אנדרה בראט
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אנדרה בראט (בהונגרית: Barát Endre; נג'קאטה, 24 באפריל 1907 – בודפשט, 17 במרץ 1976) היה סופר, עיתונאי יהודי-הונגרי. שמותיו הבדויים הספרותיים היו: André L'Amie, Endre Baráth, A Friend, Andrew Friend, B. Friend, BE Friend, E. Friend, BE Friends.
ביוגרפיה
בתום בחינות הבגרות אנדרה בראט סיים קורסים בכלכלה. הקריירה שלו החלה בתחילת שנות ה-30 ושיריו פורסמו בכתב העת עתיד יהודי. הוא היה גם לקטור, עורך ועובד ובשנות ה-50 של המאה ה-20 היה גם עובד כפיים מזדמן. הוא התחיל כמשורר, אבל למעשה הפך לסופר ולעורך לאורך כל הדרך.
משנת 1938, היה עובד המערכת של "העיתון הטרי" (Friss Újság), יומון, ופרסם בעיתון זה את הרומנים והשירים שלו. הוא שרד את השואה ולאחר השחרור הסובייטי שאחריו בא הכיבוש הסובייטי, עבד כעורך בעיתונים שבועיים ויומיים שונים. משנת 1945 ב"חירות" (Szabadság), משנת 1950 עד 1951 ב"צבא העם" (Néphadsereg) בתקופה 1957 עד 1959 בטיקר (Tükör) ומ-1959 במשך עשור ב"ארץ-עולם" (Ország-Világ). הוא היה עמית בכיר ופירסם בקביעות גם ב"האומה ההונגרית" (Magyar Nemzet).
יצירתו
ביצירתו העשירה לאורך כ-35 שנים ראו אור כמעט ארבעים כרכים שלו וביניהם ניתן למצוא אוספי שירה, רומנים, סיפורים קצרים וספרי מסעות. הוא ניסה כתבים בהשראת נושאים עממיים ובנושאי פועלים (מצאת החמה עד צאת הנשמה, 1939; ההיסטוריון, 1947; ברזל לוהט, 1954), הוא כתב רומני מלחמה לנוער (הפרלמנט, 1954; הם היו שבעה, 1955) ותיאורים היסטוריים בנוסף לביוגרפיות על אמנים (האקורד האחרון, 1938). הוא שאב חלק מהנושאים שלו מניסיונו כעיתונאי-כתב, אבל הוא גם השתמש בכתביו באמפתיה ובידע הפסיכולוגי שלו.
לאחר עבודות די שבלוניות שכתב באמצע שנות ה-50 (הפמוט הדולק, 1954; זהב שחור, 1954; ברזל לוהט, 1954) שב ומצא את הכישרון שלו על ידי כמה מדריכים מרגשים (מגבעת גלרט עד הפירמידות, 1957; בחיזיון מבחצ'יסריי (Bakhchysarai), 1958 עם רעיתו קלרה ביהרי ביחד, פסלים מזמרים (1960) השטיח המעופף, (1966) .
עבודתו כסופר מסתיימת במה שמכונה רומנים אמנותיים, שבהם הוא מנתח את הרבדים העמוקים ביותר של נפש האדם: הכוחות המניעים של הכישרון האמנותי, קונפליקטים של החיים והכישרון החריג עבור אדם הפשוט.
"הפמוט הדולק" הוא דרמה שלו שהוצגה על ידי התיאטרון הלאומי, "הזהב השחור" על ידי התיאטרון הלאומי של סגד. רעייתו הייתה קלרה ביהרי.
יצירותיו העיקריות (מבחר)
בשפת המקור:
- Anteus dalol (Bp., 1934)
- Mese a varróleányról (Bp., 1934)
- Menekülés a pokolból (Bp., 1935)
- Halálsziget (Bp. 1936)
- Emberevők fogságában (Bp., 1936)
- Halálos tánc (Bp., 1938)
- Átkozott gyémánt (Bp., 1938)
- Dávid a rebellis (Bp., 1938)
- Pusztába kiáltott szó (Bp., 1936)
- Boszorkánytánc (Bp., 1941).
בתרגום:
- אנטיאוס שר (Bp., 1934)
- סיפור על התופרת (Bp., 1934)
- בריחה מהגיהנום (Bp., 1935)
- אי המוות (Bp. 1936)
- בשבי של קניבלים (Bp., 1936)
- ריקוד קטלני (Bp., 1938)
- יהלום מקולל (Bp., 1938)
- דוד המורד (Bp., 1938)
- מילה שנצעקה לתוך המדבר (Bp., 1936)
- ריקוד מכשפות (Bp., 1941).
לקריאה נוספת
- אנדרה בראט. בהיסטוריה של הספרות ההונגרית 1945-1975 . III. כרך. בודפשט: Akadémiai Kiadó. 1982. מסת"ב 963 05 28 15 0
- Magyar életrajzi lexikon. אנדרה בראט בלקסיקון הביוגרפי ההונגרי, עורכת ראשית אגנש קניירש. בודפשט: 1967
קישורים חיצוניים
