אוריה באר
 | |
| לידה |
19 ביולי 1937 תל אביב, ישראל |
|---|---|
| פטירה | 26 במאי 2019 (בגיל 81) |
| מדינה |
 ישראל |
| שפות היצירה | עברית |
| עיסוק |
סופר מחזאי |
אוריה באר (19 ביולי 1937 – 26 במאי 2019) היה סופר ומחזאי ישראלי. בשנת 2000 זכה בפרס קרן אולשוונג לספרות (מטעם האפוטרופוס הכללי)[1]. באר כתב עשרות סיפורים קצרים שהודפסו בבימות שונות, ותסכיתים שלו הושמעו ב”קול ישראל”[2].
ביוגרפיה
נולד בתל אביב. למד בבית הספר תיכון חדש בתל אביב. שירת בחיל התותחנים. עבד כעורך־דין ונוטריון[1] ובעלים של משרד עו"ד באילת.
ב-2013 נבחר לוועד המנהל של אגודת הסופרים העברים[3].
ספריו
- המורה גרופמן: סיפורים (תל אביב: תמוז־אומני, 1989)
- עין הזכוכית של מיור פאבל (תל אביב: ספרית פועלים, תשנ"ח 1998)
- מול ההרים הסגולים (תל אביב: עקד, תשס"ז 2007)
- שש מאות החלונות (קונטנטו דה סמריק, 2014)
- כאילו בחלום (ספרי צמרת, 2017)
מחזות
- "הקונגרס הראשון" (פסטיבל עכו, 1986)
- "כאילו בחלום" (תיאטרון הספרייה, 1987)
- "מעוז 29" (תיאטרון הסימטה, 1993)
קישורים חיצוניים
- הספרים של אוריה באר, באתר "סימניה"
אוריה באר, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל- מידע על אוריה באר בקטלוג הספרייה הלאומית
- אוריה באר, באתר גוגל ספרים
- הרצל חקק, אוריה באר / מול ההרים הסגולים – ראיון, אימגו, 27 במרץ 2008
- אהוד בן עזר, כתיבתו של אוריה באר, אתר בננות, 27 במאי 2014
- הרצל חקק, שש מאות החלונות / אוריה באר – תצפית לעולם נסתר, באתר אימגו, 22 בספטמבר 2014
- יוסף כהן-אלרן, באר הסיפורים הקצרים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 בינואר 2015
- הרצל חקק, משקפת לנפש הזמן ולנפש המקום, באתר News1 מחלקה ראשונה, 18 ביוני 2019
- יוסף כהן-אלרן, האהבה היא דרך, באתר News1 מחלקה ראשונה, 4 באפריל 2021
- יוסף כהן-אלרן, פרוזה במיטבה, אתר News1 מחלקה ראשונה, 23 בנובמבר 2021
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוריה באר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- ↑ נטבוק – קניון הספרים הישיר, באתר "נט בוק"
- ↑ ניצחון מוחץ לאחים חקק, באתר News1 מחלקה ראשונה, 23 ביוני 2013
אוריה באר37003233Q115212548