אידה אפלברוג
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. אידה אפלברוג (באנגלית: Ida Applebroog; 11 בנובמבר 1929 - 22 באוקטובר 2023) הייתה אמנית יהודייה-אמריקאית, שפעלה לאורך חמישה עשורים בעיקר בעשיית אמנות ויזואלית דו־ממדית. היא נודעה כיוצרת של אמנות פרובוקטיבית שחקרה נושאים של אלימות מול כוח ופוליטיקת מגדר. היא זכתה בפרסים רבים עבור הסגנון הייחודי של יצירותיה, כגון מענק עמיתי מקארתור (1998), ודוקטורט של כבוד בבית ספר פרסונס לעיצוב (אנ') שבניו יורק (1997).[1]
קורות חיים
אידה אפלברוג נולדה וגדלה ברובע הברונקס שבניו יורק בארצות הברית, למשפחה יהודית אורתודוקסית. בניגוד לרצון אביה, היא שאפה לרכוש השכלה ולמדה עיצוב גרפי במכון ניו יורק לאמנויות ומדעים ישומיים בין השנים 1948 – 1950. כך היא השיגה עבודה בסוכנות פרסום, שם הייתה האישה היחידה, וסבלה לעיתים תכופות מהטרדות.
חמש עשרה שנים לאחר מכן, היא עברה לשיקגו כאם לארבעה, למען הצרכים האקדמיים של בעלה, גידעון הורוביץ. שם, היא למדה למשך שלוש שנים בבית ספר מכון האמנות של שיקגו במסגרת מלגה שקיבלה. לאחר שעזבה את המסגרת האקדמית, אפלברוג עסקה בהכנת תכשיטים במרתף ביתה, אך רק מאוחר יותר, כשהתגוררה בסן דייגו, הציגה לראשונה את יצירותיה.[2]
פעילות מקצועית
ב-1969 עברה אפלברוג, שוב למען אילוצי הקריירה האקדמית של בן זוגה, אל סן דייגו. בתקופה זו הייתה ידועה בשם נישואיה, אידה הורוביץ. בעודה מתקרבת לגיל 40, במאבק בדיכאון ובתחושת תסכול ממצב משפחתי ומקצועי שלא הייתה מרוצה ממנו, היא יצרה את מה שמאוחר יותר ייקרא מיצג ה"מונה ליזה", ויהיה מעבודותיה המוערכות ביותר: אוסף של מעל 150 דיוקנים עצמיים שהיא ציירה מול המראה.[2]
באותו הזמן אפלברוג לא התכוונה לפרסם את הציורים, וזמן קצר לאחר מכן, בשלהי 1969, היא עברה התמוטטות נפשית בזמן ביקור בגן החיות עם שני בניה. לאחר שהביאה אותם אל ביתה, אשפזה את עצמה בבית חולים המקומי מרסי. בעת שהותה בבית החולים במשך 6 שבועות, היא יצרה מעל ל-100 ציורים שנחשפו מחדש רק ב-2009, ופורסמו בספר רק בשנת 2017. עבודות אלו, המדגימות את מה שהרגישה כשהייתה חולה בדיכאון, הן אישיות מאוד בדומה לרבות מיצירותיה של אפלברוג.[3]
אפלברוג קיבלה תשומת לב ציבורית רק לאחר שחזרה לניו יורק ב-1974, עם פרסומם של מספר ספרים קטנים של עבודותיה, אשר שלחה לאמנים אחרים וסופרים. היא פיתחה סגנון ייחודי שהיה מזוהה איתה עד למותה – דמויות אדם מופשטות עם קווי חוץ דגושים.[1]
עבודותיה כללו לעיתים קרובות מוטיבים של מסרים פמיניסטיים, והיו אלה הערכים הללו שהניעו אותה להפסיק לשאת את שם המשפחה של בעלה באמצע שנות השבעים. נוסף על כך, היא עסקה רבות בנושאים של הזדקנות, גזענות ואלימות במשפחה,[4] מתוך האמונה שבשנות השבעים לא דנו מספיק בבעיות חברתיות אלו בסצנה האמנותית.[5]
נפטרה במנהטן ב-22 באוקטובר 2023.
פרסים
- 2009 Anonymous Was a Woman Award
- 2008 Lifetime Achievement Award, Women's Caucus for Art, Los Angeles CA
- 1998 MacArthur Foundation Fellowship, Chicago IL
- 1997 Honorary Doctorate, New School University / Parson School of Design, New York NY
- 1995 Lifetime Achievement Award, College Art Association, New York NY
- 1992 Milton Avery Distinguished Chair, Bard College
- 1990 John Simon Guggenheim Memorial Fellowship
- 1985 Artist's Fellowship, National Endowment for the Arts
- 1983 Creative Artists in Public Service Program, New York Council on the Arts, New York NY
ספרים
- Applebroog, Ida, 'Ida Applebroog. The Ethics of Desire', New York: An Art Service, 2015
- Applebroog, Ida, 'Ida Applebroog. Scripts', 100 Notes – 100 Thoughts No 042, documenta (13), Ostfildern: Hatje Cantz, 2011
- Applebroog, Ida, 'Ida Applebroog', New York: An Art Service, 2011
- Applebroog, Ida, ‘Blue Books’, Self Published, 1981
- Applebroog, Ida, ‘Dyspepsia Works’, Self Published, 1979
- Applebroog, Ida, ‘Galileo Works’, Self Published, 1977
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אידה אפלברוג
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Ida Applebroog, Hauser & Wirth
- ^ 2.0 2.1 Randy Kennedy, Keepsakes, Domestic and Dark, the New York Times, 15/1/2010
- ^ Jillian Steinhauer, The Drawings Ida Applebroog Made During a Breakdown, Hyperallergic, 25/4/2017
- ^ Ida Applebroog, MacArthur Foundation
- ^ Patricia Spears Jones, Ida Applebroog by Patricia Spears Jones, BOMB Magazine #68, 1/7/1999
