אטה סמפל
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אטה סמפל (באנגלית: Etta Semple; 21 בספטמבר 1854 - 11 באפריל 1914), הייתה אתאיסטית פעילה פמיניסטית, עורכת, מוציאה לאור ומנהיגה קהילתית, באוטווה, קנזס שבארצות הברית. הייתה נשיאת ארגון החשיבה החופשית של קנזס (Kansas Freethought Association) ובהמשך חייה, ייסדה בית הבראה בשם "Natural Cure" (רפואה טבעית). סמפל הייתה חלק מקבוצת אנשים מקנזס שנאבקו בהתערבות הדת בממשלת ארצות הברית, כאשר מנהיגים דתיים בולטים של אותם זמנים פעלו לשנות את חוקת ארצות הברית ולהכריז על אמריקה כאומה נוצרית.
ביוגרפיה
נולדה בשם מרתה אטה קימלר בקווינסי, אילינוי, למשפחה בפטיסטית. היא הייתה עדה ל"צביעות פרועה וקנאות דתית בקרב נוצרים"[1]. בסופו של דבר קימלר החלה לראות בנצרות סוג של "בורות ואמונה טפלה".
קימלר ייסדה את הארגון לחשיבה חופשית של קנזס (KFA) על מנת להגן על ההפרדה בין הכנסייה למדינה. היא נבחרה לנשיאת ה-KFA בשנת 1879.[1] ה-KFA בסופו של דבר התעסק בענייני צנזורה בערים שונות ובמנהיגי כנסיות.[2] כעבור זמן קצר, היא הייתה לסגנית נשיא האיגוד החילוני האמריקאי.
בשנת 1887, היא נישאה לבעלה השני, מתיו סמפל. שניהם היו פעילים בתנועת העבודה. סמפל כתבה שני רומנים הקשורים לתנועת העבודה: "The Strike" (השביתה), ו-"Society" (החברה). סמפל ובעלה רצו פעמיים בבחירות למשרות ממשלתיות כמועמדי מפלגת העבודה הסוציאליסטית.
סמפל פרסמה באופן עצמאי עיתון דו-חודשי שנקרא "Freethought Ideal" (אידיאל החשיבה החופשית)[3]. לורה נוקס סייעה בעריכה ובפרסום. העיתון פורסם בין השנים 1898 ל-1901, ואיפשר לסמפל להביע את דעתה ללא צנזורה. בראיון כעורכת העיתון בשנת 1898, היא אמרה, "כל חושב-חופשי אמיתי מקנה לכל אדם את הזכות לחופש מחשבה לזולת. לאן חופש זה מוביל הוא לא עניינם של אחרים כל עוד זה לא פוגע בזכויותיהם.[4] היא גם עבדה עם הקריקטוריסט, וטסון הסטון, שסיפק את עבודותיו לעיתון של סמפל. עבודתה על העיתון שובחה על ידי כתב העת "The Free Thought Magazine", כתב עת שקידם חשיבה חופשית. ב-1901, סמפל החליטה כי נמאס לה "ללמד את הציבור לחשוב בהגיון" והפסיקה לפרסם את העיתון.
היא גם הייתה מעורבת בתנועת ה-temperance (תנועת הימנעות מאלכוהול) ונפגשה פעם אחת עם קרי ניישן בשנת 1901.
עוד בשנת 1901, בעלה של סמפל חלה, והיא השקיעה זמנה בטיפולו. סמפל בסופו של דבר הפכה את ביתה הפרטי לבית הבראה, עם מקום ל-31 מטופלים, ואשר במשך שנים רבות היה בית החולים היחיד באזור. סמפל לא סירבה לטפל באף חולה, אפילו אם הוא לא היה מסוגל לשלם עבור הטיפול. סמפל כונתה בעיתון "Evening Herald" "השומרונית הטובה" ו"אחד מהתורמים הגדולים שאוטווה ידעה".[1] בשנת 1905, אירע רצח שלא פוענח, של אחד החולים בבית ההבראתה של סמפל. הרוצח נכנס דרך חלון חדר השינה של סמפל עם סכין וגרזן, ורצח את המטופל עמו סמפל החליפה מקומות באותו לילה. רבים סברו שהכוונה הייתה לרצוח את סמפל.
סמפל נפטרה משפעת ב-1914. כל העיר התאבלה עליה. בלווייתה, לא היו תפילות או מזמורים, אלא נקראו שיריה האהובים. הם שרו את השיר החילוני, "פיזור זרעים של טוב לב".
קברה נשאר בלתי מסומן שנים רבות, עד שבשנת 2002 האגודה ההיסטורית של פרנקלין גייסה מספיק כסף כדי להקים מצבה שעוטרה במילים שכתבה על עצמה. על המצבה נחרט: "אתאיסטית, קיצונית, סוציאליסטית, פמיניסטית, נדבנית וחושבת-חופשית. אטה הייתה עורכת עיתון, מוציאה לאור, סופרת, מרפאת באינטואיציה, מייסדת ומפעילה של בית הבראה, ואלופת המקופחים."[5]
הבניין שבו שכן בית ההבראה שלה נידון להריסה ב-2015. למרות הניסיון מצד רבים להכריז על המבנה כראוי לשימור.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
