אלינור ראת'בון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. אלינור פלורנס ראת'בון (באנגלית: Eleanor Florence Rathbone;‏ 1872 -1946) הייתה סופרג'יסטית, פמיניסטית בריטית, חברת פרלמנט עצמאית שפעלה לאורך שנים למען קצבת משפחה וזכויות נשים. היא הייתה בת למשפחת ראת׳בון מליברפול, משפחת סוחרים ובעלי אניות אשר עסקו גם בפילנתרופיה ותרמו רבות לקהילה.

ראשית חייה

ראת׳בון הייתה בתו של החוקר והפעיל החברתי ויליאם ראת׳בון ה-6 ואשתו השנייה, אמילי אקסון לייל. משפחתה עודדה אותה להתרכז בנושאים חברתיים.

ראת'בון למדה בבית הספר התיכון קנזינגטון בלונדון, ואחר כך, למרות מחאת אמה, ובתמיכת מורתה הנערצת לוסי מרי סילקוקס, היא המשיכה בלימודיה בקולג׳ הנשים סומרוויל שבאוניברסיטת אוקספורד.

לאחר גמר הלימודים, ועד מותו של אביה בשנת 1902 עבדה ראת'בון לצידו, ויחד הם חקרו את התנאים החברתיים והתעשייתיים בליברפול. הם היו ממתנגדי מלחמה הבורים השנייה בדרום אפריקה.

בשנת 1903 פרסמה ראת׳בון את הדו"ח שכתבה עם אביה: ״תוצאות החקירה המיוחדת לתנאי העבודה במזחים של ליברפול״.

בשנת 1905 היא סייעה להקמת בית הספר למדעי החברה באוניברסיטת ליברפול, שם הייתה מרצה במינהל ציבורי.

פוליטיקאית ופעילה מקומית

בשנת 1897 הפכה ראת׳בון למזכירת כבוד של הוועד המנהל של אגודת הסופרג'יסטיות של ליברפול ובתוקף תפקידה הקדישה עצמה למאבק לקבלת זכות בחירה לנשים.[1] ראת'בון נבחרה כחברה עצמאית במועצת העיר ליברפול בשנת 1909 תפקיד בו נשאה עד שנת 1935. היא כתבה סדרת מאמרים למגזין הסופרג׳יזם The Common Cause (המטרה המשותפת). בשנת 1913, ביחד עם נסי סטיוארט-בראון, הקימה את איגוד הנשים האזרחיות בליברפול, למען קידום מעורבותן של נשים בנושאים פוליטיים.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ארגנה ראת'בון את אגודת משפחות החיילים והמלחים בעירייה (היום ידוע בראשי התיבות SSAFA, ארגון הצדקה של הצבא) כדי לעזור לנשים ולאלו הנתמכים כלכלית מבין החיילים. היא הקימה את "מועדון 1918" בליברפול (שנפגש לארוחות צהרים במלון אדלפי עד עצם היום הזה), והוא פורום הנשים הפעיל הוותיק ביותר בעיר.

משנת 1918 ואילך ראת'בון רתמה את מירצה לקידום מערכת של קצבאות משפחתיות המיועדות ישירות לאמהות.

היא התנגדה לדיכוי אלים של המרד באירלנד (התנועה למען ממשל עצמי אירי Irish Home Rule movement).

היא הייתה מובילה בתהליך שהוביל להכללת נשים בחוק ייצוג העם משנת 1918 (שהעניק לנשים מגיל 30 את זכות הבחירה).

בשנת 1919, כשמיליסנט פוסט פרשה, ראת׳בון הפכה לנשיאת האיחוד הלאומי של החברות לשוויון אזרחי (מה שהיה האיחוד הלאומי של אגודות הסופרג׳יסטיות ), והייתה אחראית להקמת האגודה לשירותי הפרט בליברפול .

היא גם הייתה יושבת הראש הראשונה של הארגון למען ביטחון לפרלמנט בהודו (PSS), ופעלה למען זכויות נשים בהודו .

בבחירות הכלליות ב-1922 ראת׳בון התמודדה כמועמדת עצמאית שיצגה אזור בליברפול נגד חבר הפרלמנט מכהן והובסה.[2]

בשנת 1924 בספרה ״המשפחה המנשלת״ (The Disinherited Family), ראת׳בון טענה כי התלות הכלכלית של נשים מבוססת על כך שהמשכורות שגברים הרוויחו אינן תלויות כלל בגודל משפחתם. בהמשך חשפה ראת׳בון תקנות ביטוח שהפחיתו את הגישה של נשים נשואות לדמי אבטלה וביטוח בריאות.

פוליטיקאית בבית הנבחרים

בשנת 1929 נכנס ראת'בון לבית הנבחרים כנציגה עצמאית של כלל האוניברסיטאות האנגלית. אחד הנאומים הראשונים שלה היה על הוקעת מילת נשים בקניה (אז מושבה בריטית).

בתקופת השפל הגדול, היא לחמה למען חלב זול ושיפור ההטבות לילדי המובטלים.

בשנת 1931 ראת׳בון סייעה בהבסת היוזמה לביטול מושבי האוניברסיטה בבית הנבחרים וזכתה בבחירות חוזרות בשנת 1935.

לוחית כחולה מעל ביתה ברחוב טופטון, בווסטמינסטר

ראת׳בון הבינה את מהותה של גרמניה הנאצית ובשנות השלושים הצטרפה למועצה האנטי-נאצית הבלתי מפלגתית כדי לתמוך בזכויות אדם. בשנת 1936 החלה להתריע על איום נאצי על צ'כוסלובקיה. ותמכה בהתחמשות מחדש.

היא גם תמכה בהמשך פעילותו של העיתון "גרדיאן מנצ'סטר " .[3]

ראת׳בון נהייתה מבקרת קולנית של עמדת הפייסנות בפרלמנט. היא גינתה את השאננות הבריטית לנוכח חדירתו של היטלר לאזור הריין בניגוד להסכמים, לכיבוש האיטלקי של אביסיניה ולמלחמת האזרחים בספרד. היא אפילו ניסתה לשכור ספינה שתחדור דרך המצור על ספרד ותחלץ משם רפובליקנים הנמצאים בסיכון מפעולות תגמול.

נחישותה הייתה כה גדולה עד כי מספרים ששרים זוטרים ועובדי מדינה במשרד החוץ התחבאו מאחורי עמודים כשראו אותה מגיעה.

היא תמכה בעמדות של וינסטון צ'רצ'יל וקלמנט אטלי אך הפכה את נוויל צ'מברלין לאויב.

בשנת 1936, ראת׳בן הייתה אחת מכמה אנשים שתמכו בוועדה הזמנית הבריטית שיצאה להגן על לאון טרוצקי, וחתמה על מכתב שהתפרסם במנצ'סטר גרדיאן. המכתב הגן על זכותו של טרוצקי למקלט מדיני וקרא לחקירה בינלאומית על משפטי מוסקבה.

ב־30 בספטמבר 1938, הוקיעה ראת'בון את הסכם מינכן. היא לחצה על הפרלמנט לסייע לצ'כוסלובקים ולהעניק כניסה לדיסידנטים גרמנים, אוסטרים ויהודים.

בסוף שנת 1938 הקימה את הוועדה הפרלמנטרית לפליטים כדי לטפל במקרים פרטיים בספרד, צ'כוסלובקיה וגרמניה.

במהלך מלחמת העולם השנייה היא נזפה באופן קבוע באוסברט פיק, סגן שר הפנים, ובשנת 1942 לחצה על הממשלה לפרסם את העדויות על קיום השואה.

חיים אישיים

בסוף מלחמת העולם הראשונה ראת'בון ובת זוגה אליבט מקדם עובדת סוציאלית אקטיביסטית קנו בית בלונדון. הן המשיכו להתגורר יחד עד למותה הפתאומי של ראת'בון בינואר 1946.

ראת׳בון הייתה קרובת משפחה של השחקן בזיל ראת׳בון. אחיינה ג'ון רנקין ראת'בון היה חבר הפרלמנט הקונסרבטיבי מטעם אזור בודמין משנת 1935 ועד מותו בקרב על בריטני, בשנת 1940. לאחר מותו אשתו ביאטריס לקחה את מקומו כחברת פרלמנט. בנה של אחיינה, טים ראת'בון, היה חבר פרלמנט קונסרבטיבי מטעם אזור לויס בשנים 1974 עד 1997.

בתה של אחיינה ג'ני ראת'בון, הייתה חברת מועצה מטעם מפלגת הלייבור באיסלינגטון, ובבחירות הכלליות לשנת 2010 הייתה המועמדת הפרלמנטרית למפלגת הלייבור בדרום ויילס מטעם מחוז קרדיף מרכז. היא נבחרה לאספה הלאומית לוויילס כנציגת מרכז קרדיף בבחירות לאספה הלאומית ב -2011 .

מורשת

בניין אלינור ראת׳בון, באוניברסיטת ליברפול

בשנת 1945, שנה לפני מותה, אלינור ראת'בון זכתה לראות את חוק קצבאות המשפחה הופך לחוק.

בשנת 1986 הותקן לוח כחול על קיר ביתה ברחוב טופטון, בווסטמינסטר, לונדון SW1P 3QH.[4]

שמה ותמונתה (ויחד עם 58 סופרג׳יסטיות נוספות) מתנוססים על המסד של הפסל של מיליסנט פוסט בכיכר פרלמנט, לונדון, שנחשף בשנת 2018.[5][6][7]

אוניברסיטת ליברפול מוקירה את זכר אלינור ראת׳בון בבנין הנושא את שמה, ונמצאים בו בית הספר למשפט וצדק חברתי, והמחלקה לפסיכולוגיה.

תיאטרון אלינור ראת'בון משמש להפקות במה ולהופעות מוזיקליות. במעונות הסטודנטים באוניברסיטת אדג 'היל בעיר ליברפול יש בניין הנושא את שמה.[8]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלינור ראת'בון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Helmond, Marij van (1992). Votes for women : the events on Merseyside 1870-1928. Great Britain: National Museums & Galleries on Merseyside. p. 26. ISBN 090636745X.
  2. ^ Craig, F. W. S. (1983). British parliamentary election results 1918–1949 (3 ed.). Chichester: Parliamentary Research Services. מסת"ב 0-900178-06-X.
  3. ^ Martin Gilbert, Prophet of Truth: Winston S. Churchill, 1922–1939 (London: Minerva, 1990), p. 722.
  4. ^ "RATHBONE, Eleanor (1872-1946)". English Heritage. 1943-02-20. נבדק ב-2018-04-26.
  5. ^ "Historic statue of suffragist leader Millicent Fawcett unveiled in Parliament Square". Gov.uk. 24 באפריל 2018. נבדק ב-24 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Topping, Alexandra (24 באפריל 2018). "First statue of a woman in Parliament Square unveiled". The Guardian. נבדק ב-24 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Millicent Fawcett statue unveiling: the women and men whose names will be on the plinth". iNews. נבדק ב-2018-04-25.
  8. ^ Last updated on Last updated on April 16, 2018 (2018-04-16). "Living on Campus". Edgehill.ac.uk. נבדק ב-2018-04-26.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלינור_ראת%27בון&oldid=1834877"