אורי זמרי
| תחום כתיבה | היסטוריה |
|---|---|
| נושאי כתיבה | היסטוריה של החינוך הגופני והספורט |
אורי (אוריאל) זמרי (22 במאי 1925 – 17 בפברואר 2016) היה מחשובי חוקרי ההיסטוריה של הספורט והחינוך הגופני בישראל ובעולם, סופר, חוקר ומרצה, המנהל המדעי הראשון של מכון וינגייט ושופט הכדורסל הבינלאומי הראשון של ישראל, ששפט באולימפיאדת מלבורן 1956.[1]
ביוגרפיה
זמרי נולד בווינה ב-1925 לטוני (טונקה) ומנדל זינגר. ב-1 באוקטובר 1934, לאחר עליית המשטר האוסטרופשיסטי, עלה לישראל עם הוריו והמשפחה התיישבה בחיפה. את לימודיו עשה בבית הספר הריאלי בעיר. בכיתה י"א התגייס לפלמ"ח ולשירות פעיל ב"הגנה" ותוך כדי שירותו השלים את בחינות הבגרות. בשנת 1944 החל את לימודיו בקורס השנתי הראשון למורים להתעמלות (חינוך גופני) שהתקיים בתל אביב. אתו למדו מחשובי מעצבי החינוך הגופני בארץ, ביניהם מיכה שמבן, אפרת אמיר ומוסקה מוסטון.[2] עם סיום לימודיו בשנת 1945, החל ללמד חינוך גופני בקיבוץ משמר העמק, שם קידם את ענפי הכדורסל והכדורעף.[3] בהמשך לימד בגמנסיה העברית בירושלים בשנים 1952 - 1961.[3]
בשנת 1949, קיבל זמרי מלגת לימודים במכללה העירונית של ניו יורק. בשנים 1950–1952, השלים במוסד זה את לימודי התואר הראשון בחינוך גופני בהצטיינות .[3]
בשנים 1964–1966, למד זמרי באוניברסיטת מערב וירג'יניה לתואר שני ושלישי וקיבל תואר דוקטור לחינוך גופני. נושא עבודת הדוקטורט היה "הפונקציה הדתית והמאגית של משחקי כדור בתרבויות השונות".
זמרי היה הראשון מבוגרי הקורס השנתי הראשון למורים להתעמלות, 1944, שקיבל תואר דוקטור במקצוע זה.
פעילות בארגונים בינלאומיים
בשנת 1968, לקח חלק באקדמיה האולימפית באולימפיה שביוון.[4] בין השנים 1970–1976, היה חבר בוועדה הבינלאומית להאחדת מבחני הכושר, בשנים 1972–1976, שימש כנשיא החברה האסיאנית לחקר תולדות החינוך הגופני והספורט ביבשת. בין השנים 1978–1984, היה מזכיר החברה הבינלאומית לחינוך גופני ולספורט משווה ובשנים 1979–1986, ערך כתב עת בינלאומי לחינוך גופני וספורט משווה. כן שימש כמרצה ראשי ומרצה אורח באוניברסיטאות בארצות הברית, קנדה, בלגיה, גרמניה, יוון, איטליה, שווייץ, תאילנד וסינגפור.[1][5]
קריירת משחק ושיפוט
זמרי שיחק כדורסל וכדורעף ברמה ארצית בהפועל חיפה עד 1945 ומשנה זו עבר לשיפוט כדורסל. בשנת 1954, הוסמך כשופט בינלאומי ע”י פיב"א – איגוד הכדורסל הבינלאומי. לאחר ששפט בהצלחה במספר רב של משחקי בינלאומיים, הוזמן לשפוט באולימפיאדת מלבורן 1956, שם שפט בהצלחה רבה[6] והיה מועמד מוביל לשפוט במשחק הגמר.[7] עקב מחלה ממארת בה חלתה אשתו, לאה זמרי, נאלץ לחזור לישראל לפני סיום המשחקים ולפיכך, נמנע ממנו לשפוט במשחק זה. זמרי המשיך לשפוט בישראל ומחוצה לה, כולל באליפויות אירופה ואליפויות עולם, עד פרישתו משיפוט בשנת 1962.[3]
תפקידי ניהול והוראה במכללה לחינוך גופני ובמכון וינגייט
זמרי החל ללמד ב-1957, במדרשה לחינוך גופני במכון וינגייט (לימים המכללה לחינוך גופני ע"ש זינמן) ולימד לסירוגין עד פרישתו בשנת 1991. נושאי הקורסים העיקריים שלימד היו: תולדות החינוך הגופני והספורט, ספורט ופוליטיקה, ארגון מפעלים, חינוך גופני משווה וסטטיסטיקה. במסגרת לימודי תולדות החינוך הגופני והמשחקים האולימפיים, ארגן משנת 1976, סיורים אקדמיים ייחודיים ליבשת יוון, שאף הוכרו על ידי האוניברסיטאות בישראל ובעולם. במהלך השנים מונה למנהל המחלקה למדעי החינוך והחברה במכללה.
בשנת 1961, החל גם לעבוד במכון וינגייט במשרה מלאה. בשנת 1969, מונה לסגנו של מנהל המכון, אריה (ארהל'ה) הלוי, תפקיד אותו מילא במשך 3 שנים. באותה שנה מונה למנהל המדעי הראשון במכון,[8] תפקיד אותו מילא במשך שמונה שנים. בתקופה זו טיפח והרחיב את מחלקת המחקר לרפואת ספורט בראשות ד"ר חנה פפרו. בהמשך, בתחילת שנות ה-70 היה שותף לצוות בראשותו של ד"ר עודד בר אור שבחן את מתקני הכושר הגופני ותוכניות הכושר הגופני בצה"ל. בעקבות המלצות צוות זה הוכנס לצה"ל "בוחן בר אור". זמרי שימש כמנהל האגף להוצאה לאור ועזרי אימון במשך עשרים שנה. במסגרת תפקיד זה פיתח והגדיל את ספריית המכון ויזם הוצאה לאור של ספרים רבים מקצועיים בעברית, שהיו חסרים בענפי ספורט לא מעטים. בשנת 1981, יזם זמרי את הקמת המוזיאון "היד לאיש הספורט היהודי" במכון וינגייט.[9] המוזיאון הוקם כדי להנציח ולתת כבוד לספורטאים וספורטאיות יהודים מכל רחבי תבל שהגיעו להישגים יוצאי דופן בכל הזמנים בתחום הספורט. הוא שימש כמנהלו הראשון עד שנת 1989.
פרש מעבודתו במכון וינגייט בשנת 1986 ויצא לגמלאות מהמכללה ב-1991.
קשרים עם גרמניה
שליטתו של זמרי בשפה הגרמנית סייעה לו מאוד ביצירת קשרים, עיצובם וחיזוקם, עם גרמניה ומוסדות ספורט גרמניים.[7] תחילת הקשרים נוצרו כאשר ארח זמרי בשנות הששים סטודנטים מבית הספר הגבוה לספורט בקלן, גרמניה המערבית במכון וינגייט. במרוצת השנים הבשילו ביקורים אלה לקשר הדוק בין המוסדות. בתחילת שנות השבעים חתמו מנהל רשות הספורט דאז יריב אורן יחד עם זמרי על הסכמים לשיתוף פעולה בין גרמניה לישראל בתחום הספורטיבי, שהניבו חילופי סטודנטים, אימוני נבחרות גרמניות בישראל וכינוסים מדעיים בהשתתפות מומחים משתי המדינות.[1] באולימפיאדת מינכן 1972 שהה זמרי במינכן ובעת התקפת הטרור על המשלחת הישראלית, נשלח לטפל בנבחרת הנוער של ישראל ששהתה בכפר הנוער במקום. באותו ערב רואיין על ידי הטלוויזיה הגרמנית במספר ערוצים, בניסיון לשכנע את הוועד האולימפי להפסיק את האולימפיאדה עקב האירוע, אך הדבר לא עלה בידו והמשחקים נמשכו.
קשרים עם אפריקה ואסיה
- בשנת 1961, ניהל זמרי קורס חד שנתי למורים לחנוך גופני מארצות מתפתחות באסיה ואפריקה.[10]
- בשנים 1962–1964, התמנה זמרי למנהל מחלקת הספורט של אוניברסיטת היילה סלאסי באדיס אבבה והכין תוכניות להכשרת מורים לחינוך גופני במדינה זו.[9]
- בשנים 1969 ו-1973, שימש זמרי יועץ לממשלת סינגפור מטעם משרד החוץ והרכיב מודל למבנה הספורט במדינה, שהתקבל במלואו.[11][5]
משפחתו
זמרי היה נשוי ללאה זמרי, מורה לחינוך גופני ואתלטית אולימפית אשר ייצגה את ישראל באולימפיאדת הלסינקי, 1952. לאה נפטרה מלאוקמיה חריפה ב-1956 והותירה אחריה את בעלה אורי ובנה דרור. זמרי נישא בשנית בשנת 1959 לאיטה זמרי, מורה לחינוך גופני, מדריכה פדגוגית בסמינר הקיבוצים ויו"ר ארגון המורים לחינוך גופני בישראל. להם שתי בנות, רוני ומרב.
בנו, דרור זמרי, הוא ממקימי ומובילי חינוך הדמוקרטי בישראל. ביתו ד"ר רוני אולמן דרום, חברת נבחרת ישראל לשעבר בהתעמלות על מכשירים, היא מרצה ומדריכה פדגוגית להוראת החינוך הגופני במכללת וינגייט ובסמינר הקיבוצים וביתו מרב שטרית, היא מורה למחול במגזר הדתי.
ספרים, מאמרים ופרסומים נבחרים פרי עטו
זמרי חיבר עשרות ספרים בנושאי הספורט והחינוך הגופני. חלק מכתיבתו הקדיש זמרי לחקר ראשית הגוף ביישוב העברי. דוגמה לכך: חגיגות רחובות, פועלו של אברהם צבי גולדשמיט חלוץ החינוך הגופני בארץ ישראל ועוד. להלן החשובים שבספריו:[12]
- "מי ומה בספורט – לקסיקון", חובר יחד עם ישראל פז, 1959
- "מאתונה עד רומא – תולדות המשחקים האולימפיים", בשיתוף עם נחמיה בן אברהם, 1960
- "הכר את הריצה, הקפיצה, הכדורסל, כדור תחנות והתעמלות קרקע", 1967-1969
- "ידען הספורט" - ספר שהתפרסם כל שנה בשיתוף עם ישראל פז והיה בעצם המקור היחיד כמעט לנתונים, עדכניים או היסטוריים בנושאי הספורט הישראלי. יצא לאור בשנים 1975, 1976, 1977, 1978, 1980, 1982, 1984, 1994 ו- 1995[13]
- "30 שנות ספורט בישראל", 1978
- "המאמן והאימון בישראל", בשיתוף עם אורי אפק וגלעד ויינגרטן, 1979
- "ספורט ופוליטיקה בינלאומית", 1986
- "40 שנות ספורט בישראל", 1988
- "מאתונה 1986 ועד ברצלונה 1992", בשיתוף עם ישראל פז, 1992
- "(כמעט) כולם מסוממים", 1993
- "100 שנים לתנועה האולימפית", 1994
זמרי פרסם למעלה מ-100 ספרים ומאמרים מדעיים גם באנגלית וגרמנית. חלקם תורגמו בין היתר לספרדית, צרפתית, פורטוגזית, יפנית וסינית. בין נושאי המאמרים השונים: תרומתה של אסיה לעולם הספורט המודרני, חינוך גופני משווה, ריבוי מושגים בחינוך הגופני והשפעתו על הגדרת מטרותיו, התפתחות ספורט הנשים בעולם ובישראל, נשים במשחקים האולימפיים והתנועה האולימפית.[3]
עיטורים ופרסים
במהלך פעילותו קיבל זמרי מספר רב של עיטורים ופרסים. הבולטים שבהם:
- 1983, חבר נספח (מתוך 25 חברים בלבד) לאקדמיה לחינוך גופני האמריקנית
- 1986, אות השירות המצוין של החברה הבינלאומית לחינוך גופני וספורט משווה
- 1987, צלב הצטיינות דרגה ראשונה שהוענק על ידי נשיא גרמניה על תרומה למדעי הספורט וחידוש היחסים ביו גרמניה לישראל בתחום זה.[1]
- 1992, יקיר ארגון המורים לחינוך גופני
- 1995, עיטור "לאיש כפועלו" ממרכז הפועל[14]
- 1996, שופט כבוד בינלאומי של פיב"א – ההתאחדות הבינלאומית לכדורסל
- 1997, ציון לשבח ב"יד לאיש הספורט היהודי" על תרומתו לחקר תרבות הגוף ביהדות.[9]
- 1997, עמית כבוד בוועדה האירופאית לחקר ההיסטוריה של הספורט.[3]
- 2010, התווסף ל"היכל התהילה" של אוניברסיטת מערב ורג'יניה בגין היותו בוגר מצטיין של האוניברסיטה ובעל הישג יוצא דופן.[15]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 עוזי דן, ד"ר אוריאל זמרי (2016-1925): האיש ששם את הספורט על המפה, באתר הארץ, 28 בפברואר 2016
- ^ חיים קאופמן, המדרשה לחינוך גופני ותחילת הכשרת המורים לחינוך גופני בארץ ישראל ובישראל, בתנועה כתב עת למדעי החינוך הגופני והספורט
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 אורי זמרי, אלה הם חיי, 1999
- ^ ד"ר זמרי ירצה באקדמיה האולימפית ביוון, דבר, 7 ביולי 1968
- ^ 5.0 5.1 ד"ר אורי זמרי סיים ביקור יעוץ בסינגפור, באתר מעריב, 13.02.1969
- ^ מאמן צרפתי: זמרי היה הטוב ביותר, על המשמר, 28 בדצמבר 1956
- ^ 7.0 7.1 ברק חקלאי, ד"ר אוריאל זמרי הלך לעולמו, באתר ynet, 18 בפברואר 2016
- ^ תכנית ראירגון ברשות הספורט ובמכון וינגייט, באתר על המשמר, 11.05.1969
- ^ 9.0 9.1 9.2 Dr. Uriel Simri, www.jewishsports.net
- ^ מורים לחינוך גופני מארצות אפריקה ישתלמו במכון וינגייט, באתר על המשמר, 24.09.1961
- ^ השר המוסלמי בממשלת סינגפור המליץ על... ישראל, מעריב, 20 בפברואר 1969
- ^ הסופר אורי זמרי, באתר סימניה
- ^ הספריה הלאומית - כל ספרי אוריאל זמרי, באתר merhav.nli.org.il
- ^ האיש כפועלו, באתר www.m-hapoel.co.il
- ^ 2010 | College of Physical Activity and Sport Sciences | West Virginia University, cpass.wvu.edu
