אלכסנדר הגוסס
 | |
| ראשו של "אלכסנדר הגוסס", גלריית אופיצי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| פַּסל | לא ידוע |
| תאריך יצירה | סוף המאה ה-2 לפנה"ס |
| טכניקה וחומרים | שיש לבן מגורען בינוני ממקור אי |
| ממדים בס"מ | |
| גובה | 72 ס"מ (גובה החלק העתיק: 42 ס"מ) |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה | 1914 מספר 338 |
| מיקום |
גלריית אופיצי פירנצה שבאיטליה |
אלכסנדר הגוסס (ביוונית: Ἀλέξανδρος ὁ θνήσκων) הוא פסל שיש הלניסטי מן המאה ה-2 לפנה"ס, המייצג ראש גברי בעל הבעה פתטית ועוצמה דרמטית. הפסל שמור כיום בגלריית אופיצי בפירנצה, איטליה, ונחשב לאחת מן הדוגמאות הנדירות והאיכותיות ביותר לפיסול יווני מקורי מהתקופה ההלניסטית המאוחרת.
תיאור
הפסל מגולף בשיש לבן מגורען בינוני, שמקורו ככל הנראה באי יווני, וגובהו הכולל 72 ס"מ (כאשר החלק העתיק בלבד מתנשא לגובה של 42 ס"מ). הוא מתאר דמות צעירה בגודל העולה על טבעי, בעלת שיער ארוך המסודר בקווצות עבות, מבט מופנה כלפי מעלה וראש המסובב בעוצמה ימינה. הפה חצי פתוח, הגבות מכווצות, וההבעה הכללית טעונה ברגש של כאב או גסיסה. חלקים נרחבים בפסל שוחזרו בעת החדשה, ובהם בסיס הצוואר, פלג הגוף העליון, חלק מהשיער, גב הראש, האף, וקווצות בצד שמאל של הפנים. סימני עיבוד מודרני ניכרים גם בקודקוד. שיחזורים אלו משקפים גישות משתנות לאידיאל האסתטי ולפרשנות דמותו של אלכסנדר מוקדון.[1]
היסטוריה וזיהוי
הפסל נודע לראשונה בשנת 1550, אז נכלל באוסף הקרדינל פיו דה קרפי בקמפו מרציו שברומא, תחת הזיהוי כ"אלכסנדר הגוסס". זיהוי זה זכה לתהודה רבה והתקבל בקרב מבקרי האמנות עד המאה ה-18. בשנת 1779 התגלה "ראש אזארה" בטיבולי, אשר נחשב דיוקן אותנטי יותר של אלכסנדר מוקדון, והביא לדחיית הזיהוי המקורי. בעקבות שינוי זה, החלו חוקרים לקשר את הפסל לאיקונוגרפיה של ענקי המזבח בפרגמון, ובהמשך – לייצוגים של דמויות מיתולוגיות ימיות, ברגע דרמטי של עלייתן מן הים. אף כי זהות הדמות אינה חד-משמעית, הסגנון וההבעה מקשרים את היצירה לקבוצה של פורטרטים הלניסטיים מאוחרים המושפעים מדמותו של אלכסנדר.[1]
העברה לפירנצה והשפעה אמנותית
בסביבות שנת 1580 הועבר הפסל לפירנצה, והצגתו בגלריית אופיצי הפכה אותו למוקד השראה לאמנים בני התקופה. הפסל שוכפל בשיש לפחות פעם אחת – העתק הנמצא כיום במוזיאון הארכאולוגי הלאומי של פירנצה – וכן שלוש פעמים באבן פורפיר, ככל הנראה על ידי סדנת הפסלים של משפחת פרוצ'י דל טדא. הוא שימש מקור השראה לציורים ויצירות נוספות באמנות הרנסאנס והבארוק האיטלקיים.[1]
רפליקות והשוואות
במהלך המאה ה-17 שימש הפסל מקור השראה גם לאמנים מתקופת הבארוק. בציור דניאל בגוב האריות (1614/1616) מאת רובנס זיהו חוקרים את הבעת פניו של דניאל – מבט כלפי מעלה, עיניים דומעות ותחינה גלויה – כהשראה שנלקחה מהפסל, אותו פגש רובנס ככל הנראה בעת שהותו באיטליה. בכך, שימש הפסל מקור אסתטי ליצירת דמות דרמטית, אשר גילמה אידיאלים של סבל, אמונה ותשוקה גם באמנות הבארוק.[2]
במהלך שנות ה-2000 זוהתה רפליקה רומית של הפסל באוסף פרטי בקובה. תגלית זו עוררה השערה כי הפסל המקורי השתייך למתחם מונומנטלי נודע בעת העתיקה, ככל הנראה כזה שהכיל דמויות דרמטיות מהמיתולוגיה היוונית או היסטורית. תובנה זו שופכת אור נוסף על הפונקציה האפשרית של הפסל, כחלק ממערך אמנותי או פולחני גדול יותר.[1]
חשיבות אמנותית
"אלכסנדר הגוסס" נחשב ליצירה מופתית בפיסול ההלניסטי, ומשקף את המעבר מסגנון אידיאליסטי לקו ריאליסטי-רגשי. הוא מבטא את העניין הגובר בפסיכולוגיה של הדמויות, בהבעה אישית ובתנועה דרמטית, המאפיינים את האמנות של התקופה המאוחרת. אף כי לא ניתן לאשר את זיהוי הדמות, הפסל נותר עדות חזותית ותרבותית מרשימה ליכולות הטכניות והאסתטיות של הפיסול היווני.[1]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Head of the so-called Dying Alexander, Ellenistic art, Uffizi Galleries
- ↑ Rubens in the Royal Menagerie, FAMSF (באנגלית)
אלכסנדר הגוסס41109926