אחרון (ספר)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוגה | פרוזה מקור, שירה מקור |
| הוצאה | |
| הוצאה | הספרייה החדשה |
| מספר עמודים | 414[1] |
| עורך | מולי מלצר |
| סדרה | |
| ספר קודם | שירים - חיי המתים |
| הספר הבא | הרטיטי את לבי |
אחרון הוא ספרו האחרון של חנוך לוין, שפורסם ב-2003 בהוצאת הספריה החדשה, כ-4 שנים לאחר שלוין הלך לעולמו. הספר הוא למעשה אוסף של טקסטים מכל התקופות ומשלל הסוגות שבהן כתב לוין: פרוזה, תסריטים ותסכיתים, מערכונים, שירים ופזמונים, שלא נכללו בכרכי כתביו הקודמים. הספר אינו כולל מחזות.
תוכן הספר
- פרוזה - 46 קטעי פרוזה קצרים, בעיקר משנות ה-90.
- קולף (1975) - תסריט.
- תסכיתים ותסריטים - התסכית "תפסו את המרגל" (1967) ושלושה תסריטים.
- שירים ופזמונים- 44 יצירות, כולל 20 שירים שפורסמו קודם לכן בספר הילדים "הילדה חיותה רואה ממותה".
- מערכונים - 7 מערכונים, כולל 3 שעוסקים בדמויות צ'ופק ואפצ'יק שהופיעו בעבר בסדרת המערכונים איך צחקנו
- ראשונים - 19 פזמונים ומערכונים מוקדמים שנכתבו בין 1965 ל-1970.
- אחרונים - 21 שירים, כולל אלה שנכתבו על ערש דווי, ובפרט את שירו האחרון "הקומדיה הגדולה".
המהדורה המקורית של הספר כללה על עטיפתה את דיוקנו של לוין, ציורו של יגאל תומרקין. הספר חתם את סדרת כל כתבי חנוך לוין, ולכן גם הודפס בעיצובה האחיד.
לקריאה נוספת
- גבריאל מוקד, "על הספר 'אחרון' מאת חנוך לוין", עכשיו, חוב' 69–70 (אביב תשס"ה 2005), עמ' 371–372.
קישורים חיצוניים
- יצחק לאור, רק לבאים באהבה, באתר הארץ, ח' באלול תשס"ג, 5 בספטמבר 2003
הערות שוליים
- ^ אחרון, חנוך לוין, באתר הספרייה החדשה
