אינבר
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אינבר (באנגלית: Invar) היא סגסוגת ניקל-ברזל אשר ידועה בשל מקדם ההתפשטות התרמית הנמוך שלה. מקור השם אינבר הוא במילה האנגלית invariable (בלתי-משתנה) אשר מתייחס לאופן שבו הסגסוגת כמעט ואינה מתכווצת או מתרחבת בעת שינויי טמפרטורה.[1] הסגסוגת הומצאה בשנת 1896 על ידי הפיזיקאי השוויצרי שארל אדואר גיום. הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1920 בשל המצאה זו, אשר הייתה בעלת השפעה משמעותית על מכשירים מדעיים מדוייקים ועל נורות להט. [2]
מאפיינים
בדומה לסגסוגות ניקל-ברזל אחרות, גם אינבר היא תמיסה מוצקה; כלומר זו סגסוגת בעלת פאזה יחידה, המורכבת מכ- 36% ניקל ו- 64% ברזל (אחוז משקלי).[3]
שימושים
אינבר הינה סגסוגת שימושית כאשר נדרשת יציבות מימדית גבוהה, כמו למשל במכשירי מדידה מדוייקים, שעונים, מדי זחילה סייסמית, שסתומי מנועים, ושעונים אנטי-מגנטיים (אנ')
ראו גם
- אלינבר (אנ'), סגסוגת בעלת מודול אלסטיות יציב לאורך טווח טמפרטורות
- קונסטנטן (אנ') ומנגנין (אנ'), סגסוגות בעלות התנגדות חשמלית יציבה לאורך טווח טמפרטורות
- סיטאל (אנ') וזרודור, חומרים קרמיים בעלי התפשטות תרמית קטנה יחסית
הערות שוליים
- ^ Davis, Joseph R. Alloying: Understanding the Basics. ASM International. pp. 587–589. ISBN 0-87170-744-6.
- ^ "The Nobel Prize in Physics 1920". nobelprize.org. The Nobel Foundation. נבדק ב-24 בנובמבר 2017.
The Nobel Prize in Physics 1920 was awarded to Charles Edouard Guillaume "in recognition of the service he has rendered to precision measurements in Physics by his discovery of anomalies in nickel steel alloys".
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Material Data Sheet Alloy 36" (PDF). נבדק ב-24 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה)