אידאה פיקס
אַידֶה פיקְס (מצרפתית Idée fixe – רעיון מקובע) הוא ביטוי שמתאר רעיון או תפיסה שקנו אחיזה כה מוצקה, עד שכל רעיון אחר נדחה ללא בדיקה של ממש. הביטוי מתייחס למצב חולני, בו השבוי באידה פיקס כלל לא מודע לעיוורונו, דוחה על הסף כל ביקורת ואף מאשים את מבקריו, שכן לדידו עצם הערעור על האידה פיקס הוא מעשה בלתי נסבל.
השימוש הראשון במונח מתוארך ל-1812, אז שימש את אבות הפסיכיאטריה כמונח מקצועי במקום המונח השגור קיבעון. המונח ממשיך לשמש בפסיכיאטריה לתיאור גורמים מרכזיים בהפרעות שונות כמו מלנכוליה וקנאה.
דוגמאות
- הקונספציה של אמ"ן ערב מלחמת יום הכיפורים היא דוגמה להרסנות אידה פיקס. אמ"ן התעלם משלל הסימנים שהעידו על מלחמה קרבה, וכתוצאה מכך צה"ל נתפס לא מוכן.
- ישנה טענה שקברניטי תהליך אוסלו התעלמו משלל סימנים ברשות הפלסטינית לכך שפניה לעימות מזוין ולטרור בשל אידה פיקס שאש"ף נטש את דרך הטרור ובחר בפתרון מדיני. טענה נגדית היא שתפיסת ה"אין פרטנר" הפכה לאידה פיקס בו שבוי חלק ניכר מהציבור בישראל עקב מאורעות האינתיפאדה השנייה.
- סירובו של יוסיף סטלין להאמין לאמיתותה של פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941 (מבצע ברברוסה). למרות דו"חות מודיעין מוקדמים ולמרות הפלישה עצמה התעלם סטלין ממנה עד ל-11 ביולי.
השאלת המונח לעולם היצירה
בספרות השתמשו ברעיון האידה פיקס מאות שנים או יותר טרם נטבע המונח, למשל בדמותו של דון קישוט. אחרי שהמונח נטבע והוגדר חיש מהר הוא הושאל על ידי סופרים. למשל ג'ון לה קארה בספרו החפרפרת מתאר איך צמרת הביון הבריטי התמכרה לרעיון, שחשד בקיום חפרפרת נובע מניסיון לקעקע את תרגיל ההונאה שלה עצמה, עד שהשתיקה כל התנגדות במשך שנים, בלי שתבין שההונאה הייתה כפולה.
מוזיקאים משתמשים בו לתאר מוטיב מוזיקלי בעל משמעות סמלית ביצירה, החוזר בכל פעם ב"לבוש" אחר במהלך היצירה, שמאפיין יותר מכל את התקופה הרומנטית. ה"אידה פיקס" הופיע לראשונה בסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, בה סימל את אהובתו של גיבור העלילה, השבה ונגלית אליו בהזיותיו. מלחין מאוחר יותר שעשה שימוש במושג הוא אדגר וארז, מן המלחינים הבולטים במחצית המאה העשרים ומראשוני המוזיקה האלקטרונית.
ראו גם
