איוון ליסיאק רודניצקי
| לידה |
27 באוקטובר 1919 וינה, אוסטריה |
|---|---|
| פטירה |
25 באפריל 1984 (בגיל 64) אדמונטון, קנדה |
| בת זוג | מרי ג'ואן בנטון (נישאו 1949; התגרשו 1966),אלכסנדרה (לסיה) צ'רננקו (נישאו 1968) |
איוון ליסיאק רודניצקי (באוקראינית: Іван Лисяк Рудницький; 27 באוקטובר 1919 – 25 באפריל 1984) היה היסטוריון אוקראיני של המחשבה החברתית-פוליטית האוקראינית, מדען פוליטי ופובליציסט מלומד. הוא השפיע באופן משמעותי על המחשבה ההיסטורית והפוליטית האוקראינית על ידי כתיבת למעלה מ-200 חיבורים היסטוריים, פרשנויות וביקורות, וכן שימש כעורך של מספר פרסומי ספרים. הוא זכה לשבחים כאחד ההיסטוריונים האוקראינים המשפיעים ביותר במאה העשרים.[1] לפעמים הוא מכונה איוון ליסיאק-רודניצקי, אבל שם המשפחה שבו השתמש היה שם אמו רודניצקי.[2]
חייו
איוון רודניצקי נולד בווינה, אוסטריה, שם התגוררו הוריו כפליטים פוליטיים מגליציה, אליה פלשה פולין בעקבות מלחמתה המוצלחת נגד הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה (1918 – 1919).[3] אביו פבלו ליסיאק היה עורך דין ואמו מילנה רודניצקה הייתה פרופסור ופוליטיקאית. שניהם היו פעילים חברתיים ופוליטיים ידועים ממשפחות מקושרות היטב.
איוון גדל להיות אינטלקטואל בולט בתוך הסביבה המעוררת והאינטנסיבית של משפחת רודניצקי המורחבת, בין בני משפחתו היו: איוון קדרין-רודניצקי (מנהיג פוליטי בולט ופובליציסט של זהות אוקראינית),[4] מיהיילו רודניצקי (חוקר ספרות, מבקר ספרות, מתרגם),[5] אנטין רודניצקי (מנצח ומלחין)[6] ו-וולודימיר רודניצקי (עורך דין ופעיל חברתי). לאחר שהוריו התגרשו כשאיבן היה בן שנתיים הוא התגורר עם אמו, אך צרכיו החומריים לתמיכה בעיסוקיו האינטלקטואליים נענו עד 1953 במידה רבה גם עם עזרתו הכלכלית של אביו.[2]
התפתחות אינטלקטואלית
רודניצקי החל את הקריירה האקדמית שלו באוניברסיטת לבוב בפולין שבין המלחמות, שם למד משפטים בשנים 1937–1939. לאחר הסיפוח הסובייטי של גליציה, אמו האמינה שזה רק עניין של זמן עד שה-NKVD יעצרו אותה ולכן היא ברחה עם בנה לקרקוב, ולאחר מכן ב-1940 לברלין. שם הוענק לו תואר שני ביחסים בינלאומיים ב-1943 מאוניברסיטת פרידריך וילהלם. מחשש לגלות את מורשתם היהודית, הוא נמלט עם אמו לפראג, צ'כוסלובקיה והמשיך את לימודיו ב-Karl-Ferdinands-Universität, וקיבל את הדוקטורט שלו בהיסטוריה בשנת 1945. יועץ הדוקטורט שלו היה החוקר הנודע בלימודי סלאביה, אדוארד וינטר, שערך את הגנת הדוקטורט בעל פה של רודניצקי ברחוב בפראג במהלך תקיפה אווירית לפני הכיבוש הסובייטי.[3]
מונע על ידי רצון להילחם בהשפעת הלאומנים האוקראינים, הפך רודניצקי לחבר מוביל במספר ארגוני סטודנטים בשנות הארבעים. הוא היה חבר באגודת הסטודנטים האוקראינית "Mazepyneć", קבוצת הסטודנטים האוקראינים בפראג, והארגון הלאומי של סטודנטים אוקראינים מגרמניה הגדולה (יחד עם ואסיל רודקו ואומליאן פריצק). הוא היה חבר לזמן קצר בארגון הטניטי שמרני ומונרכיסטי, אך גורש ב-1940 על ידי ההנהגה בשל פגישה עם מכר ותיק של אמו שהיה קשור לרפובליקה העממית האוקראינית, פעולה שהם ראו כבגידה פוליטית.
לאחר המלחמה, רודניצקי למד במכון לבוגרי ז'נבה, שם עבד על הדוקטורט השני שלו, ושם ב-1949 פגש והתחתן עם קווייקרית אמריקאית, ג'ואן בנטון. רודניצקי למד אנגלית באינטנסיביות ובשנת 1951 היגר לארצות הברית. לאחר שהודיעו לו שיהיה קשה להשיג פרופסורה טובה ללא תואר אמריקאי, הוא חזר לעבוד על עבודת הדוקטורט השנייה שלו בקולומביה. עד 1953 אזל המימון שלו והוא לקח תפקיד בהוראת היסטוריה באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון ואחר כך באוניברסיטת לה סאל בפילדלפיה בין השנים 1956–1967. הוא קיבל את תפקידו הקבוע הראשון ב-1967 באוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון הבירה [18] משנת 1971 ועד מותו ב-1984, הוא היה פרופסור באוניברסיטת אלברטה, מייסד המכון הקנדי ללימודי אוקראינה (CIUS),[ 19] חבר באגודה המדעית שבצ'נקו ובאקדמיה החופשית של אוקראינה למדעים.
עיסוקים מרכזיים בכתיבתו
כתוצאה מהתעניינותו המוקדמת בפילוסופיה הטרנסצנדנטלית הגרמנית של המאות ה-19 וה-20, העניין האקדמי העיקרי של רודניצקי הפך לחקר ההכרה ההיסטורית. בהתאם לתפיסה האבולוציונית של אידיאליזם האופיינית להיסטוריציזם הגרמני, רודניצקי השתמש בהיסטוריה כדי להבין את התפתחות המחשבה החברתית-פוליטית, במיוחד זו של אוקראינה מאמצע המאה התשע-עשרה ועד שנות ה-30.
המוקד העיקרי של עבודתו של רודניצקי נסב סביב הנושאים הבאים:
- המושג והבעיה של אומות "היסטוריות" ו"לא היסטוריות";
- המקורות האינטלקטואליים של אוקראינה המודרנית ומבנה ההיסטוריה האוקראינית של המאה התשע-עשרה;
- בעיית האינטליגנציה וההתפתחות האינטלקטואלית באוקראינה במאות התשע עשרה והעשרים;
- גליציה תחת האימפריה ההבסבורגית ותרומתה למאבק האוקראיני למדינה;
- המהפכה האוקראינית של 1917-21 וFourth_Universal בהקשר ההיסטורי של המחשבה הפוליטית האוקראינית, או אוטונומיה מול עצמאות;
- אוקראינה בתוך המערכת הסובייטית;
- הלאומיות האוקראינית הגליצינית בין המלחמות;
- האוקראינים ושכניהם הקרובים ביותר, הפולנים והרוסים;
- 1848 בגליציה: הערכה של עלונים פוליטיים.
מורשת
לפי ההיסטוריון למזרח אירופה טימותי סניידר, רודניצקי טען בנחישות נגד הטענה שאוקראינה צריכה להיות אומה הומוגנית - שהיא צריכה להיות אך ורק עבור אנשים שדיברו אוקראינית וחולקים תרבות אוקראינית. רודניצקי האמין, כמו מיכאילו הרושבסקי, בהמשכיות ההתפתחות החברתית ההיסטורית של אוקראינה לקראת אומה דמוקרטית עצמאית[7][8] וכן האמין, כפי שעשה ויאצ'סלב ליפינסקי, שגורלה הוא להיות פלורליסטי.[9]
הדעה המנוגדת באוקראינה נדגה על ידי דמיטרו דונצוב שקיבל השראה מהפשיזם האיטלקי[10] והפך לקול השמרני הקיצוני של הימין הקיצוני ושל הלאומיות האתנית האוקראינית.[11]
לדברי סניידר, תגובתו של רודניצקי ללאומיות האתנית ניצחה את הוויכוח, הן באוקראינה והן בקרב יוצאי אוקראינה מצפון אמריקה על מה האומה האוקראינית צריכה להיות.
במקום שהעם יחפש לגיטימציה בטענות היסטוריות מפוקפקות או המשכיות וקביעות של תרבות הומוגנית, השקפתו של רודניצקי הייתה ש"עם" הוא ביסודו תוצאה של פעולות פוליטיות ומחויבות פוליטית המכוונות לעתיד משותף, לפי הקריטריון הזה כל אחד יכול להיות חלק מהעם.[12]
הערות שוליים
- ^ Matthew Hodes, Thinking about young refugees’ mental health following the Russian invasion of Ukraine in 2022, Clinical Child Psychology and Psychiatry 28, 2022-09-07, עמ' 3–14 doi: 10.1177/13591045221125639
- ^ 2.0 2.1 Ivan L. Rudnytsky, Essays in modern Ukrainian history, Cambridge, Mass.: Distributed by Harvard University Press for the Harvard Ukrainian Research Institute, 1987, מסת"ב 0-916458-19-9
- ^ 3.0 3.1 U. Kyrchiv, Ivan Lysiak-Rudnytsky and Piotr Rawicz: Ukrainian-Jewish friendship, Ukraïnsʹka bìografìstika, 2019-06-10, עמ' 105–115 doi: 10.15407/ub.18.105
- ^ Andriy Fedchuk, Dmytro Cheberkus, Sofiia Zherebchuk, Principles of open science in Antarctic research, First International Conference "Open Science and Innovation in Ukraine 2022", State Scientific and Technical Library of Ukraine, 2022 doi: 10.35668/978-966-479-129-5-4-2
- ^ Mykhailo BOYCHENKO, BATTLE FOR HAPPINESS: UKRAINE AGAINST RUSSIA, Proceedings of The Third International Scientific Conference “Happiness and Contemporary Society”, SPOLOM, 2022-03-20 doi: 10.31108/7.2022.9
- ^ Roman Kushnir, Andrii Feloniuk, 30th anniversary of the restored in Ukraine Shevchenko Scientific Society activities (achievements in the encyclopedic area), Entsykpopedychnyi Visnyk Ukrainy [The Encyclopedia Herald of Ukraine] 11, 2019-12-09, עמ' 58–64 doi: 10.37068/evu.11.7
- ^ The Intellectual Origins of Modern Ukraine, www.ditext.com
- ^ Lubomyr R. Wynar, Thomas M. Prymak. Mykhailo Hrushevsky: The Politics of National Culture. (University of Toronto Ukrainian Studies, No. 3). Toronto: University of Toronto Press, 1987. xi, 323 pp. $40.00., Canadian-American Slavic Studies 24, 1990, עמ' 355–357 doi: 10.1163/221023990x00228
- ^ Lypynsky's Political Ideas from the Perspective of Our Time, www.ditext.com
- ^ TREVOR ERLACHER, Ukrainian Nationalism in the Age of Extremes, Harvard University Press, 2021-05-04, מסת"ב 978-0-674-25096-3
- ^ Volodymyr Vynnychenko's Ideas in the Light of His Political Writings, www.ditext.com
- ^ British Art after Brexit, dx.doi.org
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "איוון ליסיאק רודניצקי".