אייסטולף
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. אייסטולף (בכתיב לטיני: Aistulf[1], מת ב-756) היה, מ-744, דוכס פריולי; הפך למלך הלומברדים חמש שנים מאוחר יותר והחל משנת 751 נשא גם בתואר דוכס ספולטו. אייסטולף היה בנו של פמו שהיה הדוקס (Dux) של פריולי.
אחרי שפמו, אביו של אייסטולף, כלא את הפטריארך קליקסטוס ב-731, ציווה מלך לומברדיה ליותפראנד על החלפתו בבנו הבכור, רטכיס. רטכיס ואיילסטולף השתתפו שניהם בקרבותיו של ליותפראנד נגד הדוקס המורד של ספולטו, טרנסמונד השני. לאחר תקופה קצרה שבה מלך הילדפראנד, עלה רטכיס לכס המלוכה. אייסטולף אם כן ירש בהדרגה בתפקידיו את אחיו, רטכיס (ולא את אביו, שנמלט על נפשו עד שרטכיס הצליח לשכך את זעמו של ליותפראנד). אחרי שרטכיס הפך למלך לומברדיה, ירש אייסטולף את תואר הדוקס. ב-749 החליט רטכיס לפרוש למנזר ואייסטולף הפך למלך. אייסטולף המשיך את מדיניות אחיו, של התפשטות ומתקפות נגד הכס הקדוש ונגד האקסרכיה של רוונה מטעם האימפריה הביזנטית. ב-751 הוא הצליח לכבוש את העיר רוונה ואיים על רומא, תוך שהוא דורש מס גולגולת. באותה שנה הצליח גם לכבוש את איסטריה מידי הביזנטים.
האפיפיורים התקשו להתמודד עם הסכנה ועם חוסר האונים של הקיסר הביזנטי, ופנו לבקשת עזרה למאיורדומוס מן השושלת הקרולינגית של ארמון אוסטרזיה, שמלכו בפועל על ממלכת הפרנקים. בשנת 741 ביקש גרגוריוס השלישי סיוע מקרל מרטל, אבל הלה היה עסוק בלחימה באזורים אחרים. ב-753 ביקר האפיפיור סטפנוס השני את בנו של מרטל, פפין הגוץ, שהכריז על עצמו כמלך הפרנקים תוך הסכמה של האפיפיור זכריאס. כאות תודה לתמיכת הכס הקדוש בהמלכתו, חצה פפין את הרי האלפים והביס את אייסטולף (ראו מתת פפין). השטחים שאייסטולף כבש באזור אמיליה-רומאניה ופנטפוליס ניתנו לאפיפיור.
אייסטולף מת בתאונת ציד ב-756 ודזידריוס ירש את כס המלוכה של לומברדיה[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ עוד צורות בהן מופיע שמו במקורות שונים: Ahistulf, Aistulfus, Haistulfus או Ailstolf
- ^ הכנסייה הקתולית בימי הביניים: אידאולוגיה ופוליטיקה עמ' 208
