אכיפת חוזה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אכיפת חוזה היא סעד משפטי אותו יכול בית המשפט להעניק לצד שנפגע מהפרת חוזה ולכפות על הצד המפר את קיום התחייבויותיו על פי החוזה.

בישראל

במשפט הישראלי סעד האכיפה מוגדר בסעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) המגדיר כי זכותו של הנפגע לבקש מבית המשפט כי יאכוף את קיום החוזה, למעט ארבעה מקרים בהם החוזה לא ניתן לאכיפה:

  1. החוזה כבר אינו בר-ביצוע;
  2. המשמעות של אכיפת החוזה היא כפיית המפר לתת שירות או עבודה לנפגע;
  3. ביצוע האכיפה ידרוש התערבות במידה לא סבירה מצד בית המשפט או הוצאה לפועל;
  4. נסיבות העניין מראים כי האכיפה אינה צודקת.

בדין הישראלי אכיפת החוזה נחשבת לאפשרות המועדפת, לפי העיקרון "חוזים יש לקיים", ועל כן אם לא התקיימו התנאים האלו בית המשפט ייעתר לבקשת הנפגע ויאכוף את החוזה. לכן, בית המשפט נוטה לפרש בצמצום את הסייגים וכן מטיל את נטל ההוכחה לקיומם על הצד המפר[1].

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אכיפת חוזה41759829Q257385