אמנת ונציה
אמנת ונציה לשימור ולשיקום של מונומנטים ואתרים, שהתקבלה בשנת 1964, היא המסמך המכונן ומעין חוקה או מסמך דוקטרינרי של הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (ICOMOS). להלן הנוסח הלא רשמי בעברית של האמנה הנקראת: "אמנה בינלאומית לשם שימור ושיקום מונומנטים ואתרים (אמנת ונציה 1964)".[1]
הרקע לאמנה
המונומנטים ההיסטוריים של העמים לדורותיהם, אשר שרדו עד ימינו כעדות חיה של מסורות עתיקות יומין, נושאים עימם מסר מימים עברו. מודעותם של בני האדם לכלליותם של ערכים אנושים הולכת וגדלה, והם רואים במונומנטים העתיקים מורשת משותפת. האחריות המשותפת להגן עליהם למען הדורות הבאים מקובלת על הכול. חובתנו היא להעבירם הלאה במלוא עושרם ומקוריותם.
הכרח הוא כי בעניין העקרונות המנחים את השימור והשיקום של מבנים עתיקים תתקיים תמימות דעים, והם ינוסחו על בסיס בינלאומי, כאשר כל אחת מן המדינות תהיה אחראית ליישום התוכנית במסגרת תרבותה ומסורותיה.
בשעה שהגדירה עקרונות יסוד אלה לראשונה, תרמה הצהרת אתונה משנת 1931, ליצירתה של תנועה בינלאומית מרחיקת לכת, אשר קבלה צורה מוחשית בדמות מסמכים בינלאומיים, בפעולותיהם של איקו"ם (ICOM) ושל אונסק"ו (UNESCO) ובהקמתו, על ידי האחרון, של המרכז הבינלאומי לחקר השימור והשיקום של נכסי תרבות. מודעות גוברת והולכת ומחקר ביקורתי, הביאו לעיסוק בבעיות שהפכו מורכבות ומגוונות יותר ויותר. הגיעה העת לבחון את ההצהרה מחדש, כדי לערוך בדיקה מחודשת של העקרונות הנוגעים בדבר וכדי להרחיב את היקפה לכדי מסמך חדש.
וכך, הקונגרס הבינלאומי השני של אדריכלים וטכנאים של מונומנטים היסטוריים, שהתכנס בוונציה בין 25 ל-31 במרץ 1964, קיבל את הנוסח הבא:
תוכן האמנה
הגדרות
- סעיף 1: המושג מונומנט היסטורי, חובק לא רק יצירה אדריכלית בודדת אלא גם את הסביבה העירונית או הכפרית שבה מצויות העדויות לתרבות מסוימת, להתפתחות בעלת ייחוד או למאורע היסטורי. הדבר נוגע לא רק ליצירות אומנות חשובות, אלא גם ליצירות צנועות יותר מן העבר, אשר רכשו ייחוד תרבותי עם חלוף השנים.
- סעיף 2: שימורם ושיקומם של מונומנטים צריך להסתייע בכל המדעים והטכניקות שיש בהם כדי לתרום ללימוד ולשמירת המורשת האדריכלית.
מטרה
- סעיף 3: הכוונה בשימור ובשיקום מונומנטים הוא לשמירתם כעדות היסטורית לא פחות מאשר כיצירות אומנות.
שימור
- סעיף 4: הכרח הוא לשימורם של מונומנטים שייעשה על בסיס של קבע.
- סעיף 5: עשיית שימוש במונומנטים למטרה חברתית שימושית כלשהי, מקלה על שימורם. שימוש שכזה הוא איפוא רצוי, אך אל לו לשנות את המתווה או את עיטוריו של הבניין. רק במסגרת תחומים אלה יש לראות עשיית התאמות המתבקשות מתוך שינויי התפקוד הצפויים, ולהתיר את עשייתן.
- סעיף 6: שימורו של מונומנט משמעותו שימורה של סביבה שאיננה חורגת ממידתה. בכל מקום שהסביבה המסורתית קיימת, יש לשמרה. אין להתיר כל בנייה מחודשת, הריסה או שינויים שיש בהם כדי לשנות את היחסים שבין מאסה לבין גוון.
- סעיף 7: מונומנט אינו בר-הפרדה מן ההיסטוריה אשר לה היה עד ולא מן הסביבה שבה הוא מצוי. אין להתיר העתקתו של מונומנט בשלמותו או בחלקו אלא אם שמירתו של המונומנט מחייבת זאת, או במקום שהדבר מוצדק על פי אינטרסים לאומיים ובינלאומיים בעלי חשיבות יתרה.
- סעיף 8: פרטי פיסול, ציור או עיטור המהווים חלק בלתי נפרד מן המונומנט ניתנים להסרה ממנו רק אם זהו האמצעי היחיד העשוי להבטיח את שימורם.
שיקום
- סעיף 9: תהליך השיקום הוא פעולה בדרגת התמחות גבוהה. מטרתו לשמר ולחשוף את הערכים האסתטיים וההיסטוריים שבמונומנט, והוא מבוסס על התייחסות לחומרים מקוריים ותעודות אותנטיות. עליו להסתיים במקום שבו מתחילה ההשערה, ובמקרה זה על כל פעולה נוספת שיש בה הכרח, להיות נבדלת מן המכלול האדריכלי ועליה לשאת תו היכר בן הזמן. בכל מקרה יש להקדים לשיקום ויש אף לערוך לאחריו מחקר ארכאולוגי והיסטורי של המונומנט.
- סעיף 10: במקום שמוכח כי טכניקות מסורתיות אינן מתאימות, ניתן לייצב מונומנט על ידי שימוש בטכניקות מודרניות כלשהן לשימור ולבניין, אשר תועלתן הוצגה באמצעות נתונים מדעיים והוכחה על פי הניסיון.
- סעיף 11: יש לכבד את תרומתן הקיימת של כל התקופות למבנהו של מונומנט, שכן אחידות הסגנון איננה מטרתו של השימור. בשעה שבניין כולל עבודות מרובדות מתקופות שונות, הרי חשיפת המצב התחתון עשויה להיות מוצדקת רק בנסיבות יוצאות דופן, וכן כאשר החלק המוסר הוא בעל עניין מועט, ואילו החומר הנחשף הוא בעל ערך היסטורי, ארכאולוגי או אסתטי רב, ומצב שימורו טוב דיו כדי להצדיק את הפעולה. הערכת חשיבותם של המרכיבים הנדונים וההחלטה בדבר החלק שניתן להשחתה, איננה יכולה ליפול על האדם המופקד על ביצוע העבודה, לבדו.
- סעיף 12: השלמתם של חלקים חסרים חייבת להשתלב באופן הרמוני עם השלם, אך בו בזמן ניתנת להבחנה מן המקור, כך שהשיקום לא יזייף את העדות האומנותית או ההיסטורית.
- סעיף 13: אין להתיר תוספות למעט אם אינן גורעות מן החלקים המעניינים של המבנה, מסביבתו המסורתית, מאיזונו כיצירה ומיחסו לסביבתו.
אתרים היסטוריים
- סעיף 14: על אתרי המונומנטים להיות יעד לתשומת לב מיוחדת לשם שמירת שלמותם וכדי להבטיח את היותם פנויים ומוצגים בדרך נאותה. על פעולות השימור והשיקום הנעשות במקומות שכאלה להיות מודרכות על ידי העקרונות שנקבענו בסעיפים שלעיל.
חפירות
- סעיף 15: חפירות יש לערוך בהתאם לתקנים מדעיים ובהתאם להמלצה המגדירה עקרונות בינלאומיים שיש ליישמם במקרה של חפירות ארכאולוגיות, כפי שנתקבלו על ידי אונסק"ו בשנת 1956. אתרי עתיקות יש לתחזק ויש לנקוט בצעדים ההכרחיים לשימור בר-קיימא ולהגנה על פרטים אדריכליים ועל ממצאים שנתגלו. יתר על כן, יש לנקוט בכל צעד היכול להביא להבנתו של המונומנט ולחשיפתו מבלי לעוות, בכל זמן שהוא, את משמעותו.
יש להימנע מלכתחילה מכל עבודת שחזור. יש להתיר רק קימום (Anastylosis), דהיינו: הרכבתם מחדש של מרכיבים קיימים שהתפרקו. על החומר שישמש להרכבה להיות ניכר בכל עת, והשימוש בו צריך להיות באופן שיהיה בו כדי להבטיח את שימורו של מונומנט, ואת השבת צורתו.
פרסום
- סעיף 16: מכל עבודות השימור, השיקום או החפירה, יעשה בכל עת תיעוד מדויק בצורת דוחות אנליטיים וביקורתיים, מאוירים בשרטוטים ובתצלומים.
כל שלב בפעולות החשיפה, הייצוב, הארגון מחדש והשילוב, לרבות הפרטים הטכניים והצורניים אשר זוהו במהלך העבודה, יכללו בו. יש להפקיד תיעוד זה בארכיונו של מוסד ציבורי ולהעמידו לרשות חוקרים. מומלץ שהדוח יפורסם.
חותמי האמנה
23 חתימות, נציגי: איטליה, בלגיה, ספרד, פורטוגל, יוגוסלביה, אונסק"ו, הולנד, דנמרק, צרפת, מקסיקו, צ'כוסלובקיה, פרו, המרכז לחקר השימור והשיקום של נכסי תרבות, קריית הוותיקן, יוון, אוסטריה, פולין ותוניסיה.
קישורים חיצוניים
- אמנת ונציה (אורכב 27.09.2011 בארכיון Wayback Machine) (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ICOMOS - International Council on Monuments And Sites International Charter for the Conservation and Restoration of Monuments and Sites (The Venice Charter)
