אלכסנדר קליין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אלכסנדר קליין (בלועזית: Alexander Klein; 17 ביוני 1879 (ח' בתמוז תרל"ט) באודסה שברוסיה - 15 בנובמבר 1961 בניו יורק) היה מחשובי מתכנני הערים בישראל ומחוצה לה[1]. היה פרופסור לאדריכלות בטכניון ומתכנן ערים שסייע לקרן הקיימת ותכנן ביישובים רבים בארץ. חיבר כשמונים פרסומים ובהם ספרים, חוברות, מאמרים ומחקרים בעיתונות המקצועית בשפות שונות משנות פעילותו ברוסיה, בגרמניה ובישראל[2].
קורות חיים
אלכסנדר קליין נולד ב־17 ביוני 1879 באודסה שברוסיה (כיום באוקראינה), בן ליונה (מצאצאי הרב יהונתן אייבשיץ) ורוזה בת שמשון פלכסור. ב-1910 נשא לאישה את אליזבט בת איון קפטל. שם בנו סרגיי קליין. הוא נפטר ב־15 בנובמבר 1961 בגיל 82 בניו יורק.
בשנת 1898 סיים את הגימנסיה באודסה. בשנת 1904 סיים את המכון למהנדסים אזרחיים בסנקט פטרבורג והוסמך כמהנדס אדריכל.
עבודה באדריכלות
פעילות ברוסיה
בשנת 1904 החל בעבודה פרטית במקצועו בסנקט פטרבורג. בשנת 1906 זכה בפרס הראשון בתחרות לתכנון בית-חולים בן 2,000 מיטות בסנקט פטרבורג ומונה כאדריכל הביצוע הראשי. ב-1910 וב-1912 סייר באיטליה כדי ללמוד את אדריכלות הרנסאנס, ששימשה לו כמקור-השראה באחדים מהבניינים הראשונים שתכנן. ב־1913 הוזמן לשמש אדריכל-יועץ למפעלי תעשייה גדולים ברוסיה להם תכנן שיכוני-פועלים, בתי-חולים, מועדונים ומרכזי צבור. באותה תקופה השתתף בהצלחה בתחרויות ארציות ובינלאומית. בזמן מלחמת העולם הראשונה עמד בראש המחלקה לאדריכלות בבית-הספר הטכני הגבוה בפטרסבורג בין השנים 1915–1917. כמו כן כיהן כחבר הוועד המנהל של האיגוד למלחמה במצוקת הדיור ברוסיה. עם פרוץ המהפכה לא התאפשר לו להמשיך בעבודתו.
פעילות בגרמניה
ב-1920 הצליחו קליין ומשפחתו לצאת מרוסיה ועברו לברלין. הוא המשיך להשתתף בהצלחה בתחרויות ארציות ובינלאומיות. עסק בעבודה מחקרית ומעשית והתמחה בתחום השיכון העממי. עם עבודותיו המעשיות החשובות באותה תקופה נמנות שיכון בת אלף יחידות דיור עבור עובדי מפעלי לוינה בבאד-דירנברג שליד מרזבורג ותוכניות-שיכון גדולות בברלין ובסביבתה. הוא גם פרסם מחקרים מדעיים בתחום השיכון. תחילה באופן עצמאי, אחר-כך בשיתוף מכון-המחקר הממשלתי למשקיות בבניה ובשיכון. בתקופה מאוחרת יותר הוא יסד מכון מחקר מיוחד לשיכון בתמיכת ממשלת גרמניה.
עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 נאלץ להפסיק את עבודתו הפרטית, לסגור את מכון-המחקר ולהפסיק את פרסום סדרת מחקרי השיכון. רק הכרך הראשון של הסדרה הספיק לצאת שם לאור ("הבית החד-משפחתי - הטיפוס הדרומי", הוצאת יוליוס הופמן, שטוטגרט, 1934). מהחשובים שהתפרסמו בגרמניה בתחום זה.
פעילות בישראל
ב-1935, בגיל 56, הוזמן לעלות ארצה על ידי המוסדות הלאומיים והתחיל לעבוד כיועץ לתכנון ערים של הקרן הקיימת לישראל. מעט אחר כך מונה לפרופסור לבניין ערים ושיכון בטכניון בחיפה. בשנת 1943 יסד ועמד בראש המכון למחקר בנין עיר ושיכון שליד הטכניון. בשנות הארבעים הוא שימש גם כחבר ועדת התיכון, שהייתה ועדת משנה של ועדת התכנון הארצית של הסוכנות היהודית בתקופת המנדט הבריטי[3][4]. בשנת 1951 נוסד המדור לבינוי ערים בפקולטה לאדריכלות בטכניון ופרופסור אלכסנדר קליין מונה לעמוד בראשו. הוא גם כיהן כחבר הסנאט של הטכניון עד פרישתו בשנת 1956. במקביל עסק בעבודה מעשית באדריכלות ובבינוי ערים. ערך כ-70 תוכניות בינוי ושיכון לפרברי חיפה, המפרץ והר הכרמל, ובהן תוכניות הפיתוח של קרית-הטכניון החדשה על הכרמל. תוכניות בטבריה, באר שבע, ים המלח, נתניה, ירושלים ואזורים אחרים בארץ, בתי דירות, בניינים ציבוריים, בתי עסק ועוד. הוא קיבל את תואר אזרח-כבוד של טבעון כאות הוקרה על עריכת תוכנית הראשונה של היישוב, ששנחשבה בשעתו למוצלחת בערי הגנים בארץ.
פרופסור אלכסנדר קליין ייצג את ישראל בכינוסים ובקונגרסים של אדריכלים ובוני-ערים בחוץ לארץ: בשנת 1948 היה נציג מדינת ישראל בהופעתה בפעם הראשונה בקונגרס האיגוד הבינלאומי של האדריכלים בלוזאן; בשנת 1953 ייצג את ממשלת ישראל ואגודת המהנדסים והאדריכלים בקונגרס העולמי של האיגוד בליסבון ונבחר בו לסגן יושב ראש הוועדה לבינוי ערים. באותו קונגרס הניח את היסוד לארגון ארצות מזרח הים התיכון לחקר בעיות בינוי ערים והדרישות הארכיטקטוניות לפי תנאי ארצות אלו וייצג את ישראל בכינוסו הראשון של ארגון זה במאי 1954. הוא הוזמן כמרצה-אורח בבתי-ספר גבוהים ובארגונים מקצועיים בארצות הברית ובארצות אחרות, ותערוכות עבודותיו הוצגו באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. ב-1949 וב-1953 קיבל תואר דוקטור-כבוד למהנדסים.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "אלכסנדר קליין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2812
- רשימת האדריכלים החשובים אשר פעלו בארץ ישראל בתקופת העלייה החמישית
- Marco Giorgio Bevilacqua, Alexander Klein and the Existenzminimum: A ‘Scientific’ Approach to Design Techniques, Nexus Network Journal, July 2011
- Alexander Klein – Allogio minimo – Bad Durrenberg, Lipsia, Germany – 1930, Atlas of Interiors
הערות שוליים
- ^ אליעזר פרנקל, כרך שני, ארץ ישראל - עליה חמישית, סדנה פרנקל, עמ' 615
- ^ דוד תדהר (עורך), "אלכסנדר קליין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2812
- ^ ענת בר-כהן, עיצוב מדיניות תכנונית ואסדרה תכנונית טרום הקמת המדינה, אופקים בגאוגרפיה, 70, עמ' 69–91
- ^ ענת בר-כהן, הליך החקיקה של חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 בהקשרם של "מוסדות התכנון" (פרק ב' לחוק) ו"תוכניות" (פרק ג' לחוק), עבודת דוקטוראט, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ח
