אזור בידוד
אזור בידוד[1] (בצרפתית: Cordon sanitaire) הוא אזור גאוגרפי מוגדר (כגון קהילה, עיר או מדינה) שמתקיימת הגבלת תנועה של אנשים לתוכו או אל מחוץ לו.
אזור בידוד משמש לעצירת התפשטות של מחלות זיהומיות. לעיתים קרובות משמש המונח מטאפורית, לניסיונות למנוע התפשטות של אידאולוגיה, הנחשבת כלא רצויה או מסוכנת, (כמו למשל תורת הבלימה של ג'ורג' קנאן נגד ברית המועצות).
אזור בידוד לעצירת מגפה
אזור בידוד נוצר בדרך כלל סביב שטח שמתחוללת בו התפרצות של מחלה זיהומית, או לאורך הגבול בין שתי המדינות. לאחר הקמת אזור הבידוד, אנשים מהאזור הפגוע אינם מורשים עוד לעזוב אותו ואחרים אינם מורשים להיכנס אליו. במקרים של התפרצות קיצונית הבידוד אינו מוסר עד להעלמות מוחלטת של המחלה. בעבר אזור בידוד היה נאכף באמצעיים פיזיים הוצבה גדר וכוחות חמושים סיירו סביבה לוודא שהבידוד נשמר, התושבים המבודדים נותרו להילחם בכוחות עצמם במחלה ללא עזרה.
במקרים מסוימים, קהילות בריאות מסוימות מטילות על עצמם בידוד מרצון(אנ') במטרה להימנע מהדבקה, או כאמצעי מיגון מזיהום אוויר.
מומחים לבריאות הציבור מתייחסים לאזור הבידוד כהסגר ולבידוד רפואי כהתערבות תרופתית שנועדה למנוע הדבקה באמצעות ריחוק חברתי.
במאה ה-21
- בשנת 2003, במהלך התפרצות הסארס בקנדה, נעשה שימוש באזור בידוד למניעת הפצת הנגיף.
- בשנת 2003, במהלך התפרצות הסארס בסין, הונג קונג, טייוואן וסינגפור, הוטל סגר על נוסעים המגיעים מאזורים נגועים. בסין הושמו כפרים שלמים בהסגר ולא הותר לנסוע בכפרים או מחוצה להם. כפר אחד במחוז חוביי הושם בהסגר החל מה 12 באפריל 2003 עד 13 במאי. עשרות אלפי אנשים ברחו מבתיהם כאשר נודע להם שהוא עלול להיכלל באזור הבידוד, וייתכן שגרמו בכך להרחבת תפוצת הנגיף.
- באוגוסט 2014, הוקם אזור בידוד סביב כמה מהאזורים הנגועים ביותר התפרצות האבולה במערב אפריקה (2014–2015).
- בינואר 2020, הושם אזור העיר ווהאן בבידוד עקב מגפת הקורונה, בהמשך התרחב האזור המבודד ומגבלות התנועה השפיעו על יותר ממחצית האוכלוסייה הסינית, דבר שעשוי להיות אזור הבידוד הגדול ביותר בהיסטוריה. מדינות נוספות שהנהיגו מדיניות הסגר הם מלזיה ואיטליה.
ראו גם
הערות שוליים
