איילט ניש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ایالت نیش
דגל
Nis Eyalet, Ottoman Balkans 1850s.png
ממשל
עיר בירה ניש
היסטוריה
הקמה הקמת האיילט
תאריך 1846
פירוק חוק הווילאייטים
תאריך 1864
ישות קודמת האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית איילט מונסטיר
ישות יורשת האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית וילאייט הדנובה

איילט נישטורקית עות'מאנית: ایالت نیش)[1] היה ישות טריטוריאלית מנהלית של האימפריה העות'מאנית שנמצאה בשטח דרום סרביה של ימינו ומערב בולגריה. הוא הוקם בשנת 1846 והמרכז המינהלי שלו היה ניש. האזור שולב בווילאייט הדנובה בשנת 1864.

היסטוריה

בשנת 1861 מונה מידהט פאשא למושל איילט ניש. הוא היה רפורמטור שהושפע מרעיונות המערב והאיילט הפך למופע הראווה של התנועה הרפורמיסטית. הוא התמודד עם בעיות התקשורת והביטחון: הקים מערכת של חסימות כדי לעצור פלישת להקות חמושות מסרביה. על פי הביוגרפיה של בנו שהילל אותו, "הוא ארגן ז'נדרמריה, הבטיח את גביית המיסים השלווה ושם קץ לכל הרדיפות הדתיות".

הוא הקים גם בתי ספר ובתי חולים לבני כל הקבוצות הדתיות ללא אפליה. הרפורמות של מידהט היו כה מוצלחות עד שהן עוררו השראה לארגון מחדש של המערכת העות'מאנית. בשנת 1864 החליטה מועצת המדינה כי האיילטים יוחלפו בווילאייטים גדולים יותר. בכל אחת מרמות השלטון העיקריות הללו, יהיו מועצות מוסלמיות-נוצריות מעורבות.

הראשון מבין הווילאייטים נוהל במשך זמן מה על ידי מידהט פאשה, והוא כלל את איילט ניש לשעבר וחלק ניכר מבולגריה וכונה וילאייט הדנובה. בשלוש השנים הבאות הוא העביר תוכנית גדולה של בניית בתי ספר ועבודות ציבוריות אחרות, וכן הקים עיתון פרובינציאלי. [2]

חטיבות מנהליות

סנג'קים של האיילט באמצע המאה ה-19:[3]

  • סנג'ק ניש
  • סנג'ק סופיה
  • סנג'ק סמוקוב
  • סנג'ק קיוסטנדיל

הערות שוליים

  1. ^ "Some Provinces of the Ottoman Empire". Geonames.de. אורכב מ-המקור ב-10 ביולי 2015. נבדק ב-25 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Malcolm, Noel (1998). Kosovo: A short history. Washington Square, New York: New York University Press. p. 191. ISBN 0-8147-5598-4.
  3. ^ The three eras of Ottoman history, a political essay on the late reforms of ..., באתר גוגל ספרים By James Henry Skene
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0