אלן בויד
 | |||||||
| אלן בויד | |||||||
| לידה |
20 ביולי 1922 (גיל: 101) ג'קסונוויל, פלורידה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | אלן סטפנסון בויד | ||||||
| מדינה | ארצות הברית | ||||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| בת זוג | פליבל חואניטה טאונסנד | ||||||
| |||||||
אלן סטפנסון בויד (באנגלית: Alan Stephenson Boyd; נולד ב-20 ביולי 1922) הוא עורך דין אמריקאי ומנכ"ל מספר תאגידים גדולים בתחום התחבורה. שירת גם בממשל ארצות הברית בתפקידים שונים הקשורים לתחבורה. הוא היה מזכיר התחבורה הראשון של ארצות הברית (מונה על ידי לינדון ג'ונסון). בנוסף, הוא שימש בתפקידים בכירים במנהל התעופה האזרחי האמריקאי, מחלקת המסחר של ארצות הברית, והיה נשיא תאגיד אמטרק.
ביוגרפיה
בויד נולד ב-20 ביולי 1922, בג'קסונוויל, פלורידה, בנם של קלארנס ואליזבת סטיבנסון בויד. הוא סיים את לימודיו בבית ספר תיכון בשנת 1939. קיבל תואר בוגר באוניברסיטת פלורידה בשנת 1941. הוא הצטרף לחילות האוויר של צבא ארצות הברית בשנת 1942 ונשאר שם עד סוף מלחמת העולם השנייה. בויד התחתן עם פליבל חואניטה טאונסנד ב-3 באפריל 1943. נולד להם בן אחד בשם מארק בויד. הוא סב לשני נכדים, הת'ר ואלן, כאשר הנכד האחרון נקרא על שמו.
לאחר שעזב את השירות בשנת 1945, חזר בויד לקולג' וקיבל תואר ראשון במשפטים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת וירג'יניה בשנת 1948.[1] בויד עסק בעריכת דין בפלורידה, והיה חבר בוועדה לבחינת הרגולציה בענף התחבורה.
בשנת 1959 מונה למנהל התעופה האזרחי האמריקאי על ידי נשיא ארצות הברית, דווייט אייזנהאואר, והועלה לדרגת יו"ר מועצת המנהלים על ידי הנשיא ג'ון קנדי. הוא עזר לתעשיית התעופה על ידי תקנון הפחתת דמי נסיעה ועל ידי אישור סובסידיות ממשלתיות על-מנת לעודד חברות תעופה לטוס לערים קטנות יותר. הוא מונה לתת-מזכיר המסחר לענייני תחבורה בשנת 1965 על ידי לינדון ג'ונסון. הוא היה לא פופולרי בקרב מנהיגי הפועלים כאשר דגל בצמצום ההגבלות הממשלתיות על התעשייה הימית, וכאשר הוא גינה את "עשיית העבודה"[2] שבוצעה על ידי עובדי הרכבת. בויד היה חבר בשדולה ליצירת מחלקת התחבורה של ארצות הברית, על ידי איגוד סוכנויות ממשלתיות רבות הקשורות לענף התחבורה תחת קורת גג אחת.
בויד מונה למזכיר התחבורה הראשון של ארצות הברית בנובמבר 1966. במסגרת התפקיד הוא עסק בתחומים רבים: שדות תעופה, מערכת בקרת התנועה האווירית, בטיחות רכב, חינוך תעבורתי, אלכוהוליזם ותוכנית ייפוי הכבישים. אחד ממקורות כוחו היה השליטה במימון של מערכת הכבישים הבין-מדינתיים.
כאשר ריצ'רד ניקסון מונה לנשיא ארצות הברית בינואר 1969, בויד עזב את מחלקת התחבורה. הוא מונה לנשיא מסילת הברזל המרכזית של אילינוי, תפקיד בו החזיק עד שנת 1972. הממשל הפדרלי חקר פוטנציאל לניגוד עניינים, מכיוון שהחברה קיבלה סיוע ממחלקת התחבורה של ארצות הברית בראשותו של בויד עוד לפני שהוא התפטר, אבל לא נמצא כי בוצע עוול. בויד היה מאוחר יותר נשיא חברת אמטרק עד 20 ביוני 1982, וכן נשיא חברת איירבוס. בשנת 1979 הוא מונה ליו"ר חברת Warner Blue & Mahan, משרד ייעוץ העובד על מיזמי טכנולוגיה חדשים.
בשנת 1994, בויד קיבל את פרס טוני ג'אניס על תרומתו לתעופה המסחרית. הוא גם קיבל בשנת 2009 את פרס פיליפ ג'קלאס על מפעל חיים משבועון התעופה וטכנולוגיות החלל.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Alan S. Boyd". Notable Names Database. Soylent Communications. 2008. נבדק ב-2015-01-23.
- ^ הפרקטיקה של העסקת יותר עובדים מאשר שיש צורך לבצע עבודה מסוימת, או אימוץ נוהלי עבודה חסרי טעם על מנת להעסיק עובדים נוספים זמן רב
