אלכופופ
 | |
אלכופופ או קוּלֶר באנגלית: Alcopop או Cooler) הוא משקה אלכוהולי ממותק המכיל אחוז נמוך יחסית של אלכוהול בשילוב עם מיצי פירות ו/או משקה קל מוגז.
אטימולוגיה
המונח אלכופופ (הלחם בסיסים של המילים אלכוהול ופופ במובן משקה קל) משמש בדרך כלל בבריטניה ובאירלנד כדי לתאר משקאות אלה.[1] בקנדה דוברת האנגלית, "קולר" נפוץ יותר, אך גם "אלכופופ" נמצא בשימוש. מונחים אחרים הם ״משקה אלכוהולי בטעמים״ (FAB), ״משקה מאלט בטעמים״ (FMB),[2] "ספירט ארוז מראש" או "ספירט ארוז פרמיום" (PPS). באוסטרליה ובניו זילנד "premix" ו"מוכן לשתייה" (RTD) שניהם מונחים נפוצים. מאלטרנטיב (Malternative) הוא כינוי אמריקאי בלעדי לאלכופופים המבוססים על מאלט. בדרום אפריקה "קולר אלכוהולי" ("Spirit cooler") משמש לגרסאות עם אלכוהול מזוקק.
״זלצר חריף״ (אנ') היא קטגוריה קשורה של משקאות אלכוהוליים חריפים עם מי סודה בטעמים. סיידר חריף, לעומת זאת, הוא משקה מותסס הדומה ליין או לבירה.
סוגי אלכופופ
אלכופופ כולל שלושה סוגים של משקאות:
- משקאות מאלט שאליהם נוספו מיצי פירות שונים או חומרי טעם וריח אחרים.
- קוקטייל יין (wine cooler): משקאות המכילים יין שאליהם נוספו מרכיבים כגון מיץ פירות או חומרי טעם וריח אחרים, לרוב בשילוב עם משקה קל מוגז וסוכר.
- משקאות מעורבבים המכילים אלכוהול מזוקק ונוזלים מתוקים כגון מיצי פירות או חומרי טעם וריח אחרים.[3]
תיאור
אלכופופ מורכב מתערובת של מים מזוקקים, מיצי פירות, לימונדה או משקאות ממותקים אחרים בהם טעם האלכוהול מוסווה על ידי המתיקות. התערובת של האלכוהול עם סוכר ופחמן דו-חמצני מאפשרת לו לעבור מהר יותר לדם. קהל היעד של משקאות אלה הוא בעיקר צעירים ובמיוחד צעירות, שלעיתים אינן מעריכות את טעם האלכוהול בצורתו המסורתית (יין, בירה או משקאות חריפים) . הסכנה של מוצרים אלו היא שהם מרווים את הצמא מבלי שמורגש האלכוהול שהם מכילים, וכך מתרגלים צעירים רבים לשתות אלכוהול.
ישנם מגוון משקאות המיוצרים ומשווקים ברחבי העולם וכן בתוך כל אחד מן השווקים, אשר מתוארים כקולרים או כאלכופופים. הם נוטים להיות מתוקים ומוגשים בבקבוקים קטנים – בדרך כלל 355 מ"ל (בגודל רגיל של פחית משקה קל מוגז) בארצות הברית, 275 מ"ל בדרום אפריקה ובגרמניה, 330 מ"ל בקנדה ובאירופה), ומכילים לרוב בין 4%–7%כהל בנפח. באירופה, קנדה ודרום אפריקה קולרים נוטים להיות משקאות חריפים מעורבים מראש, כולל וודקה (למשל סמירנוף אייס) או רום (למשל בקארדי בריזר). בארצות הברית, לעומת זאת, אלכופופים מתחילים לעיתים קרובות כבירות ללא כשותנית, תלוי במדינה שבה הם נמכרים. בתהליך הייצור חלק ניכר מהלתת (והאלכוהול) מוסרים (מותירים בעיקר מים), ולאחר מכן מוסיפים אלכוהול (בדרך כלל וודקה או אלכוהול דגנים אחר), סוכר, צבע וטעם. משקאות כאלה מסווגים באופן חוקי כבירות כמעט בכל המדינות ולכן ניתן למכור אותם בחנויות שאינן יכולות למכור משקאות מבוססי אלכוהול. עם זאת, ישנם גם חזקים יותר שהם פשוט משקאות חריפים מעורבים מראש (למשל רום בקארדי ואחרים), המכילים לרוב כ-12.5% אלכוהול בנפח ואת אלה ניתן למכור רק במקום עם רישיון לכירת משקאות חריפים.
היסטוריה
קוקטיילי יין (קולרים) צברו פופולריות בשוק האמריקני בשנות ה-80, כאשר ברטלס וג'יימס (אנ') החלו לפרסם את מותג קולר היין שלהם, ואחריהם באו מותגים אחרים, כולל כאשר בקארדי הציגה את הבריזר.[4] עלייה בפופולריות התרחשה בסביבות 1993 עם מוצרים ומותגים רבים ששווקו תחת הכותרת "משקה אלטרנטיבי". גם סמירנוף יצא עם משקה מאלט נוסף בטעם הדרים בארצות הברית בסוף שנות התשעים בשם סמירנוף אייס.
מותגים
מותגי הקולרים הם רבים והבסיס האלכוהולי שלהם משתנה מאוד.[5] כמה מותגים בולטים כוללים: סמירנוף אייס, בקארדי בריזר, סקאיי, ג'ק דניאל'ס ועוד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שושנה חן ורבקה פרייליך, מי מפחד מאלכוהול קל, באתר ynet, 18 ביוני 2002
- מור גורדון, גזוז מחוזק, באתר הארץ, 14 ביולי 2002
הערות שוליים
- ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2008-05-11. נבדק ב-2008-09-28.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "California Board of Equalization. Flavored Malt Beverages, 2005" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-02-17. נבדק ב-2007-10-19.
- ^ SB1625, Illinois General Assembly 1977 (אורכב 05.12.2008 בארכיון Wayback Machine) (Amendment to The Liquor Control Act of 1934, Section 6-35; 235 ILCS 5/6-35)
- ^ "Age Checker | Distell". www.distell.co.za.
- ^ "Ready To Drink (RTD) Fact Sheet". Cocktail Times.
