אומפקווה (נהר)
 | |
| דיג בנהר אומפקווה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 179 ק"מ |
| ספיקה ממוצעת | 207.9 מ"ק לשנייה |
| אגן ניקוז | 12,000 קמ"ר |
| מוצא | מפגש הנהר אומפקווה הצפוני והנהר אומפקווה הדרומי ליד רוזברג (אנ') באורגון |
| גובה מוצא הנהר | 110 מטרים |
| קואורדינטות מוצא | 43°16′05″N 123°26′46″W / 43.268056°N 123.446111°W |
| שפך | האוקיינוס השקט באורגון |
| קואורדינטות שפך | 43°40′09″N 124°12′18″W / 43.669167°N 124.205°W |
| מדינות באגן הניקוז | אורגון בארצות הברית |
 | |
| מפה המציגה את מהלך הנהר אומפקווה ויובליו | |
הנהר אומפקווה (באנגלית: Umpqua River) זורם בדרום-מערב אורגון בארצות הברית. הנהר, באורך 179 קילומטרים, מנקז כ-12,000 קילומטרים רבועים ונשפך לאוקיינוס השקט. הנהר, אחד מהנהרות העיקריים הנשפכים לחוף אורגון (אנ'), והידוע בדגי הבס וה-Alosinae (אנ') (באנגלית shad) שבמימיו, מנקז רשת רחבת ידיים של עמקים בהרים ממערב לרכס קסקייד ומדרום לעמק וילאמט (אנ'), שממנו הוא מופרד על ידי רכס הרי קלפואיה (אנ'). ממקורו צפונית-מזרחית לרוזברג (אנ'), האומפקווה זורם לצפון-מערב דרך רכס חוף אורגון (אנ') ונשפך לאוקיינוס השקט ביישוב וינצ'סטר ביי (אנ'). הנהר ויובליו זורמים כמעט במלואם בתוך מחוז דאגלס, המכיל את רוב אגן הניקוז של הנהר מרכס קסקייד ועד לחוף. "מאה העמקים של האומפקווה" מהווים את לב ליבה של תעשיית העץ (אנ') של דרום אורגון, המרוכזת בדרך כלל ברוזברג.
שבטי הילידים שבאגן הניקוז של האומפקווה כוללים כמה שבטים, כמו שבט האומפקווה התחתון ושבט האומפקווה העליון (על שמם נקרא הנהר), והקלפויה (אנ'). שבטים אלו היו עדים לחלק גדול מהשיטפון הגדול של 1862, שבמהלכו עלו פני המים באומפקווה ובנהרות אחרים לרמות כה גבוהות שאפילו הילידים הזקנים ביותר מעולם לא ראו שיטפון גדול יותר.
מסלול
מקורם של הנהרות אומפקווה הצפוני (אנ') ואומפקה הדרומי (אנ') ברכס הרי הקסקייד בדרום אורגון, והם זורמים בדרך כלל מערבה במשך יותר מ-150 קילומטרים כדי להתאחד כ-10 קילומטרים מצפון-מערב לרוזברג. בטרמינולוגיה מודרנית, המונח "עמק אומפקווה" מתייחס לפעמים למחוזות התחתונים המאוכלסים של נהר האומפקווה הדרומי דרומית לרוזברג, לאורך המסלול של הכביש הבין-מדינתי 5. מקורו של האומפקווה הצפוני מהפשרת שלגים והוא נחשב לאחד מהנהרות הבולטים של סטילהד של הקיץ במערב.
מרוזברג, האומפקווה זורם בדרך כלל לצפון-מערב דרך עמקים חקלאיים רחבים ברכס חוף אורגון במסלול עקלתוני על פני היישוב אומפקווה (אנ') והעיר אלקטון (אנ'). באלקטון הוא פונה לזרום מערבה דרך קניון צר יותר על פני סקוטסברג (אנ'), שנמצאת בקצה השפעת הגאות. בשלב זה, הופך הנהר אומפקווה לראוי לשיט ספינות. הוא נשפך לאוקיינוס השקט ביישוב וינצ'סטר ביי (אנ') ליד רידספורט (אנ'). הוא קולט את נהר סמית (אנ') מצפון ליד השפך שלו בווינצ'סטר ביי. מגדלור נהר אומפקווה (אנ') מגן על ספינות המתקרבות לשפך הנהר.
האומפקווה הוא אחד מארבעת הנהרות הגדולים באורגון שמתחילים ברכס קסקייד או מזרחה ממנו ומגיעים לאוקיינוס השקט. האחרים הם הנהר רוג (באורגון), הנהר קלאמת (הזורם מאורגון לקליפורניה) והנהר קולומביה, הזורם מקולומביה הבריטית לוושינגטון והאוקיינוס השקט בין אורגון לוושינגטון.
יובלים
בין היובלים שקיבלו שם, מהמקור לשפך, הם הנהרות האומפקווה הצפוני והאומפקווה הדרומי, ואחריהם הידן ואלי (Hidden Valley), קלפואיה קריק (אנ'), מיל (Mill), האברד (Hubbard) ורוק (Rock). בהמשך בוטל (Bottle), קוגר (Cougar), וולף (Wolf), פאוול (Powell), לאונרד (Leonard), באסין (Basin) ולוסט (Lost), ואחריהם קניון גלאגר (Galagher Canyon). ילו קריק (Yellow Creek) הוא הבא, אז דיפ גולץ' (Deep Gulch) ומקגי (McGee), ואגונר (Waggoner), מרטין (Martin), בראדס (Brads), ויליאמס (Williams), וייטהורס (Whitehorse), מהל (Mehl,), פיצפטריק (Fitzpatrick) והדין (Heddin).
בהמשך הזרם נמצא אלק קריק (אנ') ואז גראבה (Grubbe), הארט (Hart), בינר (Beener), גולד (Gould), סוייר (Sawyer), פרדייז (Paradise), סטוני ברוק (Stony Brook), וליטל סטוני ברוק (Little Stony Brook). ואז באים סקוט (Scott), באטלר (Butler), לוצינגר (Lutsinger), ות'רלי (Weatherly), בורצ'רד (Burchard), גולדן (Golden), ולס (Wells) וליטל מיל קריק (Little Mill Creek). מיל קריק (Mill Creek) הוא הבא, ואחריו לודר (Luder), שרלוט (Charlotte), פרנקלין (Franklin), אינדיאן צ'רלי (Indian Charlie), הארווי (Harvey) ודין (Dean). לחלקו התחתון של הנהר נשפכים היובלים הנהר סמית (Smith River) והנחלים שולפילד (Scholfield), פרובידנס (Providence) ווינצ'סטר (Winchester).
היסטוריה
בתחילת המאה ה-19, אולץ שבט אומפקווה העליון לוותר על מרבית אדמותיו לטובת ממשלת ארצות הברית בהסכם 1854 עם האומפקווה והקלאפויה, והסכים לעבור לשמורה במחוז לינקולן (אנ') כחלק מקונפדרציית השבטים האינדיאנים של סילץ (אנ').
עמק נהר האומפקווה היה מיושב על ידי כמה קבוצות אינדיאנים שונות: בעיקר משבט האמפקווה העליון דוברי אתאבסקית, קבוצת האומפקווה של קאו קריק (Cow Creek Band of Umpqua) דוברי הטאקלמן (Takelman), היונקיה (Yoncalla, השייכים לקלאפויה) בצפון, והקיץ' (Quich משבט אומפקווה התחתון) מסקוטסברג/ולס קריק אל החוף. הקיץ' (או הקויטש) דיברו ניב של שפת סאיוסלו (אנ').
השיטפון הגדול של 1862 היה שיטפון בנהר האומפקווה הגדול ביותר שהכירו כל האינדיאנים באזור באותה תקופה, והמים היו גבוהים ב-3 עד 4.6 מטרים מהשיטפון של 1853. הנהר גאה עלה מ-3 בנובמבר ל-3 בדצמבר, ירד במשך יומיים ואז עלה שוב עד 9 בדצמבר. בפורט אומפקווה, נותק הקשר במעלה הנהר מעל סקוטסברג, והנהר התמלא בבתים צפים, אסמים, מסילות ותוצרת חקלאית. הנהר קוקיל (אנ') סחף את רכושם של המתנחלים. נזק גדול התרחש גם בנהר הרוג ובנחלים קטנים אחרים.[1]
פעילויות נופש
הנהר אומפקווה הוא יעד פופולרי לדיג זבובים ורפטינג במים לבנים.[2] יש בו ריכוז גבוה של סטילהד והוא גם משכן של אלתית, חדקן, בס ו-Alosinae (אנ') (באנגלית shad). יש כמה אתרי מחנאות ופארקי קרוואנים על הנהר אומפקווה, שחלקם מציעים אתרים לקרוואנים על שפת הנהר, רמפות להורדת סירות, עמדות לניקיון דגים, ומקלחות חמות לשימוש האורחים.[3]
גלריה
מוצא הנהר אומפקווה במפגש של נהר האומפקווה הצפוני (משמאל) והאומפקווה הדרומי (במרכז)
מבט על הנהר מפסגה 420
שפך הנהר אומפקווה לאוקיינוס השקט בעיירה וינצ'סטר ביי
גשר מעל נהר האומפקווה ליד רידספורט
_(douD0109).jpg)
קישורים חיצוניים
- Umpqua River in the The Oregon Encyclopedia
- Oregon Coastal Atlas: Umpqua River Estuary
- Floods of November 1996 through January 1997 in the Umpqua River Basin, Oregon United States Geological Survey
הערות שוליים
- ^ Lansing Wells, Edward (1947). "Notes on the Winter of 1861–2 in the Pacific Northwest" (PDF). Northwest Science. 21: 76–83. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-06-10.
- ^ Williams, Gerald W. (22 בינואר 2021). "Umpqua River". The Oregon Encyclopedia.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Umpqua Riverfront R.V. Park & Boat Ramp
