אמיליו דה בונו
אמיליו דה בונו (באיטלקית: Emilio De Bono; 19 במרץ 1866 - 11 בינואר 1944), איש צבא ופוליטיקאי איטלקי הידוע כאחד הבכירים במשטרו של בניטו מוסוליני. דה בונו סייע בהקמת המפלגה הפאשיסטית באיטליה, פיקד על הצבא המלכותי האיטלקי במהלך המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, אך בשל חלקו בהדחת מוסוליני, הוצא להורג על ידי מוסוליני בשנת 1944.
ביוגרפיה
דה בונו נולד בעיירה קאסאנו ד'אדה, ליד מילאנו. הוא התגייס לצבא האיטלקי בשנת 1884 כקצין זוטר, ועלה בסולם הדרגות. במהלך המלחמה שבין איטליה וטורקיה בשנת 1911 שירת במטה הכללי. לאחר מכן לחם במלחמת העולם הראשונה, בה הצטיין בקרבות כנגד האימפריה האוסטרו הונגרית. בשנת 1920 השתחרר בדרגת גנרל.
בתחילת שנות העשרים סייע דה בונו לארגן את המפלגה הפאשיסטית, ובשנת 1922 היה בין ארבעת מארגני המצעד על רומא, שסימן את תחילת המשטר הפאשיסטי באיטליה. בתקופה שלאחר מכן שירת כמפקד המשטרה, מפקד המיליציה הפאשיסטית, ומושל טריפוליטניה. ב-1925 נשפט על חלקו ברצח הסוציאליסט ג'אקומו מאטיאוטי (רצח שאף מוסוליני היה מעורב בו כנראה, ושכמעט הביא לקץ שלטונו), אך נמצא זכאי.
ב-1929 מונה לשר המושבות. הוא המשיך לשחק תפקיד חשוב בצבא, ובשנת 1935 כאשר פרצה המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, מונה למפקד הצבא. לאחר מספר חודשים הוחלף על ידי פייטרו באדוליו, שכן מוסוליני סבר שהתקדמותו איטית וכי הוא זהיר מדי. כפיצוי קיבל את התואר "מרשל איטליה" ב-16 בנובמבר 1935.
דה בונו התנגד לכניסתה של איטליה למלחמת העולם השנייה. ב-1942 מונה לשר הפנים. ב-24 ביולי 1943 השתתף בישיבת המועצה הפאשיסטית העליונה בה הוחלט על הדחתו של מוסוליני, והיה אחד מאלו שהצביעו בעד ההצעה להדחתו. לאחר שמוסוליני שוחרר משביו על ידי הגרמנים והקים ממשלת בובות בשם "הרפובליקה של סאלו", נתפס דה בונו, והועמד ביחד עם אחרים שהיו מעורבים בהחלטה על הדחת מוסוליני, למשפט ראווה בעיר ורונה. ב-11 בינואר 1944 הוצא להורג ביריה, ביחד עם חתנו של מוסוליני, גלאצו צ'אנו שהיה אף הוא מעורב בהחלטה על הדחת מוסוליני.
קישורים חיצוניים
