איוואן רוסב
 | |
| הגנרל איוואן רוסב | |
| לידה |
22 בנובמבר 1872 שומן, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| הוצאה להורג |
1 בפברואר 1945 (בגיל 72) סופיה, ממלכת בולגריה |
| השתייכות |
צבא ממלכת בולגריה |
| תקופת הפעילות | 1892 – 25 באוקטובר 1918 (כ־26 שנים) |
| דרגה | מאיור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד אוגדת הרגלים השביעית מפקד אוגדת הרגלים השנייה – "תראקיה" | |
| פעולות ומבצעים | |
|
ראש מטה אוגדת הרגלים השמינית במלחמת הבלקן הראשונה והשנייה ראש מטה הארמייה הבולגרית השנייה במהלך המערכה על סרביה במלחמת העולם הראשונה מפקד אוגדת הרגלים השביעית מפקד אוגדת הרגלים השנייה – "תראקיה" בחזית המקדונית | |
| עיטורים | |
|
עיטור פור לה מריט עיטור העוז של הצבא הבולגרי | |
| תפקידים אזרחיים | |
|
שר הפנים של ממלכת בולגריה (1923–1926) חבר הפרלמנט הבולגרי עד ספטמבר 1944 | |
איוואן אטאנסוב רוסב (בבולגרית: Иван Атанасов Русев; 22 בנובמבר 1872, שומן, האימפריה העות'מאנית - 1 בפברואר 1945, סופיה, ממלכת בולגריה) היה גנרל ופוליטיקאי בולגרי שפיקד על אוגדת הרגלים השנייה, "תראקיה", במהלך קרב דוברו פולה ובהמשך נבחר לפרלמנט הבולגרי וכיהן כשר הפנים של הממלכה.
תחילת הקריירה
רוסב נולד בעיר שומן וב-1892 סיים את האקדמיה הצבאית הבולגרית בסופיה והוצב בגדוד רגלים בדרגת סגן משנה. בין 1897 ל-1900 למד באקדמיה הצבאית של האימפריה הרוסית בסנקט פטרבורג ולאחר סיום הלימודים הוצב בתפקיד מטה. בין 1904 ל-1906 כיהן כראש מטה חטיבת הרגלים השנייה באוגדה התשיעית "פלבן" של צבא בולגריה והועלה לדרגת מאיור. ב-1912 כיהן כראש מטה אוגדת הרגלים השמינית והשתתף עמה במלחמת הבלקן הראשונה והשנייה. בנובמבר 1913 הועלה לדרגת פולקובניק ובהמשך מונה לראש מטה הארמייה השנייה.
מלחמת העולם הראשונה
עם הצטרפות בולגריה למלחמת העולם הראשונה לצד מעצמות המרכז נטל רוסב חלק במערכה על סרביה. באוגוסט 1916 מונה למפקד אוגדת הרגלים השביעית וביוני 1917 הועלה לדרגת מאיור-גנרל. ביולי 1918 הועבר לפקד על אוגדת הרגלים השנייה - "תראקיה", שלחמה בחזית המקדונית. רוסב קיבל את הפיקוד בעת שהאוגדה הייתה נתונה בבעיות משמעת קשות, חוסר בציוד צבאי ובאספקה ומורל ירוד של חייליה. ב-15 בספטמבר נערך קרב דוברו פולה שבמסגרתו הבקיעו יחידות צרפתיות וסרביות את קווי האוגדה השנייה שחייליה החלו לסגת בחוסר סדר. בעקבות הקרב נפרצו קווי החזית המקדונית, עניין שאילץ את הבולגרים לבקש שביתת נשק. למרות הכישלון החמור, רוסב עצמו לא נתפש כאחראי מרכזי לתבוסה בשל העובדה שקיבל את הפיקוד סמוך מאד למועד הקרב. באוקטובר 1918 פרש משירות פעיל[1].
הקריירה הפוליטית
בין 1920 ל-1921 כיהן כמנכ"ל שירות התעסוקה הבולגרי ונודע בעמדותיו הלאומניות והמיליטנטיות ובהתנגדותו לסיכומי חוזה ניי. ב-1923 היה ממארגני ההפיכה שהובילה לרציחתו של ראש הממשלה אלכסנדר סטמבוליסקי ונטל בה חלק פעיל. בין 9 ביוני 1923 ל-4 בינואר 1926 כיהן כשר הפנים בממשלתו של אלכסנדר צאנקוב ובמסגרת תפקידו נקט צעדים נוקשים נגד חברי המפלגה הקומוניסטית בעקבות ניסיון הנפל להפיכה נוספת בממלכה והפיגוע בכנסיית סווטה נדליה. בין 1923 ל-1934 כיהן גם כחבר הפרלמנט הבולגרי ולאחר ההפיכה הצבאית שהתחוללה בבולגריה והובלה על ידי הליגה הצבאית, ובמסגרתה פוזר הפרלמנט, פרש רוסב למשך מספר שנים מפעילות פוליטית. ב-1940 נבחר שוב לפרלמנט מטעם מפלגת השלטון אשר הלכה למעשה ביצעה את מדיניותו של המלך בוריס.
אחריתו
ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה בבולגריה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית בגיבוי הצבא האדום אשר כוחותיו הגיעו לסופיה. הגנרל קימון גאורגייב מונה לראש הממשלה ובאוקטובר הוקם בית דין מיוחד לשפיטת חברי מנגנון השלטון הקודם ומשתפי הפעולה עם הגרמנים. רוסב נשפט ונידון לעונש מוות וב-1 בפברואר 1945 הוצא להורג בידי כיתת יורים בשטח בית העלמין בסופיה ביחד עם עשרות פוליטיקאים ואנשי צבא. ב-1996 ביטל בית המשפט העליון הבולגרי את גזר הדין וזיכה את רוסב מכל אשמה, מתוך נימוק שגזר דין המוות ניתן בהשראת המפלגה הקומוניסטית הבולגרית, בעקבות חלקו של רוסב בדיכוי הפיכת הנפל הקומוניסטית ב-1923 וכי אין לו כל אשמה בגין שיתוף פעולה עם הצבא הגרמני.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "איוואן רוסב - ביוגרפיה" באתר boinaslava.net (בבולגרית).
