אידה דאלסר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אידה דאלסר (באיטלקית: Ida Dalser; 20 באוגוסט 1880 - 3 בדצמבר 1937) הייתה אשתו הראשונה של הרודן הפשיסטי האיטלקי, בניטו מוסוליני. היה לו ממנה בן, בניטו אלבינו מוסוליני, בו סירב להכיר. כאשר עלה לשלטון, רדף את אידה דאלסר ואת בנם המשותף, והביא לאשפוזם בכפייה במוסדות פסיכיאטריים, ואף למותה של אידה ב-1937 ורציחתו של בניטו אלבינו בשנת 1942.
ביוגרפיה
אידה דאלסר נולדה בכפר ליד טרנטו שהיה אז בתחום חבל טירול של האימפריה האוסטרו-הונגרית. בתו של ראש הכפר. היא נשלחה לפריז ללמוד קוסמטיקה רפואית, וכשחזרה עברה למילאנו, שם פתחה מכון יופי בסגנון צרפתי.
לא ברור אם אידה דאלסר פגשה לראשונה את בניטו מוסוליני הצעיר בטרנטו, שם מצא את עבודתו הראשונה כעיתונאי בשנת 1909, או במילאנו, לשם עבר זמן קצר לאחר מכן. השניים התחילו לחיות חיי נישואים, וכשמוסוליני סירב לעבוד על סמך השקפתו הפוליטית דאז, שהייתה סוציאליסטית וגרסה כי עבודה שכירה היא בגדר שיעבודו של העובד, מימנה דאלסר את מוסוליני מהכנסות עבודתה כקוסמטיקאית. הם התחתנו בשנת 1914 ובשנת 1915 היא ילדה את ילדם הראשון, בניטו אלבינו מוסוליני.
הסיבות לקרע שהלך שהתגלע בין בני הזוג אינן ברורות. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה החליט מוסוליני להתגייס. ב-17 בדצמבר 1917, במהלך שהותו בבית החולים לאחר שנפצע בשעת אימון, התחתן מוסוליני עם רקלה גוידי. כאשר נודע הדבר לאידה דאלסר, החלה בהליכים משפטיים נגד הזוג החדש. בזמן שירותו שילמה ממלכת איטליה לדאסלר קצבת מלחמה, וכשנפצע, ביקרו אותה אנשי הקרביניירי, כוח המשטרה הצבאית של איטליה, שהודיען לה שבעלה נפצע בפעולה.
בשנת 1917 חזר מוסוליני מהמלחמה. הקריירה הפוליטית שלו התקדמה ובשנת 1919, והוא גם נבחר לבית הנבחרים. הוא פרש מן המפלגה הסוציאליסטית והצטרף לקבוצה שהקימה במילאנו את המפלגה הפשיסטית הלאומית. בשנת 1922 תפש מוסוליני את השלטון והפך לדיקטטור שהוכר רשמית על ידי בית המלוכה. מרגע שמוסוליני היה בשלטון, הועמדו אידה דלסר ובנה תחת השגחת המשטרה. היא המשיכה לתבוע את תפקידה כאשת הרודן ואף הוקיעה בפומבי את מוסוליני כבוגד ואמרה כי במהלך שנותיו במילאנו, הוא קיבל שוחד מהממשל הצרפתי, בתמורה לקמפיין פוליטי לתמיכה במעורבותה של איטליה במלחמה לצד צרפת. בסופו של דבר, היא נכלאה בבית חולים פסיכיאטרי ולאחר מכן הועברה לאי ליד ונציה בו נפטרה בשנת 1937. סיבת המוות נרשמה כדימום מוחי.
גורלו של בניטו אלבינו
בניטו אלבינו נחטף על ידי סוכני הממשלה ונאמר לו שאמו מתה. והוא אומץ כיתום בגיל 15 על ידי קצין משטרה. בתחילה התחנך במכללה ולאחר מכן התגייס לצי המלכותי האיטלקי ונשאר תמיד תחת פיקוח צמוד של הממשלה הפשיסטית. הוא התמיד בקביעתו שבניטו מוסוליני הוא אביו ובסופו של דבר נכלא ונרצח ב-26 באוגוסט 1942.
הסרט על חייה
בשנת 2009 החלה הקרנתו של הסרט האיטלקי "לנצח" ("Vincere"), בבימוי של מרקו בלוקיו, שגם כתב את התסריט, ומספר את סיפורה של אידה דאלסר.[1]
לקריאה נוספת
- דניס מק-סמית, מוסוליני, הוצאת ספרית אופקים עם עובד, 2004.
- דן לחמן, מוסוליני - הרהורים על דיקטטור, חלק א', אימגו 2005.
הערות שוליים
- ^ סביונה מאנה, אהובת הרודן האיטלקי, באתר הארץ, 17 במאי 2009
