אלמר בנסון
| לידה |
אפלטון, מינסוטה, ארצות הברית .svg){kind=small} |
|---|---|
| פטירה |
מיניאפוליס, מינסוטה, ארצות הברית  |
אלמר אוסטין בנסון (באנגלית: Elmer Austin Benson; 22 בספטמבר 1895 – 13 במרץ 1985) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי ממינסוטה. בשנת 1935, בנסון מונה כחבר הסנאט של ארצות הברית לאחר מותו של תומאס שול.[1] הוא כיהן כמושל מינסוטה ה-24, וניצח את הרפובליקני מרטין נלסון ניצחון מוחץ בבחירות לתפקיד המושל ב-1936. הוא איבד את תפקיד המושל שנתיים לאחר מכן, כשהפסיד לרפובליקני הרולד סטסן בבחירות לתפקיד המושל ב-1938.
ביוגרפיה
ראשית חייו
בנסון נולד ב-22 בספטמבר 1895 באפלטון, מינסוטה, ולמד משפטים ב-William Mitchell College of Law (אז המכללה למשפטים של סיינט פול) ושירת שנה בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא לא התעסק יותר בעריכת דין לאחר שחזר משירות פעיל, ובחר במקום זאת להמשיך בקריירה בנקאית ועסקית.
בעל בריתו של אולסון
בנסון היה בן ברית קרוב של המושל פלויד ב. אולסון, חבר נוסף במפלגת העבודה החקלאית של מינסוטה, שעזר לתכנן את עלייתו הפוליטית של בנסון. אולסון מינה את בנסון לנציב המדינה לביטחונות לפני שבחר בו להחליף את תומאס ד. שול בסנאט של ארצות הברית לאחר מותו של שול בדצמבר 1935. בנסון כיהן בקונגרס ה-74, עד 3 בנובמבר 1936.
מושל מינסוטה
לאחר מותו בטרם עת של אולסון מסרטן ב-1936 וכהונתו לבינתיים של סגן המושל יילמאר פיטרסן, בנסון מילא את החלל ונבחר למושל מינסוטה ה-24 בהפרש הגדול ביותר בתולדות המדינה. הוא כיהן כמושל מינסוטה מ-4 בינואר 1937 עד 2 בינואר 1939. תבוסתו בהפרש שיא ב-1938 נתפסת כתחילת סופה של מפלגת העבודה החקלאית של מינסוטה ככוח פוליטי עצמאי וככישלון לפוליטיקה הפרוגרסיבית במינסוטה. ב-1940, הוא התמודד לסנאט של ארצות הברית נגד הנריק שיפסטד, סנאטור מכהן שערק מהמפלגה הפרוגרסיבית למפלגה הרפובליקנית. בנסון זכה במקום השני, עם 25% מהקולות, במרוץ שכלל גם דמוקרטי, בעוד שיפסטד נבחר מחדש. ב-1942 רץ לסנאט בפעם האחרונה, אך הפסיד לרפובליקני ג'וזף ה. בול במרוץ רב-מועמדים.
מפלגת DFL
בנסון היה גם הדמות המרכזית שעמדה מאחורי הקרע במפלגת ה-DFL (מפלגת הדמוקרטים-חקלאים-פועלים) במינסוטה בין 1946 ל-1948. ה-DFL הוקמה ב-1944 מאיחוד המפלגה הדמוקרטית של מינסוטה ומפלגת העבודה החקלאית של מינסוטה. בנסון ותומכיו השתלטו באופן פעיל על ועדת המפלגה הראשית ב-1946, אך הודחו מהוועדה על ידי תומכיו של יוברט ה. האמפרי (שהיה אז ראש עיריית מיניאפוליס) ב-1948. השפעתו של האמפרי ותומכיו במפלגה צמחה באופן משמעותי בין 1946 ל-1948, בשל הפופולריות הרבה שזכה לה האמפרי ומאמציו דרך ה-ADA, שיתוף הפעולה עם קואופרטיבים חקלאיים במדינה, ותמיכה מהזרוע הלאומית של ה-CIO. קבוצת תומכיו של האמפרי, שכללה את כוכבי המפלגה לעתיד כמו ארתור נפטלין, אורוויל פרימן ו-וולטר מונדייל, השתלטה על המפלגה בוועידת המפלגה בפברואר 1948, והדיחה את תומכי בנסון. הקמפיין המוצלח של האמפרי לסנאט סימן ניצחון חשוב לקבוצתו בתוך המפלגה הצעירה ותחילת תבוסת מועמדי בנסון במערכת הבחירות המקדימות של ה-DFL. הקרע של 1948 הוביל בסופו של דבר את בנסון ותומכיו לעזוב את המפלגה.
מותו
לפני שבריאותו הרופפת גרמה לפרישתו מהזירה הציבורית, בנסון הפך לדמות מרכזית במפלגה הפרוגרסיבית קצרת הימים, וניהל את מסע הבחירות לנשיאות של מועמדה, הנרי וולאס, בבחירות 1948. בנסון נפטר ב-13 במרץ 1985 במיניאפוליס, מינסוטה, ונטמן בבית הקברות אפלטון בעיר הולדתו, אפלטון, מינסוטה.
קישורים חיצוניים
- אלמר בנסון באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- אלמר בנסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Services, Times Wire (1985-03-16). "Socialist Elmer Benson Dies at 89: Radical Played a Prominent Role in Minnesota Politics". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0458-3035. נבדק ב-2016-07-25.
אלמר בנסון40492641Q440203