אלן קרוגר
.jpg) | |
| קרוגר, 2017 | |
| השכלה |
אוניברסיטת קורנל (תואר ראשון) אוניברסיטת הרווארד (תואר שני, PhD) |
|---|---|
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית |
אלן בנט קרוגר (באנגלית: Alan Bennett Krueger; 17 בספטמבר 1960 – 16 במרץ 2019) היה כלכלן אמריקאי, שכיהן כפרופסור לכלכלה פוליטית באוניברסיטת פרינסטון ועמית מחקר ב-NBER.
קורות חיים
קרוגר נולד בליווינגסטון בניו ג'רזי בארצות הברית (1960). הוא גדל במשפחה יהודית. בתיכון למד בבית הספר ליווינגסטון אותו סיים בשנת 1979.
הוא קיבל תואר ראשון מבית הספר ליחסי עבודה ותעשייה באוניברסיטת קורנל (בהצטיינות), ותואר שני (1995) ודוקטורט (1987) בכלכלה מאוניברסיטת הרווארד. את התיזה בדוקטורט שכללה מאמרים על קביעת שכר במגזר הציבורי והפרטי כתב בהנחיית לורנס סאמרס וריצ׳רד בארי פרימן.
בשנת 1987 הצטרף כמרצה באוניברסיטת פרינסטון. כיהן כפרופסור בנדהיים לכלכלה ומדיניות ציבורית ופרופסור לכלכלה פוליטית.
קרוגר הנחה סטודנטים רבים לדוקטורט, ביניהם: לורנס בייקר, מייקל בוזר, מליסה קלארק, איילין לין, אלכסנדר מאס ויורן-שטפן פישקה וקלוד בר רבי.
תחומי מחקר בולטים
קרוגר ביצע במחקריו שימוש חדשני בניסויים טבעיים בכלכלה. בין מחקריו הבולטים מחקרי קרד וקרוגר על שכר מינימום משנות ה-90, שבחנו את ההשפעה של העלאת שכר המינימום על התעסוקה. מחקרים שערערו על התפיסה הרווחת בכלכלה, לפיה שכר מינימום משפיע לרעה על התעסוקה. הם זה בחנו את השינוי במספר המועסקים במסעדות בניו ג'רזי, שבה שכר המינימום הועלה, לזה שבמסעדות במדינה הסמוכה פנסילבניה, שבה השכר לא הועלה. במחקרם נמצא שמספר המועסקים בניו ג'רזי גדל, בעוד שבפנסילבניה ירד. המחקרים חידשו את הדיון האקדמי על השפעות שכר המינימום על התעסוקה והולידו ספרות נרחבת.
כמו כן, תרם קרוגר תרומות משמעותיית למחקר על אי-שוויון וההשפעות הכלכליות של השכלה.
פרסים והוקרה
קרוגר נכלל בין 50 הכלכלנים המדורגים ביותר בעולם על פי כתב העת Research Papers in Economics.
הוא זכה בפרסים שונים ובהוקרה על עבודתו האקדמית. הוא קיבל את פרס קרשו, פרס מהלנוביס ופרס IZA (עם דייוויד קארד), והיה חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים, באגודת כלכלני העבודה, בחברה האקונומטרית ובאקדמיה האמריקאית למדעי המדינה והחברה.
דייוויד קארד, שכתב עם קרוגר את המאמר המשפיע שלהם משנת 1994 על השפעת העלאת שכר המינימום,[1] אמר ש"ברור באופן חד משמעי" שאם קרוגר היה עדיין בחיים, הוא היה שותף של קארד לפרס נובל לכלכלה לשנת 2021.
עבודה לא אקדמית
במהלך השנים כיהן קרוגר במספר תפקידים בשירות הציבורי. בשנים 1994–1995, כיהן ככלכלן הראשי במשרד העבודה של ארצות הברית.
הוא כיהן כעוזר מזכיר האוצר למדיניות כלכלית, ממאי 2009 עד אוקטובר 2010, אז חזר לפרינסטון.
בשנת 2011 מונה על ידי אובמה ליו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הבית הלבן, וכיהן בתפקיד זה מנובמבר 2011 עד אוגוסט 2013.[2]
בנוסף שימש כיועץ לחברות שונות בין היתר אובר שילמה לקרוגר כ-100,000 דולר בשנת 2015 כדי שיכתוב תמיכה במודל יצירת המשרות שלה.[3]
חיים אישיים
קרוגר היה נשוי עד מותו לליסה סימון. לבני הזוג שני ילדים.
הוא נפטר בביתו בפרינסטון ב-16 במרץ 2019.[4] משפחתו הצהירה כי סיבת המוות הייתה התאבדות.[5] לאחר מותו פרסם האקונומיסט מודעת אבל בת עמוד שלם בטור Free Exchange.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
- ↑ Card, David; Krueger, Alan B. (1994). "Minimum Wages and Employment: A Case Study of the Fast-Food Industry in New Jersey and Pennsylvania". American Economic Review. 84 (4): 772–793. JSTOR 2118030.
- ↑ "Alan Krueger". The White House President Barack Obama. 18 בנובמבר 2011. נבדק ב-20 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Noah, Timothy (14 באוקטובר 2021), "Tragedy Kept Alan Krueger From Claiming a Nobel Prize, but He's Not Forgotten", The New Republic
{{citation}}: (עזרה) - ↑ Casselman, Ben (18 במרץ 2019). "Alan B. Krueger, Economic Aide to Clinton and Obama, Dies at 58". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-18 במרץ 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑
יועצם הכלכלי של קלינטון ואובמה שם קץ לחייו בגיל 58, באתר TheMarker, 19 במרץ 2019
אלן קרוגר41322632Q931129