אמביאזיס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מחלה ריקה.
אמביאזיס (באנגלית: Amoebiasis) הידועה גם בשמה הנוסף דיזנטריה אמבית, היא זיהום במערכת העיכול הנגרם על ידי הפרוטיסט אנטאמבה היסטוליטיקה של קבוצת אנטאמבה. בכ -10% מהמקרים הפולשניים של אמביאזיס האמבה נכנסת לזרם הדם ועלולה להגיע לכלל איברי הגוף, לרוב היא מגיעה בזרם הדם מהמעי לכבד ושם יכולה לפתח מורסה אמבית של הכבד.[1] המחלה נפוצה בכל העולם אך בעיקר במדינות העולם השלישי בהן לא קיימת הפרדה מספקת בין הביוב והשפכים לבין מקורות המזון והמים ביניהן מקסיקו, מרכז אמריקה, דרום-מזרח אמריקה, דרום אסיה, מזרח אפריקה ודרום אפריקה. המחלה שכיחה יותר בקיץ מאשר בחורף.
תסמינים וסימפטומים
כ-90% מהנדבקים לא מפתחים תסמינים של המחלה והמחלה אצלם היא א-סימפטומטית (אנ') אבל למחלה זו פוטנציאל גבוה להחמיר. בין 40,000 ל-100,000 אנשים מתים בשנה מאמביאזיס ברחבי העולם. מרגע שהתפתחה מחלה באדם שנושא את הפרוטיסט אנטאמבה היסטוליטיקה לוקח מספר ימים עד מספר מצומצם של שבועות לתסמינים להתפתח ולהתבטא. תסמינים שיכולים להצביע על המחלה הם: דלקות וכיבים באיברים שונים בגוף, שלשול, שלשול דמי לאורך זמן, דימום מפי הטבעת ללא שלשול, כאבי בטן עזים וסימפטומים נוספים המופיעים בדלקת הצפק (פריטוניטיס). הדימום מפי הטבעת נובע מנגעים מדממים במעי הגס שנוצרו על ידי אמבות שפלשו לרירית המעי הגס. קיימות תאוריות שלפיהן השוני בהתבטאות המחלה כלומר בהיעדר סימפטומים או קיומם של סימפטומים קשים נובע משוני בזן האמבה הגורמת לאמביאזיס ובתגובת מערכת החיסון של האדם הנושא את האנטאמבה היסטוליטיקה.
הדבקה
אמביאזיס היא מחלה חיידקית מדבקת המועברת באמצעות מחזור צואה-פה על ידי צריכת מים או מזון מזוהמים, מגע מיני ובאופן עקיף דרך מגע ידיים עם חפצים מלוכלכים ואי שטיפתן לפני מגע במזון. במסלול ההדבקה צורת הציסטה של הטפיל אנטאמבה היסטוליטיקה נכנסת לגוף האדם דרך הפה ועוברת את כל מסלול העיכול עד שמגיעה למעי. במעי כל ציסטה מתחלקת לשמונה טרופוזיטים- צורה נוספת של מחולל המחלה. הטרופוזיטים מגיעים למעי הגס ושם הם מתרבים. אם הם מצליחים לחדור את רירית המעיים הם גורמים להרג של תאי המעי ותאי מערכת החיסון שנמצאים בדופן המעי ובכך גורמים להופעת שלשולים דמיים - התסמין הבולט ביותר של אמביאזיס. ברגע שהטרופוזיטים חדרו את רירית המעי הגס הם עלולים להגיע לזרם הדם וליצור זיהומים בכל איבר אליו יגיעו. אם אינם מצליחים לחדור את רירית המעיים, הם יוצאים דרך פי הטבעת בצואה וחוזרים להיות במצב ציסטה. הידבקות נוספת ממזון מזוהם יכולה לקרות באמצעות זבוב הבית אשר מסייע לתפוצת המחלה על ידי דגירה בצואה, הטלת הביצים ומשם נדידה למזון בחזרה.
אבחנה
כאשר יש שלשול דמי למשך זמן עורכים לחולה בדיקת קולונסקופיה במהלכה נלקחת בדיקת ביופסיה באמצעותה ניתן לוודא נוכחות של אמבות. דרך נוספת לאבחן אמביאזיס היא באמצעות בדיקת צואה המשמשת גם היא כאמצעי זיהוי לנוכחות אמבות. כאשר מתגלת נוכחות אמבות ומופיעים הסימפטומים של המחלה, מאבחנים את המחלה בתור אמביאזיס. השיטה הנפוצה ביותר ברחבי העולם אם כי לא תמיד מדויקת לאבחון אמביאזיס היא באמצעות מיקרוסקופ. חשוב לדעת להבדיל בין ציסטת האנטאמבה היסטוליטיקה (E.histolytica) הגורמת לאמביאזיס לבין פרוטוזואה אחר במעי שאינו גורם למחלה כמו החיידק אי-קולי (E.coli). אחד המאפיינים במבנה של ציסטת האנטאמבה היסטוליטיקה שיכול להבדיל אותה מהחיידק אי קולי הוא שיש לה עד 4 גרעינים והאנדוזום שלה ממוקם במרכז הגרעין. יחד עם זאת מאפיינים אלו אינם ייחודיים לאנטאמבה היסטוליטיקה, כך למשל גם ל Entamoeba dispar ול E. moshkovskii מאפיינים דומים. כלומר לא ניתן להבדיל באמצעות מיקרוסקופ בין האנטאמבה היסטוליטיקה הגורמת לאמביאזיס לפרוטוזואות אחרים הגורמים למחלות דומות, לכן יש אבחנות שגויות לעיתים קרובות בין מחוללי מחלות שונים.
דרכי מניעה
- סינון דרך פילטר בקוטר 22 מיקרון או הרתחה של מי השתייה.
- שטיפת ידיים באופן יסודי עם סבון ומים זורמים חמים לפחות במשך עשר שניות אחרי שימוש בשירותים ולפני מגע במזון.
- ניקוי חדר השירותים והאסלה לעיתים קרובות.
- הימנעות מתזונה של ירקות לא מבושלים באזורים בעולם בהם הסניטציה הציבורית נמוכה, זאת משום שהם עלולים להיות מדושנים בצואה שמכילה את הטפיל הגורם לאמביאזיס.
טיפול
כאשר אובחנה הדבקה ללא הופעת סימפטומים יש צורך בטיפול כנגד צורת הציסטה של האנטאמבה היסטוליטיקה הגורמת למחלה. הטיפול הוא בדרך כלל בעזרת אנטיביוטיקה הפועלת בחלל המעי בלבד ואינה נספגת לשאר הגוף. במקרים בהם חולים באמביאזיס מפתחים את תסמיני המחלה יש לשלב גם טיפול מערכתי באמצעות צריכת אנטיביוטיקה מסוג מטרונידזול כנגד צורת הטרופוזיט של הטפיל אנטאמבה היסטוליטיקה. בנוסף לטיפול נגד הפתוגן של המחלה, על החולים באמביאזיס להקפיד על שתיית כמות גדולה של מים כדי להימנע מהתייבשות בעקבות איבוד נוזלים בשלשול שהוא תסמין בולט של אמביאזיס. במקרים חמורים נדרש עירוי תוך-ורידי כדי לספק את הנוזלים שאבדו. יחד עם זאת לא מומלץ לצרוך תרופות נגד שלשול, שכן הן מאריכות את משך המחלה.
אפידמיולוגיה
אמביאזיס גרמה לכ-55,000 מקרי מוות ברחבי העולם בשנת 2010, זאת לעומת כ-68,000 מקרי מוות בשנת 1990. בספרות קודמת מצוין כי שיעור האנשים שנדבקו במחלה עומד על 10% מכלל האוכלוסייה העולמית. היום יודעים שלפחות 90% מהמקרים שדווחו נגרמו למעשה על ידי טפיל אחר שאינו האנטאמבה היסטוליטיקה ולכן אינם מקרי הידבקות באמביאזיס. מכאן שקיימים עד 50 מיליון מקרי זיהום של האנטאמבה היסטוליטיקה וקרוב ל-70,000 מקרי מוות כתוצאה מאמביאזיס בכל שנה. רובם מהתפתחות מורסה אמבית בכבד שנגרמת מחדירת האמבה לזרם הדם.
למרות שבדרך כלל זיהום של טפיל המחלה מתרחש באזורים חמים בשל שמירה על היגיינה נמוכה המאפיינת אזורים אלו ובשל ציסטת האמבה ששורדת טוב יותר בתנאי מזג אוויר חם ולח, המקרה הראשון שדווח בו על אמביאזיס בשנת 1875 היה דווקא בסנט פטרסבורג שברוסיה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Amebiasis: Pathology, Diagnosis and Chemotherapy
- Amebiasis: Infection and Disease by Entamoeba Histolytica
- Amebiasis: Clinical Aspects, Epidemiology, Diagnosis, and Treatment
קישורים חיצוניים
- מאמר המסביר מהי דיזנטריה אמבית (אמביאזיס) מתוך אתר Infomed.
- זיהומים טפיליים במעיים מתוך אתר BioCare.
- א-סימפטומטית- ויקיפדיה אנגלית
- מסלול צואה-אוראלי- ויקיפדיה אנגלית
הערות שוליים
- ^ מורסה אמבית של הכבד - Amoebic liver abscess – ויקירפואה, באתר ויקירפואה
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
