איגור פלוטניצקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איגור ונדיקטוביץ' פלוטנצקי
Ігор Венедиктович Плотницький
פלוטנצקי בשנת 2014
פלוטנצקי בשנת 2014

איגור ונדיקטוביץ' פלוטנצקיאוקראינית: Ігор Венедиктович Плотницький, נולד ב-26 ביוני 1964) היה המנהיג של הרפובליקה העממית של לוהנסק מה-12 לאוגוסט 2014 ל-24 בנובמבר 2017.

ביוגרפיה

פלוטנצקי נולד או בלוהנסק או בעיירה בקלמנצי, להוריו ונדיקט ונינה פלוטנצקי. בנוסף יש לו אח בשם מיכאליו שמתגורר כיום בקייב.

פלוטנצקי רכש השכלה בבית ספר בקלמנצי, אחד מחבריו לספסל הלימודים העיד שפלוטנצקי עבר ללוהנסק כאשר הצטרף לצבא. מקורות אחרים טוענים שהוא הועבר במסגרת הצבא לשרת בפנזה שם רכש השכלה בבית הספר לארטילרייה והנדסה של פנזה. בשנת 1991 פלוטנצקי פרש מהצבא בדרגת מייג'ור ועבר ללוהנסק.

פלוטנצקי המשיך כקצין במילואים בצבא הסובייטי והחל להתמסר לפעילות עסקית לאחר נפילת בריה"מ. לבסוף פלוטנצקי פתח עסק למסחר בדלק וחומרי סיכה. בין השנים 2004 ו 2012 עסק כמפקח במנהל האזורי להגנת הצרכן.

בשנת 2018 דווח שפלוטנצקי נעצר במסגרת קדם משפטית בכלא בסנקט פטרבורג.

הרפובליקה העממית של לוהנסק

עם פרוץ מלחמת האזרחים באוקראינה בשנת 2014, פלוטנצקי תמך במהפיכה. באפריל של אותה שנה הוא פיקד על גדוד המורדים "זריה", וב-21 במאי 2014 מונה לשר ההגנה של הרפובליקה.

לאחר פרישתו של ולרי בולטוב ב-14 באוגוסט 2014 פלוטנצקי ירש את תפקיד ראש הרפובליקה.

פלוטנצקי ניצח בבחירות הראשונות של הרפובליקה ב2014 כאשר גרף 63% מהקולות. משרד החוץ הרוסי הכיר בתוצאות למרות הסכמי מינסק עליו חתמו. למרות השתתפותו וזכייתו בבחירות, ציין פלוטנצקי מאוחר יותר כי מונה לתפקיד, אך לא ציין על ידי מי. תחקיר עיתונאי מצביע על קשר בין פלוטנצקי ופקיד אוקראיני לשעבר בשם אלקסנדר יפרמוב (המושל של מחוז לוהנסק לשעבר), ממנהיגי מפלגת האזורים. ב-30 באוקטובר 2014 התובע הכללי של אוקראינה פרסם הצהרה שפלוטנצקי ואלקסנדר פופוב חשודים בחטיפת נדיה סבצ'נקו. החל מה-10 לנובמבר 2014 פלוטנצקי מבוקש בידי שירותי הביטחון של אוקראינה על פעילותו כראש הרפובליקה העממית של לוהנסק.

במכתב שפורסם ב-19 בנובמבר 2014 פלוטנצקי הזמין את נשיא אוקראינה פטרו פרושנקו לעימות בטלוויזיה כאשר המנצח יכתיב את התנאים לצד השני. פלוטנצקי טען שאם הוא ינצח הוא יסיים את העימותים במזרח אוקראינה ויגלה כל כוח חמוש חוקי, חצי חוקי וכלל לא חוקי מהמדינה.

ב-11 בפברואר 2015 חתמה הנהגת הרפובליקה על הסכם מינסק השני שהתווה את השילוב מחדש של השטח שבשליטת המורדים באוקראינה ותיקון החוקה האוקראינית כדי להעניק לה מעמד מיוחד בגבולות אוקראינה. בשבוע לאחר מכן אמר פלוטנצקי כי "אם אוקראינה תמשיך לפעול כפי שהתנהלה עד עכשיו, לעולם לא נהיה ביחד", אבל אם ממשלת אוקראינה תבצע את הרפורמות שנקבעו בהסכם מינסק "הזמן יגיד אם נהיה חלק מהאוקראינה עתידית, חדשה ומתחדשת."

ב-18 בינואר 2017 הכריז פלוטנצקי: (באתר הרשמי שלו) "לעולם לא נחזור לאוקראינה!" וכי הרפובליקה "חוזרת לביתה - רוסיה, העולם הרוסי".

ב-22 בנובמבר 2017 כלי תקשורת רוסים שציטטו מקורות לא רשמיים ציינו שפלוטנצקי הודח על ידי שר הפנים לשעבר ב-21 בנובמבר 2017 וברח לרוסיה בעוד כלי תקשורת רוסים אחרים דיווחו שהוא לא עזב את לוהנסק. ב-24 בנובמבר 2017 קבע אתר הרפובליקה כי פלוטנצקי התפטר "מסיבות בריאותיות. פציעות מלחמה מרובות, והשפעות של פציעות פיצוץ עשו את שלהם". עוד פורסם באתר כי שר הביטחון לאוניד פסצ'ניק מונה למנהיג בפועל "עד הבחירות הבאות". פלוטנצקי עצמו לא פרסם הצהרה פומבית באותו יום. למחרת אישרה מועצת העם פה אחד את התפטרותו של פלוטנצקי.

נסיון ההתנקשות ב2016

ב-6 באוגוסט 2016 התפוצצה מכוניתו של פלוטנצקי, הנוסעים ופלוטנצקי נפצעו. לטענת הבדלנים, מטען חבלה הוטמן והתפוצץ ליד מערכת רמזורים. הם גם טענו שחבלנים אוקראינים עשויים לעמוד מאחורי התקפת הטרור - טענה שהוכחשה על ידי השלטונות האוקראינים. ב-7 באוגוסט 2016 פורסם כי מצבו של פלוטנצקי יציב לאחר שקיבל טיפול בבית החולים.

אנטישמיות

בינואר 2015 פלוטנצקי נשא דברים באוניברסיטה רוסית ובין היתר טען שמהפיכת היברומאידן הוקמה על ידי חבורה של יהודים, וכי השם "יברומאידן" הוא באמת "אברימאידן", שמתורגם מרוסית ל"יהומאידן". בנוסף הוא גם התייחס לנשיא אוקראינה פטרו פורושנקו כ"ולצמן" (בעקבות אגדה אורבנית לא מוכחת לפיה אביו של פורושנקו נקרא למעשה ולצמן עד שאימץ את שם המשפחה של אשתו). בנאום הוא גם אמר "אין לי שום דבר נגד היהודים כעם, בתור 'העם הנבחר', נוכל לדבר על זה בנפרד אם יש לנו זמן". מנהיגים יהודים שהגיבו על דבריו הסכימו שהם אנטישמיים. גם הליגה נגד השמצה גינתה את פלוטנצקי.

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0