אויאנטה אומאלה
.jpeg) | |||||
| אויאנטה אומאלה, 2006 | |||||
| לידה |
27 ביוני 1962 (גיל: 61) לימה שבפרו | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 פרו | ||||
| מפלגה | המפלגה הלאומנית הפרואנית | ||||
| |||||
אויאנטה מויסס אומאלה טאסו (בספרדית: Ollanta Moisés Humala Tasso; נולד ב-27 ביוני 1962) הוא מדינאי פרואני, נשיא פרו בשנים 2011–2016.
חייו
אומאלה נולד בלימה ב-1962. אביו, איסאק אומאלה, היה עורך דין ממוצא קצ'ואה שהתמחה בדיני עבודה, שהחזיק בעמדות מרקסיסטיות, והיה מראשי המובימנטו אתנוקאסריסטה (Movimiento Etnocacerista), תנועה בעלת אידאולוגיה לאומנית-אתנית. ב-1982 התגייס לצבא, ושירת בו במשך 20 השנים הבאות. בין היתר, נטל חלק במאבק במחתרת הנתיב הזוהר ובמלחמת סנפה, שהתחוללה בין פרו ואקוודור ב-1995.
בשלהי תקופת שלטונו של הנשיא אלברטו פוג'ימורי, בשנת 2000, הוביל אומאלה מרד נגדו, לצדם של 40 קצינים נוספים, על רקע מעשי שחיתות שנחשפו, ובראשם הקלטה של ראש שירותי המודיעין הפרואנים, ולדימירו מונטסינוס, משחד את אחד מחברי האופוזיציה כדי שיעביר את תמיכתו לפוג'ימורי. מרבית חייליו של אומאלה לא שיתפו עמו פעולה, והוא נעזר בעיקר בכוח של כ-300 חיילים משוחררים. המרד נכשל, אך הוא הצליח להסתתר עד הדחתו של פוג'ימורי. לאחר שוולנטין פניאגואה מונה לנשיא זמני במקום פוג'ימורי, העניק לו הקונגרס חנינה. הוא שב לשורות הצבא, ואף שימש כנספח הצבאי בפריז ובסיאול. במקביל, השלים לימודי תואר שני במדע המדינה. בסוף 2004 נדרש לעזוב את הצבא, עקב חשדות כי היה לו קשר להשתלטותו של אחיו אנטאורו על תחנת משטרה באנדוואילאס, במהלכה נהרגו ארבעה שוטרים.
בשנת 2005 הקים אומאלה את המפלגה הלאומנית הפרואנית (Partido Nacionalista Peruano), והיה מועמדהּ בבחירות לנשיאות ב-2006. גם תנועת האיחוד למען פרו (Unión por el Perú) תמכה בו. במהלך מערכת הבחירות הביע אביו תמיכה בשחרורם של ראשי מחתרות "הנתיב הזוהר" ו"טופאק אמארו (אנ'). סביב הדברים התעוררה סערה, שגרמה לאומאלה להתנער מהדברים ולהיבדל מאביו. בסופו של דבר הצליח אומאלה לזכות ב-30.6% בסיבוב הבחירות הראשון, לעומת 24.3% לאלן גרסיה. אחיו אוליסס התמודד אף הוא בבחירות, אך זכה ב-0.2% בלבד. בסיבוב הבחירות השני ניצח גרסיה, לאחר שזכה ב-52.6% מקולות הבוחרים.
בשנת 2011 התמודד שוב על הנשיאות. בסיבוב הבחירות הראשון זכה ב-31.7%, לעומת 23.6% מקולות הבוחרים בהם זכתה קייקו פוג'ימורי, בתו של אלברטו פוג'ימורי. בסיבוב הבחירות השני גבר עליה שוב, לאחר שזכה ב-51.5% מקולות הבוחרים, בזכות תמיכה מפתיעה שקיבל מנשיא פרו לשעבר, איש הימין - מרכז אלחנדרו טולדו, שהגיע בסיבוב הראשון למקום הרביעי בלבד, עם כ-15.6% מהקולות. אומאלה הושבע כנשיא פרו ב-28 ביולי. סגניתו הראשונה הייתה מריסול אספינוסה וסגנו השני - אומאר צ'אדה.
בשתי הפעמים בהן התמודד אומאלה, נשמעו טענות לגבי קשריו עם נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס, ובעיתון פרואני אף נטען שצ'אווס סייע במימון קמפיין הבחירות שלו[1]. אומאלה הצניע את קשריו עם צ'אווס, ואולם לפי ההערכות, השניים צפויים להיות בני ברית פוליטיים. מאידך, תמיכתו של הנשיא לשעבר טולדו, בבחירתו, הייתה מותנית בניתוק קשריו עם צ'אווס.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שלמה פפירבלט, אויינטה אומלה השיג נצחון דחוק בבחירות לנשיאות פרו, באתר הארץ, 7 ביוני 2011
