler's Men
  7. ^ Lichtblau, Eric: The Nazis Next Door: How America Became a Safe Haven for Hitler's Men
  8. ^ Peter Levenda, Ratline: Soviet Spies, Nazi Priests, and the Disappearance of Adolf Hitler, Lake Worth, Florida: Ibis, 2012, מסת"ב 9780892541706ISBN 9780892541706, n.p.
  9. ^ Loftus and Aarons, p. 46.
  10. ^ Lichtblau, Eric: The Nazis Next Door: How America Became a Safe Haven for Hitler's Men
  11. ^ Lichtblau, Eric: The Nazis Next Door: How America Became a Safe Haven for Hitler's Men
  12. ^ Peter Wyden, The Hitler Virus: The Insidious Legacy of Adolf Hitler, Boston, Massachusetts: Little, Brown / London: Kuperard, 2001, מסת"ב 9781559705325ISBN 9781559705325, p. 8.
  13. ^ Lichtblau, Eric: The Nazis Next Door: How America Became a Safe Haven for Hitler's Men
  14. ^ Pete Carey, "Ex-Nazi's brilliant U.S. career strangled in a web of lies", San Jose Mercury News, November 20, 1981, online at For the Record Supplemental
  15. ^ File: US District Court, Eastern District of California; Civil Action No. 81-308 MLS
  16. ^ "Report: Gov't Allowed Nazi Criminals into U.S." CBS News, 22 November 2010.
  17. ^ Associated Press, "Accused of Being Nazi, He'll Fight US Charges", The Boston Globe, 28 May 1981.
  18. ^ AP, "Otto von Bolschwing; Ex-Captain in Nazi SS", The New York Times, 10 March 1982
  19. ^ "Austrian who helped Allies died in disgrace as accused Nazi", Chicago Tribune, 9 November 1982 (subscription required).
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אוטו_פון_בולשווינג&oldid=1628297"